באחרונה החלה סוגה (ז'אנר) חדשה להתבלט בעולם הספרים, והיא הכתיבה הגרפית. נתקלתי בה בכמה ספרים, ולדעתי היא מגיעה למיצוב ברור וחד בספר זה.
בעצם זה עלילון (קומיקס), שמתאר את חייה של רוזה לוקסמבורג, או רוזה האדומה.
לפני שנצלול אל הספר, נאמר, כי העלילון שינה את ייעודו ותכליתו. מסדרת ציורים המתארים את סופרמן או דמות דמיונית אחרת, התפתחה ספרות, כן ספרות, שמציעה שיטה ודרך להציג בעיה או נושא בדרך גרפית, הן על רקע מציאות מדומיינת והן סיפור ריאלי הנצמד לעובדות היסטוריות. דוגמה של "בדיון חברתי נפשי " נקרא בספר "סמטאות הזעם" של קובי ניב ואסף חנוכה שיצא לאחרונה והוא שווה עיון ומחשבה.
ספר זה מספר את קורותיה , והתפתחותה הרעיונית של "רוזה האדומה", מהפכנית מרקסיסטית, שלא זאת בלבד, שנשאה דגלים של המהפכה עוד לפני עליית הקומוניזם ברוסיה, אלא פיתחה את האידאולוגיה של קרל מרקס, מספר דרגות קדימה. היא מפתחת את רעיון ה"גלובליות" הכלכלית החברתית הקפיטליסטית מול הכמיהה שלה לשוויון, מבלי להשתמש במונחים אלו.
היא מתאכזבת מן הקומוניזם והרודנות הסוציאליסטית, כבר עם עליית השלטון של לנין ולאחריו, סטלין.
מחברת הספר עשתה מחקר מקיף ויסודי על התרומה של רוזה האדומה לרעיונות של התקופה. הדבר מוצג בהשתקפות ההדדית בין חייה הפרטיים כנערה, אישה חופשית בדעותיה והשקפת עולמה.
המחברת אינה עושה הנחות ומתארת רומנים גם בביטויים המיני, בצורה "גרפית" תרתי משמע.
הדמות המצטיירת היא של אישה חזקה ומרתקת.
הקיצוניות של דעותיה הופכת את קרל מרקס לאל, והדבר מונע ממנה לשמוע דעות אחרות גם מההולכים בדרכה, כמו אלו של ברנשטיין שמפתח תיאוריה כי הקפיטליזם, בצד יסודות הניצול ויצר השליטה המצויים בו, ירחיב את מעגל הצריכה והצרכנים, מקורות האשראי ויגרום ליסודות של שוויון ועליה ברמת החיים.
איני יודע אם דעותיה של רוזה האדומה שולטות היום. אין ספק כי שרידים ומרכיבים שלהם חיים ו"בועטים" דווקא ברבדים חברתיים שיכולים להרשות לעצמם להיות "נדיבים" על חשבון אחרים.
הספר "נכתב" כאמור כעלילון, וחרף זאת הוא מקיף, מלא מידע ומרשים. הגישה הגרפית כאן מוכיחה ואולי מבשרת על דרך "כתיבה" חדשה, שמתחברת עם תקופתנו שבה "ציור אחד שווה אלף מילים".
חשוב לקרוא, או לפחות לעיין בו, כדי לקבל רושם על תקופה כאוטית של רעיונות ומלחמות, מול היחיד הנגרס באמצע.


















