#
יש ספרנית חדשה בספרייה שלי. בשונה מעמיתותיה היא אינה חושבת שמי שקורא ספרות מתח הוא בור חסר תרבות, שיש לדבר אליו בקול רם ובמשפטים קצרים, כדי שיבין. בתור מתנת היכרות היא הציעה לי את הספר הזה. בדרך כלל אני לא קוראת ספרות ישראלית, אמרתי לה. אבל היא כמעט נעלבה. "היא כותבת לא פחות טוב מכל סופר אחר". היא אמרה. וצדקה. ענבר יודעת לכתוב סיפור מתח ולהפוך מופרכות לאפשרית וזו סיבה טובה לקרוא את ספרה.

ליה המספרת את הסיפור בגוף ראשון עבדה פעם בפרקליטות, נאלצה לפרוש ממנה והיום חיה במושב בצפון, מעל לפאב שהקימה, מנהלת ועובדת בו, מה שמאפשר לה לשתות כמויות מסחריות של אלכוהול כדי לנסות לשכוח את החלק הקודם, הטראומטי (כמובן) של חייה. אירוע דרמטי מאלץ אותה – ושוטר לשעבר שהיה שותפה בעבר – לחזור לעבודה בלשית ולנסות לפתור את תעלומת ההווה, להבין את העבר, ללקק את הפצעים ולחזור לחיים.

קראתי שענבר עבדה בעצמה בפרקליטות. זה מסביר איך המון אנשים - לדעת ענבר - מחזיקים בדעות הזויות כאילו הפרקליטות מאלצת חפים מפשע להודות הודאות שווא. את האוכלוסייה הזאת מוקיעה ענבר בשאט נפש בלי לציין את העובדה שהפרקליטות משיגה מעל 90% הרשעות - אחוזים כאלה מאתגרים את מה שאנחנו יודעים על שיעורי הצלחה בתחומים אחרים, מה שהופך את פרקליטות המדינה לפנומן מבחינה סטטיסטית.

הכתיבה טובה מאד. הדמויות כתובות היטב – כולל דמויות המשנה המאפיינות היטב מיגוון טיפוסים ישראלים שאנחנו מכירים. דווקא הדמויות הראשיות משכנעות פחות. הכשלים הלוגיים וההתנהגותיים המובנים בסיפור משפיעים על עיצוב דמויות הגיבורים וגורמים לחלק מהמופרכות. הגיבורים של ענבר מתמודדים עם טראומות-עבר (עד כדי הפרעה פוסט-טראומטית) תלושים חברתית ומשפחתית, ולמרות כל אלה מצליחה הגיבורה לגייס לעזרתה חברים חדשים המוכנים להסתכן ולעשות עבורה הרבה.

הספרנית צדקה: ענבר כותבת לא פחות טוב – ובחלק מהמקרים יותר טוב – מסופרי מתח זרים, שאת ספריהם קראתי לאחרונה ואני מתקשה לזכור. הספר קצבי ומעניין. יש לי רק שאלה אחת: ליה מגדלת כלבה שאומצה מעמותה, והכלבה הזו יודעת לאיים באופן בלעדי על עיתונאים. בעלי מקצועות אחרים יכולים להיות רגועים במחיצתה. איך??? אני מנסה ללמד את הכלבה שלי לכעוס על בעלי מקצוע מסויימים – כמו טכנאי מזגנים רמאי או אוסף תרומות מטעם עצמו. אבל היא לא לומדת ושונאת את כל הזרים בלי הבדל. תודה מראש למי שיעזור...

