ספר מעולה. קראתי אותו לראשונה לפני 19 שנים ומאוד נהניתי והחלטתי כעת לחזור אליו וההנאה לא פחתה ואפילו התגברה. סיפורה של ההתקוממות האירית כנגד הבריטים בראשית המאה העשרים דרך סיפורו (בגוף ראשון) של הנרי סמארט - הגיבור הבדיוני המתאר את חייו בצל ההתקוממות. החל מגיל 5 כילד רחוב ערמומי, דרך מסעותיו ברחובות דבלין עם אחיו הקטן ויקטור עד למותו של האח הצעיר משחפת בזרועותיו של הנרי. ברקע דמותו של האב הנרי סמארט -שומר בבית בושת ורוצח מקצועי בשירות בעלת בית הבושת והמחתרת האירית. בגיל 14 הנרי הצעיר אבל בוגר בנפשו ובגופו משתתף במרד הפסחא 1916 - ההשתלטות על בית הדואר המרכזי בדבלין ומצליח להימלט בשן ועין מגורל של עונש מוות כמו רוב המורדים שנתפסו. ברקע פרשת אהבתו למורתו מיס אוש'י המבוגרת ממנו בעשור. הוא משתתף באופן פעיל בכל המבצעים המסוכנים ביותר של המחתרת האירית, זוכה למעמד של גיבור עד כדי שירים שנכתבו עליו. הסיפןר הבדיוני רצוף באירועים אמיתיים ואישים אמיתיים כמו אמון דה ואלרה, מייקל קולינס, ארתור גריפית ופירס - כולם גיבורי המחתרת האירית. סיפור המאבק של האירים באנגלים הכובשים זוכה כאן לדרמה מעולה, בעלת תיאורים יוצאים מן הכלל, אלימים, מרגשים ובהחלט ברמה ספרותית נהדרת - לטעמי.

איזה ספר נפלא. כתיבה מרשימה, הסתכלות קרובה כדי ללמוד, לאהוב ולשנוא את האנשים ומרוחקת וצינית מספיק כדי להכיר תופעות.
אם היה ציון גדות מ 5 לספרים מיוחדים, אין ספק שספר זה היה צריך לקבל.
זהו סיפורו של המרד האירי הפרוטסטנטי. דבלין באירלנד.
הגיבור הוא הנרי סמארט , בן לרוצח שכיר , שוער בבית זונות . המשפחה מידרדרת ולאט לאט הופך הילד ל"חתול אשפתות", מוכרח להסתדר בכל מחיר. מוכשר , נאה, מנהיג טבעי.
הוא שורד ונסחף אל המהפכה האירי.
כאן אעצור כי ההמשך ובמיוחד הסיום המפתיע, העצוב ההגיוני כל כך למהפכות (נכון כל כך אצל שכנינו ואני חושש כח גוונים מסוימים, גם אצלינו).
הספר כתוב בנימה גברית. משפטים ותגובות קצרות ועיניניות, אפיזודות קצרות שיוצרות מיכלול ארוג נפלא.
אולי כדי לחסוך מילים כלליות אביא מספר טעימות.
בעמודים 193-196 הוא מתאר עבודה בנמל.
כל יום יש בעצם תהליך בחירה של העובדים.כמובן שהצעירים נבחרים לפני הזקנים. והוא מתאר זאת כך:
" הזקנים שנאו את הצעירים, אפילו שהיו הבנים שלהם. הם ראו בחור חדש מגיע בהילוך קליל, מתיישב לו על אחד העמודים, מחכה שהסוור יבחין בו, וידעו שימי העבודה שלהם הולכים להיגמר..".
זאת רק דוגמית לכושר התיאור בספר.
כבר מזמן לא ניתקלתי בתיאור סקס ואהבה ( לא אותו הדבר), המתוארים בחסכנות ובעוצמה יפהפיה. החל מהמקום שבו היא מתרחשה ( באמצע קרב או מקום אחר) והדרך.
הספר מכיל במינון הנכון את התהליכים שבו נשים מתחילות את השיחרור שלהן באמצעות השתתפות במילחמה או קרב.( כתהליכים ראשוניים לא תמיד זה מצליח).
בקיצור קראתי מרותק, לפעמים כועס על הרג ללא טעם ולבסוף מופתע מהתובנות שיש בספר.
ולבסוף משהו שחסר לי.
יותר משהקתולים באירלנד שנאו את הבריטים, הם תיעבו את הפרוטסטנטים. המתח הזה כמעט ולא מוזכר בסיפור. אמנם, משפט אחד מזכיר את הטבח באלסטר אבל לא במתיחות האיומה ששררה בין המחנות.
דרך אגב שינאת היהודים מוזכרת ומקבלת מקום בספר.
כדאי לקרוא.