#
פיצוח הדרך בה אפשר לשפר את היכולת ולהפוך טובים למצוינים הוא הגביע הקדוש, הפרס שכולם מחפשים. אנחנו בטוחים שאם יוולד ילד עם הגנים הטובים ביותר ועם מנת המשכל הגבוהה ביותר – הוא יצליח בגדול.. אנחנו מכירים כמה כאלה: איינשטיין, אופנהיימר, ביל גייטס, סטיב ג'ובס, פרופ' ליבוביץ'... גלדוול בוחן מצטיינים בתחומים שונים ומגיע לתובנות מפתיעות. היכולת הבסיסית הגבוהה – אינטליגנציה גבוהה / יכולת תכנון / מבנה גופני (לספורטאי) / שמיעה אבסולוטית (למוסיקאי) הם תנאים הכרחיים להצטיינות אך לגמרי לא מספיקים. מה שמבדיל בין מצוינים – אלה שהצליחו ברמה גבוהה ונודעו לתהילה - לבין סתם אנשים "רגילים", שאינם מצליחים באופן העולה על סביבתם הרגילה, הוא רמה גבוהה מאד של תרגול, משמעת עצמית, סביבה מאפשרת ואף מה שאפשר לקרוא לו "מזל" (שהוא כמובן אינו מזל אלא ניצול מוצלח של הזדמנויות הנקרות בדרך).
גורם חשוב מאין כמותו להצטיינות הוא סביבת הגידול של המצטיינים. ילדים "גאונים" נולדים להורים עניים או אמידים. אבל בין המממשים את גאונותם בבגרותם, ומצטיינים נדיר למצוא את אלה שהגיעו מרקע דל תרבותית (לא לבלבל עם עוני חומרי), שהוריהם לא יכלו ללמד אותם כלים והתנהגות שיאפשרו להם להשתמש בהזדמנויות הניקרות על דרכם.
גלדוול מנתח בעזרת מחקרים וידע רחב מקרים שונים של מצטיינים ומראה את מה שאנחנו חושדים בו: היכולת הבסיסית הגבוהה בהרבה מהממוצע של המצטיינים היא רק חצי סיפור. ואולי רבע. כל השאר הם נתונים שעל המצטיין לדעת להשתמש בהם. גלדוול גם עולה, במשתמע, על אחת הרעות החולות של החברה שלנו – פוליטקלי-קורקט, הדרך בה אנו עוקפים מונחים או מסרבים להבין נתונים כי אלה מתנגשים עם ערך מסויים בחברה שלנו.
הספר הוא ספר עיוני המנתח ברוחב יריעה נושאים רבים המקושרים להצלחה. הוא מביא דוגמאות המבוססות על מחקרים מעמיקים וארוכי טווח, משווה בין אנשים בעלי מנת-משכל מפוצצת-סקאלה דומה, שאחד מהם הצליח מאד והתפרסם והשני לא. מנתח משתנים סוציולוגים, פסיכולוגים, דמוגרפים והיסטוריים, נוגע במשתנים תרבותיים ומנטליים, מעמיק לחשוב ולנתח באופן מענג ביותר. גלדוול הוא כתב ועורך ב"ניו-יורקר" ובעל יכולת גבוהה ביותר להפשטה ופישוט של נושאים מורכבים, ומצליח לתאר תופעות ולארגן ידע באופן מקורי ומרענן. הוא מפריך פה המון מיתוסים הגורמים לנו להאמין שמנת המשכל הגבוהה שלנו היא זו שתכריע בין חיים של מצליחנים לחיים בינוניים ו"רגילים" ואף משתמש בדוגמה הפרטית שלו – סבתא-רבא-רבא שלו נקנתה בשוק עבדים בג'מייקה והפכה לפילגשו של בעל קרקעות. ילדיה נבחנו על פי מדד בהירת העור שהוא המדד הקובע בג'מייקה (ולא רק בה) בין נחותים לעליונים. וכל דור – אם השכיל להפיק ילדים יותר בהירים - שיפר את תנאי חייו ואת מעמדו... ככה זה.
למרות שאני מעדיפה בדרך כלל פרוזה, קריאת הספר הזה ריתקה אותי ושמחתי לחזור אליו בכל עת. הוא התחרה בהצלחה עם ספרים רבים שקראתי לאחרונה, שלא הצליחו להתמודד ולשמור על תשומת-לבי. נהניתי מכל מה שקראתי ממנו (מי שלא קרא עדיין את "מבט ראשון" פוקח העיניים – כדאי)
הספר עשה לי התעמלות למוח ובניגוד ליחסי לכל התעמלות אחרת – היה כייף.


















