ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום חמישי, 26 בספטמבר, 2019
ע"י אורי רעננה
ע"י אורי רעננה
הספר הוא בעצם מבט על חיי עמוס גלעד בתפקידיו השונים בחיל המודיעין, מתפקיד המעריך דרך ראש חטיבת מחקר וראש לשכת מפקד החייל, אהוד ברק.
הספר מציין אמנם את תפקידו כמזכיר צבאי אצל ראש הממשלה, אולם לחלק זה אין כל הד רציני בספר.
מבנה הספר הוא מיוחד. יש כאן לכאורה דו שיח בין שמעון שיפר, עורך לשעבר של ידיעות אחרונות לגיבור הספר. כל פרק נפתח בכיתוב ופונט אחר, כשהקריאה בו מבלבלת ומעלה תהיות על מטרתה. האם המטרה היא להכווין את הקורא להגיגיו וגילוייו של עמוס גלעד? או תוספת נוכחות של שמעון שיפר בספר שמא ישתכח אם רק עמוס גלעד יככב בו?.איני מעלה על דעתי כי המדבר והכותב לא סומכים על האינטליגנציה של הקוראים.
צורת התשאול היא בנוסח "הרמה להנחתה". האם היו נושאים אחרים שלא נכללו בספר? איני יודע ואין בקריאה אמצעי לבדוק זאת.
אין בספר ולו כישלון מודיעיני או פעולה לא מוצלחת של גיבורנו. אני חושש כי אם חומר כזה מגיע לראש חטיבת מחקר במודיעין, הוא היה נפסל או היו שמים יותר מקמצוץ מלח על זנבו.
בסיכום קטע זה, ניתן לאמר, לא קיבלתי רושם על הקשיים בהערכה מודיעינית או עבודה של זרועות המודיעין, למעט כותרות כאלו ואחרות.
הספר גם מציין ראש ממשלה אחד, בנימין נתניהו, שזוכה לפונט נפרד ומיוחד, כדמות שצוברת כישלונות, אנמית ושוחרת מלחמות. . אמנם יזם פתיחת קשרים עם העולם הסוני, אבל,כידוע אצל הערבים אלו קשרים על חולות נודדים. האמנם? והאם אין בזה תועלת?
בצד ביקורת זאת על הספר, ראוי לקרוא אותו, להיזכר בימי מלחמת לבנון הראשונה, סברה ושתילה ועוד ועוד. אני מסכים כי תהליך אוסלו שהוסתר מהמודיעין וחלק ממקבלי ההחלטות בשלטון, הוביל לתוצאות שלא יצרו אדנים של שלום במרחב ותשלום כבד בקרבנות ישראליים. אני מסכים כי מדיניות ההכלה כלפי עזה היא המיטב מבין הפתרונות האחרים. הוא אינו מפרט מהם הצעדים למזער את הנזק במצב אסימטרי של איראן, חמאס ופלגים אחרים הבוחשים ברצועה.
הספר מסתיים ב"קריאה" לפתרון של "שתי מדינות לשני עמים" , קריאה זאת תמוהה לאור הניתוח שמצביע כי יורשי אבו מאזן יהיו קיצוניים יותר, ולא ברור כלל לאן הדבר יוביל את הפלסטיניים ואותנו.
בכל זאת ראוי לקרוא את הספר ולקבל תמונה מחשבתית שונה מעט.
10 קוראים אהבו את הביקורת
10 הקוראים שאהבו את הביקורת