הספר החמוד הזה נותן הסברים מצחיקים (שאני לא יודע עד כמה הם נכונים) לביטויים – בדרך כלל עממיים. הוא משעשע מאוד ולכל ביטוי מצורף איור שגם הוא מצחיק.

רוצים דוגמה? מאיפה בא הביטוי "פרה פרה", יודעים? אז ככה: שני שוורים רואים עדר של פרות. השור הצעיר רוצה לזנק על כל העדר, אך השור המבוגר עוצר אותו ואומר לו "פרה פרה".....

ועוד אחת לסיום סיומת: "אכלה לו את הראש" - "מקור הביטוי בנקבת החרק גמל שלמה, שאוכלת את ראשו של בן זוגה במהלך האקט המיני". טוב שהיא לא אוכלת לו איבר אחר.....

ספר מתח מעולה, מאוד שונה בנוף של הז'אנר, שבדרך כלל מספק לנו הרבה פאטה מורגנה: תפניות עלילתיות מופרכות, מבוך פיתולים עלילתיים, פואנטות הזויות ושאר ירקות.

אז מה יש כאן? מסע מרתק ומצמרר של אלמנה צעירה בעקבות (מה שנראה כמו) ההתאבדות של בעלה, התאבדות לא הגיונית של איש מאושר שהיה לו הכל בחייו. ואחרי זה - המשך החקירה בעקבות מקרים נוספים ורבים וזהים של התאבדויות בלתי הגיוניות של המוני אנשים שלא היה להם שום סיבה הגיונית לשים קץ לחייהם.

האם כפו עליהם את ההתאבדות? איך בדיוק? ומה הסיבה לכך? מסתבר שאין צורך באיומים פיזיים. הטכנולוגיה המתקדמת והמדהימה של ימינו מאפשרת לגורמים רעים ואינטרסנטים לעשות בה שימוש לצרכים המתועבים שלהם.

ספר מתח מעולה, מומלץ ביותר.

זה לא שהספר לא טוב. הוא דווקא בסדר גמור. הוא כתוב בצורה קולחת ונעימה לקריאה והעלילה מעניינת (כשהיא לא משעממת) ו(די) מותחת.
אבל מה? זה ספר מתח פרווה, ולא סתם פרווה אלא באישור הבד"ץ של העדה החרדית, ואני אוהב דווקא ספרי מתח בשריים ומדממים, ומהסוג שמוכרים בטוב טעם...

משפט יפה ששווה ציטוט: "מישהו אמר לי פעם שלכל אחד יש שתי משפחות - המשפחה שלתוכה נולדים והמשפחה שאנו בוחרים. אבל זה לא באמת ככה. אנחנו יכולים לבחור את בני הזוג שלנו אבל אי אפשר לבחור את הילדים שלנו או את הדודה הרווקה עם בעיות השתייה של בן הזוג שלנו.
אבל מעל הכל, אי אפשר לבחור את החמות שלנו"

אהבתי את ההקדשה המצחיקה של הסופרת: לחמותי אן, שלא הייתי חולמת לרצוח. ולחמי פיטר, שמדי פעם כן".

לא רק שרוב סופרי המתח הסדרתיים כותבים את הספרים שלהם באותו סגנון, אלא שהם גם משתמשים באותו גיבור.
כי לא רק שלא מחליפים קלף מנצח, אלא שלא מחליפים את הדמות שעל הקלף, בעיקר עם הוא ג'וקר.
אז ללי צ'יילד יש כמובן את ג'ק ריצ'ר עם עשרים ומשהו ספרים, להרלן קובן יש את מיירון בוליטר ולגרג הורביץ יש את אוואן סמוק, האיש משומקום - שאומן במסגרת פרויקט X (כשם הספר הראשון בסדרה) שאומן ע"י תוכנית ממשלתית סודית ששולחת אותו לבצע משימות סופר הירואיות שהמדינה כמובן מתכחשת להן.
זה הספר החמישי בסדרה, וכמובן שאני חותם לכם שלא האחרון.
והספר עצמו? לא יודע, בסדר כזה, אבל קצת מאסתי בגיבורים הסופרמנים האלה, הכל יכולים. הספר כתוב טוב, מותח ומעניין, אבל המופרכות של העלילה פשוט הורסת - אין מצב שאדם בשר ודם יחלץ מכל הקטספטרופות שנוחתות עליו שוב ושוב.
אולי פעם אחת תתנו לנבלים לנצח?

