ביקורת ספרותית על מיתולוגיה נורדית מאת ניל גיימן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 15 במאי, 2019
ע"י שין שין


סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ניל גיימן אהב לקרוא את סיפורי המיתולוגיה עוד מילדותו, ממש כמוני. אך מכול המיתולוגיות האהובה עליו ביותר הייתה המיתולגיה הנורדית, המיתולוגיה של העמים הגרמאניים והסקנדינביים. בילדותו, הוא קרא בשקיקה את עלילותיהם ושמח לגלות אותם גם בחוברות הקומיקס. ניתן לומר שהמיתולוגיה הנורדית מהווה את הבסיס לספרות הפנטסטית. אם הפנטזיה המודרנית התחילה ב"שר הטבעות" מאת ג'.ר.ר. טולקין, אין ספק שהיא מבוססת ברובה על המיתולוגיה הנורדית. מיתולוגיה שהיא אולי פחות מוכרת ונחשבת מזו היוונית והרומית ולכן אולי שימשה השראה לז'אנרים פחות נחשבים ויוקרתיים, הפנטזיה והקומיקס.

כמעריץ של שניהם, גיימן הסתער על ההזדמנות לספר מחדש את סיפורי המיתולוגיה הנשכחת למחצה הזאת. היות שהעמים הנורדיים לא העלו אותה על הכתב לא נשאר הרבה ממנה, למעשה נותרו שני מקורות, האדה הפואטית והאדה הפרוזאית עליהם גיימן בעיקר הסתמך. גיימן מתייחס למקורות בנספח לספר, ומציין כמה מעט נשאר וכמה אבד, במיוחד אבדו סיפוריהן של האלות, שרק שמן נותר, וגיימן מצר על כך.

המיתולוגיה הנורדית מורכבת ומפותלת פחות מזו היוונית והרומית, זו אינה מיתולוגיה של ציביליזציה עירונית מתוחכמת אלא של שבטים כפריים, נוודים למחצה ובלתי אוריניים בעליל. תרבות המעריכה את השירה והחוכמה אך לא פחות את המלחמה והשתייה כדת וכדין. גיבורי הסיפורים הינם פשוטים למדי, בעלי מספר מאפיינים בסיסיים ועלילותיהם מתרכזות בהרפתקאות שהן ברובן משעשעות ואלימות למדי הכוללות הרבה ראשי ענקים ועוגים המנופצים ע"י פטישו האדיר של תור. את הצד האפל והמתוחכם תופס לרוב לוקי, האל הערמומי והקנאי בעל השפתיים המצולקות והנפש המורכבת. בלעדיו הסיפורים היו ללא ספק מעניינים הרבה פחות.

גיימן מנסה לשזור מהסיפורים ומקטעי האגדות סיפור אחד, המורכב מפרקים נפרדים, חלקם מתחברים זה לזה וחלקם מהווים אגדות העומדות בפני עצמן. הוא מתחיל את סיפורו ביצירת העולם ומסתיים ברגנרוק, קץ הזמן ודימדומי האלים, פרק אפל ורב עוצמה. לדעתי גיימן עשה עבודה מצויינת עם החומרים היחסית מעטים ודלים שהיו לו. האגדות נקראות בצורה קולחת, מרתקת ומלאת הומור. הוא בהחלט מצליח לשמר את רוח הזמן והמקום ממנו הן באות, לילות סקנדינביה הקרים ואנשים פשוטים, לוחמים ואיכרים המנסים להבין את תופעות הטבע סביבם ולשייך אותם לכוחות עילאיים. הסיפורים של המיתולוגיה הנורדית רוויים הומור, האלים לרוב לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות, חוץ מלוקי, כמובן, ומכך ניתן ללמוד שעודף רצינות וחשיבות עצמית מוביל לאסון. הקריאה במיתולוגיה של גיימן בהחלט משעשת, מרחיבת אופקים ופותחת צוהר לתרבות קצת פחות מוכרת. חשים שגיימן נהנה לכתוב את המיתולוגיה שלו וההנאה שלו עוברת לקורא.
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
גלית (אתמול)
גם אני אוהבת את גיימן ומספיק אם נציין את מה שעשה לנצרות בבשורות טובות.
בכלל, הוא עוסק הרבה בגיבורי המיתולגיה הזו שאמנם אינה פופולרית כמו זו היוונית אבל בהחלט מאבני המסד של התרבות המערבית.
יפה כתבת. וסקרנת.
את הספר קניתי לפני כמה שבועות הוא ממש בראש התור של ספרי העיון אצלי.
yaelhar (לפני 6 ימים)
ביקורת מרתקת.
המיתולוגיה הנורדית פחות עסיסית, נראה לי מהיוונית-רומית. אולי כי היא עוסקת יותר במלחמות ופחות ברומנים מתוקשרים בין אלים ואלות. הסופר מקורי וכותב נהדר.

Pulp_Fiction (לפני 6 ימים)
סקירה נהדרת. ראיתי את הספר ושקלתי לרכוש.
אז נזכרתי שהמיתולוגיה היוונית, זו שאהבתי כילד כבר לא מדברת אליי כל כך... אז למה שאהנה מוולהאלה? אז ויתרתי בינתיים.
Rasta (לפני שבוע)
תודה על הסקירה, בהחלט נושא מעניין.
פרפר צהוב (לפני שבוע)
ביקורת מצויינת. תודה.
מחשבות (לפני שבוע)
מעניין מה שכתבת.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