ביקורת ספרותית על הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 מאת ג'יי. קיי. רולינג
ספר מעולה

---

יש אצלנו בדיור המוגן (שמתם לב שהיום אומרים רק דיור מוגן? המילה בית אבות הפכה להיות מילה מוקצית מחמת מיאוס. כמו שאומרים נוחיות ולא בית שימוש) ספרייה קטנה. לא משהו רציני. חדר אחד קטן עם כמה מאות ספרים שקיבלנו בתור תרומה. לפני כמה ימים הגיע בחור עם תרומה של כמה ספרים ובניהם הספר הזה. אז ורה, הדיירת שאחראית על הספרייה, ישר אמרה לו מה פתאום? זה ספר נוער, לא ספר לאנשים מבוגרים (שמתם לב שהיום אומרים רק אנשים מבוגרים ולא קשישים? המילה קשיש הפכה להיות מילה מוקצית מחמת מיאוס. יותר גרוע מבית שימוש) ולא הסכימה לקבל את התרומה. אז אני, איך שאני רואה את זה, ישר לקחתי ממנו את הספר. מי קבע שקשיש כמוני (לעזאזל עם הפוליטיקלי קורקט) לא יכול לקרוא ספר נוער? אנשים לא מבינים שגם ישיש בן 100 בתוך הלב שלו יכול להיות צעיר. וגם להפך. כמו שאני צעיר ברוח שלי ופעמים שובב וילדותי גם בגילי המופלג, אני בטוח ש-ורה הייתה כזאת חמורת סבר גם בתור נערה. כמו שאני קראתי את הארי פוטר בגיל 100, ככה היא בטח קרה את דוסטויבסקי בגיל 16. והשוויצה בזה.

הספר יפה מאוד. יש בו תמימות וגם ממזריות, יש בו חוש הומור שובב אבל גם רגעים דרמטיים לא מעטים. יש בו מתח וציפייה לבאות, יש טובים ורעים ויש קסמים כמובן. הפרקים קצרים כמו שאני אוהב, לכל פרק יש שם חביב ואפילו ציור נחמד שמקשט אותו. גם התרגום מצוין, כמו במקרה של המצנפת המזמרת. אני חושב שקשה לתרגם מאנגלית בחרוזים את השיר החביב שלה, והמתרגמת גילי בר הלל עשתה יופי של עבודה.
אני קצת עלובה
אך אל תזלזלו בי
כי כל הכובעים כולם
בזאת לא יתחרו בי
לי אין נוצה או מצחייה
ולא פינות שלוש
אך בעניין של למיין
אני תמיד בראש
כי כל אדם אשר יחבוש
אותי על הקרקפת
כל מחשבה אצלו בראש
מיד אלי נשקפת

אני לא זקוק למצנפת כדי לדעת ש-ורה, אם הייתה את הסקירה קוראת, בוודאי עלי היתה כועסת.

» ביקורות נוספות של הזקן בן המאה
» ביקורות נוספות על הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1