אין לך תענוג גדול יותר מאשר לקרוא ספר מתח טוב ביום חורף גשום, כשאתה מכורבל בפוך ומדמיין לך שהרעמים הם מקבצי יריות מתוך עלילת הספר.


סקוט הרוואת, סוכן חשאי עשוי ללא חת (איך לא?), נלקח בשבי, מזג האוויר סוער והראות לקויה גורם לתאונת מטוס, וכעת הרוואת במירוץ נגד הזמן כדי להציל את עצמו במזג אוויר קפוא (חחח אני מכורבל בפוך שלי) וגם להשיג נקמה. באותו הזמן בבית הלבן שירות הביון וחבריו לצוות קרלטון מתגייסים להציל אותו. אך הצוות בארה"ב והרוואת גם צריכים להתמודד עם רצח מרובע שאירע בניו-המפשייר, כשבעיירת הנופש גילפורד מתגלות ארבע גופות. האם יש קשר בין הדברים?
480 עמודים שחולפים מהר מאוד, עם עלילה מותחת וקצבית וגיבור אחד כובש.
מומלץ.

תודה לדנה שהוסיפה את הספר לסימניה במהירות רבה ואיפשרה לי לכתוב את הסקירה הזו.

ספר מתח כמו שספר מתח צריך להיות - מותח לכל אורכו, נקרא בנשימה עצורה, מהיר, קצבי, עם ניצוץ של חוש הומור. מומלץ במיוחד לחובבי מותחנים משטרתיים.

הערה קטנה אבל חשובה: בגב הספר כתוב שזה ספר המשך ל"בובת סמרטוטים" ו"תליין". לגמרי לא נכון. הדמויות אותן דמויות - וולף, ‬הבלש‭ ‬המשטרתי‭ ‬שהיה‭ ‬לפושע‭ ‬נמלט וחזר לעבוד במשטרה, ‬ואמילי בקסטר, ‬קצינת‭ ‬הבילוש‭ ‬ושותפתו‭ ‬לשעבר, אבל העלילה נפרדת לגמרי ואפשר לקרוא את הספר בלי לקרוא את השניים הקודמים.

ג'ושוע קיין, הרוצח, לא עומד למשפט. להפך, הוא חלק מהמושבעים. תהרוג ותקבל כרטיס לשורה הראשונה (פופקורן כלול במחיר). זו נקודת המוצא של הספר הזה. אבל כשמועלה חשד שהאדם שנשפט, שחקן הקולנוע הכי לוהט, באשמה שהוא רצח את אשתו יחד עם קצין האבטחה בגלל שהם ניהלו רומן מאחורי גבו, לא אשם, קיין נע על מושבו בחוסר נוחות...
עלילה מקורית, סוחפת, מרתקת, מפתיעה, כתובה נהדר. מה עוד אפשר לבקש מספר מתח? אולי שהסופר יכתוב עוד אחד כזה מוצלח.

הדבר היחד שטוב בספר הזה זה השם המדויק שלו. באמת סטייה חדה, ומי שכתבה אותו היא סוטה רצינית.
אני קורא המון ספרי מתח, אבל מזמן לא נתקלתי בכל כך הרבה תיאורים מבחילים. איברים קצוצים, מפלים של דם ומיתות שונות ומשונות. לא הייתי מעוניין להיתקל בסופרת שכתבה את זה בסמטה חשוכה. בעצם גם לא ברחוב מואר. איכסה.
הספר עצמו מתחיל טוב ומדרדר בהמשך, לא רק מבחינת הסדיסטיות אלא גם מבחינת העלילה.
מאוד לא מומלץ.

חושבים שאתם מכירים את האנשים שקרובים לכם? בעל, אישה, ילדים, אח, אחות? תחשבו שוב.
הרעיון של סיפור שמנפץ את האשליה הזאת הוא לא רעיון חדש והוא בסיס להרבה ספרי מתח, אבל זו הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שאני נתקל בסיפור שמבוסס על הרעיון הזה ושמביא אותו בצורה כל כך מרתקת ומותחת, עם דילמה לא קטנה של נאמנות למדינה מול נאמנות למשפחה - מה קודם למה?
מותחן מרתק שמשלב גם ריגול וגם דרמה משפחתית.
מומלץ מאוד.