#
דני גודמן הוא אב חד-הורי למתבגרת (כל מי שחווה את זה יודע מה זה קושי...) שאמה – גרושתו - נפטרה מסרטן והיא לומדת בבי"ס פרטי יוקרתי ויקר. הוא עצמו סופר לא מצליח במיוחד של ביוגרפיות היסטוריות, מג'נגל בין "אין כסף" לסף העוני. יש לו חברה שהיא פסיכיאטרית (שבמקום לעשות טונות של כסף בטיפול בעשירי בוסטון מעדיפה להתנדב בעמותה העוזרת להומלסים). בתו מתחברת עם בת של מיליונר (או אולי מיליארדר? מי שיכול לבנות אולם ספורט בבית הספר, כדי שיקבלו אליו את בתו...) ומכאן מתחילה העלילה.
אני חושבת שמערכת החוקים המורכבת שלנו יוצרת לפעמים בעיות במקום לפתור אותן. קחו לדוגמה את החוקים נגד סמים. לא בטוח כמה היינו זקוקים לחוקים האלה, המפרנסים מצויין קרטלי סמים צמאי דם, סוכני אכיפת-חוק רצחניים לא פחות, המון פושעים בכל מיני דרגים, המוני מכורים לסמים, המון עורכי דין,– כל זה כדי לנסות למנוע - ללא הצלחה - מאנשים להשתמש בסמים כרצונם. הסכומים האסטרונומיים המושקעים בתחום - מדובר בסכומים שיכלו לשלם עבור ביטוח רפואי חינם לכל גבר, אשה וילד בארצות הברית, לממן תוכניות השכלה לכל האוכלוסייה הבורה שם (וזה המון אוכלוסייה), לטפל באופן טוב בילדים אומללים שנאלצים לחיות ב"מערכת הרווחה" הידועה לשימצה שם. אבל החוקים הרבים נגד סמים כבר כל כך מושרשים בתרבות שלנו, שלא להזכיר את רשויות האכיפה הייעודיות, "מחלקי הסמים" במשטרה, עורכי הדין ומליוני ה"עמך" שצריכים לחיות בסמיכות לסמים ולצרכני סמים.
הספר כתוב בקצב מהיר, מותח ומרתק. ייאמר לזכותו שהוא אינו מתיימר להיות יותר ממוצר בידורי. מסקנות?
א) תמיד לדרוש משוטר שפונה אליך שיזדהה. ב) בלי היכרות בסיסית עם תוכנות ריגול לא כדאי לצאת מהבית. ג) אם אתה רוצה לעזור לחבריך – כדאי שתחתים אותם על חוזה-נאמנות תקף משפטית בשלושה העתקים.
0


















