#
יש ספרנית חדשה בספרייה שלי. בשונה מעמיתותיה היא אינה חושבת שמי שקורא ספרות מתח הוא בור חסר תרבות, שיש לדבר אליו בקול רם ובמשפטים קצרים, כדי שיבין. בתור מתנת היכרות היא הציעה לי את הספר הזה. בדרך כלל אני לא קוראת ספרות ישראלית, אמרתי לה. אבל היא כמעט נעלבה. "היא כותבת לא פחות טוב מכל סופר אחר". היא אמרה. וצדקה. ענבר יודעת לכתוב סיפור מתח ולהפוך מופרכות לאפשרית וזו סיבה טובה לקרוא את ספרה.
ליה המספרת את הסיפור בגוף ראשון עבדה פעם בפרקליטות, נאלצה לפרוש ממנה והיום חיה במושב בצפון, מעל לפאב שהקימה, מנהלת ועובדת בו, מה שמאפשר לה לשתות כמויות מסחריות של אלכוהול כדי לנסות לשכוח את החלק הקודם, הטראומטי (כמובן) של חייה. אירוע דרמטי מאלץ אותה – ושוטר לשעבר שהיה שותפה בעבר – לחזור לעבודה בלשית ולנסות לפתור את תעלומת ההווה, להבין את העבר, ללקק את הפצעים ולחזור לחיים.
קראתי שענבר עבדה בעצמה בפרקליטות. זה מסביר איך המון אנשים - לדעת ענבר - מחזיקים בדעות הזויות כאילו הפרקליטות מאלצת חפים מפשע להודות הודאות שווא. את האוכלוסייה הזאת מוקיעה ענבר בשאט נפש בלי לציין את העובדה שהפרקליטות משיגה מעל 90% הרשעות - אחוזים כאלה מאתגרים את מה שאנחנו יודעים על שיעורי הצלחה בתחומים אחרים, מה שהופך את פרקליטות המדינה לפנומן מבחינה סטטיסטית.
הכתיבה טובה מאד. הדמויות כתובות היטב – כולל דמויות המשנה המאפיינות היטב מיגוון טיפוסים ישראלים שאנחנו מכירים. דווקא הדמויות הראשיות משכנעות פחות. הכשלים הלוגיים וההתנהגותיים המובנים בסיפור משפיעים על עיצוב דמויות הגיבורים וגורמים לחלק מהמופרכות. הגיבורים של ענבר מתמודדים עם טראומות-עבר (עד כדי הפרעה פוסט-טראומטית) תלושים חברתית ומשפחתית, ולמרות כל אלה מצליחה הגיבורה לגייס לעזרתה חברים חדשים המוכנים להסתכן ולעשות עבורה הרבה.
הספרנית צדקה: ענבר כותבת לא פחות טוב – ובחלק מהמקרים יותר טוב – מסופרי מתח זרים, שאת ספריהם קראתי לאחרונה ואני מתקשה לזכור. הספר קצבי ומעניין. יש לי רק שאלה אחת: ליה מגדלת כלבה שאומצה מעמותה, והכלבה הזו יודעת לאיים באופן בלעדי על עיתונאים. בעלי מקצועות אחרים יכולים להיות רגועים במחיצתה. איך??? אני מנסה ללמד את הכלבה שלי לכעוס על בעלי מקצוע מסויימים – כמו טכנאי מזגנים רמאי או אוסף תרומות מטעם עצמו. אבל היא לא לומדת ושונאת את כל הזרים בלי הבדל. תודה מראש למי שיעזור...


















