ביקורת ספרותית על לס מאת אנדרו שון גריר
ספר לא משהו

---

אני חושבת שרובנו, בצורה כזו או אחרת, אמרו עד כמה אנחנו מיוחדים, שונים, אפילו טובים יותר מהשאר. בין אם אלו היו ההורים שלנו, מורה או אפילו חברים.
לעומת זאת, תמיד יש את הבן אדם שיותר טוב, שיותר חכם, שיותר מצליח. תמיד מהללים אותו יותר, תמיד הוא נחשב ליותר. כמה פעמים שמעתם את ההורים מהללים תכונות אחרות באחים שלכם? כמה פעמים הרגשתם שאתם לא מספיק טובים, בינוניים, לא שווים משהו?
אני יכולה להגיד מניסיון אישי, הרבה.

יש אנשים שלוקחים את זה לכיוון טוב, שרוצים להיות כמו המודל, שמתאמצים להיות כמוהו.
יש אנשים שלוקחים את זה לכיוון הרע, שנכנעים, שהם מרגישים שהם פחות, שיורדים על עצמם כל שנייה, שמרחמים על עצמם.

לס הוא בהחלט הטיפוס השני. בן חמישים, סופר עם ביקורות גרועות שהחבר (boyfriend) הצעיר שלו נפרד ממנו והאקס הגאון שלו על סף גסיסה.
אוי לא! זה סוף העולם!
זה לא משנה שיש לו חברים, זה לא משנה שיש לו הצעות לקבלת פרסים והצעות עבודה מפה עד להודעה חדשה, הוא אומלל ומסכן.
בנוסף לכל הצרות שלו, החבר הצעיר שלו מתחתן. לס מחליט לעשות הכל בשביל לא להיות באירוע בארץ ויוצא למסע חובק עולם.

בגדול, הספר מהלל את הבינוניות. לס הוא בינוני. אין לו הרבה מה להציע לעולם, במיוחד כשהוא חושב שאין לו מה להציע לעולם. כולם מסביבו חוגגים את האישיות שלהם, את הגיל שהם נמצאים בו, את הסביבה מסביבם. הם נהנים מהחיים והם נהנים מהתפקיד שהספר נתן להם: הם שותים ורוקדים וכותבים ולומדים ופשוט חיים!
לחלק מהם יש סיפורים עצובים, טרגדיות קטנות שקורות ולא משנות שום דבר לעולם הגדול, אבל הם עדיין נהנים מהחיים. הם חוגגים את הבינוניות ואת האי מושלמות שלהם.
תודה לאל שלס מבין את הרעיון בסופו של היום. הסופר מנסה לצעוק לנו את הרעיון כל כך חזק בתוך הסיפור שאם לס לא היה קולט אותו בסופו של היום הייתי מזוזעת.
אם היו קוראים לסיפור "תפסיק להתבכיין כבר ותהנה מהחיים שלך!" זה לא היה ברור כל כך. dear lord!

איפה הייתי? אה, כן, לס.
הכתיבה מתחכמת, גאונית, אבל לא מתאימה לרעיון של הספר. בספר שבו חוגגים את הבינוניות, עדיף שהכתיבה תהיה טובה - לא יותר.
זה כמו שאני אכתוב סיפור על זקנים ואוסיף "כאילו" ומילים באנגלית למשך כל הסיפור. זה לא מתאים.
יחד עם זאת, לגריר יש כישרון בלתאר מקומות ודברים. אני הייתי בטוחה שהוא היה והכיר את המקומות האלו, לפחות עד הדפים האחרונים.


עכשיו, אתם בטח שואלים את עצמכם, למה נתתי ללס רק 2 כוכבים? בסך הכל זו ביקורת טובה, לא?

הוא משעמם.
אין לי מה לעשות עם העובדה הזו, הוא שיעמם אותי. למשך רוב הסיפור הייתי צריכה להכריח את עצמי להמשיך לקרוא כי אולי בהמשך הוא יהפוך להיות מעניין. גם אחרי שהסופר הפסיק לאמלל את הדמות שלו, הוא לא היה מעניין.
יכול להיות שבגלל שאני צעירה ולא יכולתי להתחבר לכל הבעיות של משבר אמצע החיים. יכול להיות.


בכל מקרה, סיכום: אנשים שעברו את משבר אמצע החיים, בבקשה תקראו אותו. יש מצב שהוא יעשה לכם טוב על הלב.
אנשים בינוניים שרוצים להרגיש טוב עם עצמם, שווה לנסות אותו.
לכל השאר, כדאי שתוותרו עליו.

» ביקורות נוספות של nightgale
» ביקורות נוספות על לס