ורגס יוסה עבר בשנים האחרונות לכתוב רומנים קלים - זאת לעומת כתיבתו הרצינית יותר והפוליטית יותר. הספר הנוכחי כתוב היטב, מהנה וקצבי אבל לא משאיר חותם כמו ספריו האחרים - "חגיגת התיש","חלומו של הקלטי", ליטומה בהרי האנדים", "הסיפור של מייטה", "דודה חוליה והכתבן" ועוד. ספרו הקודם "הרומנטיקן" גם הוא משתייך לסוגת הרומנים הקלים. בכל מקרה ורגס יוסה יודע לספר סיפורים אשר משולבים בהם פוליטיקה מקומית, תככים, אהבהבים והוא עושה זאת היטב. ספר טיסה וחופשה שאינו מעורר ממש מחשבה מעבר למידע (מיד ראשונה - כיוון שורגס יוסה התחרה עם פוג'ימורי על נשיאות פרו) על התככים הפוליטיים בפרו. בהחלט קריא אם כי מורגס יוסה הייתי מצפה לספרות גבוהה יותר כבעבר.


