פילם נואר ספרותי, בתפקיד הבלש האלכואליסט ליה גרין עורכת דין לשעבר מהפרקליטות שסוחבת איתה שדים מן העבר בדמות תיק העלמות של ילדה שהסתבך. שבע שנים אחרי התיק הלא מפונח שוב נחטפת ילדה מאותו המקום בדיוק ומכאן נפתחת העלילה הבלשית.
הספר כתוב טוב, קולח, החקירה והמתח מצויינים, דווקא ההתחיבות למודל האלכוהליסטי כדרכו של הפילם נואר הקלאסי פחות עשה לי את זה, הדמויות היו קצת שטוחות אך לא הוריד מהקצב והריגוש של הספר. מומלץ!
הוצאה:כנרת זמורה דביר
תאריך הוצאה:פברואר 2019
קטגוריה:מתח ופעולה
מספר עמודים:400 עמ' מודפסים

ליה גרין היתה פרקליטה שהובילה את המשפט של עופר וגנר באישום על העלמותה של מאי לחיאני.
למרות שעופר הודה, הילדה לא נמצאה הוא יצא זכאי מפאת תהליכים לא חוקיים של המשטרה, ליה וחבריה לחקירה יצאו חבולים ממה שכונה במדיה "הפרשה של המדינה"
ליה פרשה מהפרקליטות , מנהלת פאב אירי בצפון המדינה, התנתקה מכולם ומכל מה שהיה. שותה עצמה לדעת בבדידותה וטוב לה.

שנתיים עברו ובדיוק ביום העלמותה של מאי לחיאני מאותו מוטל בצפון נעלמת עוד ילדה, צירוף מקרים? עופר וגנר חזר לסורו? הרי ליה ומנו, השוטר החוקר שגם פרש עדיין מאמינים כי ידו של עופר הדבר.
כל השדים מהעבר מתעוררים כשליה ומנו מוצאים עצמם חוקרים את העלמותה של אלה רענן מטעם טלי אימה של אלה ששוכרת את שירותיהם.

הם חוקרים ושוקעים שוב לאותה סחרחרה של התעלומה איפה מאי לחיאני ומה קרה לאלה רענן, עופר ברח מהמדינה, המשטרה והעיתונות לא מקלים עליהם ותוך כל זה יש אותם עצמם בתוך השדים הפרטיים שלהם.
ספר מתח משובח, חכם סוחף ומרתק.
תהנו מכל רגע.

שילה ענבר, זכרו את השם.

זהו ספר הביכורים של שילה ענבר שכל כך סקרן אותי. ענבר הייתה בעברה פרקליטת מחוז צפון (פלילי) ושימשה, בין השאר, כתובעת והאחראית להרשעתו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה ז״ל. תיק זדורוב היה ועדיין אחד התיקים הכי שנויים במחלוקת ותקשורתיים מקום המדינה. ענבר פרשה מתפקידה בשברון לב בעיקר לאחר השמצות בלתי פוסקות באמצעי התקשורת בכלל וברשתות החברתיות בפרט וכמי שלא ראה את חומר הראיות לא לי לשפוט מה נכון ומה לא.
ההקדמה הזו חשובה כדי להבין מהי נקודת המוצא של הספר ולמרות שלעלילה הבדיונית אין קשר לפרשת זדורוב ניתן למצוא בפרטי העלילה רפרנסים לפרשה זו, לתפקידה הבכיר של ענבר בפרקליטות ולידע שיש לה בעבודת המשטרה והפרקליטות, מה שמשרת היטב את העלילה.
הוצאת כנרת, זמורה-דביר קרוב לוודאי ידעה איזה יהלום יש לה ביד ולדעתי הצנועה זהו אחד ממותחני הבילוש הישראליים הטובים שקראתי, בטח ובטח כשמדובר בספר ביכורים, ואני רואה בו פוטניצאל גדול לחלק הראשון בסדרת ספרים בכיכובם של ליה בעלת הפאב והפרקליטה לשעבר ומנו רוסו הבלש בדימוס שענבר השכילה ליצוק לדמותו אופי בלתי נשכח. אני מאד מקווה שכך יהיה ובכל מקרה אני מאד סקרן לגבי המשך הקריירה הספרותית של שילה ענבר הכל כך מוכשרת.
4 likes