הרבה דמויות מתוך ספרים שאני קוראת משאירות בי משהו מהן בתום הקריאה. גם הגיבור הספר הזה יישאר אתי, אבל ההבדל הוא שפה הגיבור הוא דמות בשר ודם, אמיתי לגמרי. לא סיפור מומצא, פשוט סיפור חיים אמיתי. יש לי תמיד בעיה בלכתוב סקירה על ספר שהוא ביוגרפי / אוטוביוגרפי. זה צריך להיעשות בעדינות ורגישות כי אחרי הכל זו לא יצירה ספרותית אלא סיפור חיים של אדם.

אודי אילון נולד בשם זוהיר עדילי בכפר קטן בשומרון לתוך מציאות קשה. עוני ואלימות אלו הם מושגים שהכיר כבר בגיל רך, וגם אם לא לא הבין את משמעותם - חווה אותם היטב על בשרו. אביו היה אדם אלים שהיה מכה את כל בני המשפחה כולל את האם שלא יכלה לספק לילדיה לא הגנה ולא בטחון בפני האלימות של האב. המציאות העגומה הזו פלוס היעדר תמיכה ואהבה גרמו לו לברוח מביתו ומהכפר בגיל מאוד צעיר. לא ודעת מה היה בו יותר, בילד הכל כך צעיר הזה, בן שתים עשרה בסך הכל, יותר פחד מהקיים או יותר תקווה שיש משהו אחר, טוב יותר, במקום אחר.

בכנות כובשת וחשיפה טוטאלית ואמיצה פורש אודי אילון את סיפורו הקשה בפני הקורא. והוא קשה.

אודי מגיע לאחת מערי המרכז, מוצא עבודה (במבט לאחור יודע כי ניצלו אותו ניצול מחפיר) אבל אז הספיק לו שיש לו קורת גג תחת ראשו ומזון שנכנס אל פיו להשביע את הרעב התמידי שתמיד קיים בו. רעב שאי אפשר להשביע.

הרגע בו חייו של אודי והסיפור בכלל מקבלים תפנית הוא הרגע בו הצטרף לשורות השב"כ. (מכיוון שהספר קצר ואין בי רצון לספיילר לטובת אלו שעתידים לקרוא את הספר, אני לא מתעכבת על הפרטים ושרשרת האירועים) זה היה הרגע בו הרגיש אודי אחד משלנו, אדם שמעריכים ומוקירים את פועלו, אדם שתורם ונותן אדם שהפך ממשהו שבור לאדם שלפתע יכול לזקוף קומה ולהרים ראש בגאווה. אלא שפה הדברים התחילו להשתבש, ואודי נכנס לתוך סרט רע שבו הוא הגיבור הראשי. מסע חתחתים ועינויים , החזקה בשבי ברשות הפלשתינית, הבריחה משם, ואז המציאות המתפוצצת לו בפנים, הניכור וההתנערות ממנו. סיפור קשה ההולך לאיבוד בסבך בירוקרטי,סיפור של אחד משלנו שנפל בקול חבטה גדול בין הכיסאות, סיפור של שתי חברות שסועות. זו הישראלית אל מול זו הערבית, ומה שנשקף מהמראה הזו הניצבת למולנו- לא עושה חסד לא לזו ולא לאחרת.

מקווה בכל מאודי שיהיה סוף טוב לסיפור הקשה הזה של זוהיר/ אודי.

הרבה דמויות מתוך ספרים שאני קוראת משאירות בי משהו מהן בתום הקריאה. גם הגיבור הספר הזה יישאר אתי, אבל ההבדל הוא שפה הגיבור הוא דמות בשר ודם, אמיתי לגמרי. לא סיפור מומצא, פשוט סיפור חיים אמיתי. יש לי תמיד בעיה בלכתוב סקירה על ספר שהוא ביוגרפי / אוטוביוגרפי. זה צריך להיעשות בעדינות ורגישות כי אחרי הכל זו לא יצירה ספרותית אלא סיפור חיים של אדם.

אודי אילון נולד בשם זוהיר עדילי בכפר קטן בשומרון לתוך מציאות קשה. עוני ואלימות אלו הם מושגים שהכיר כבר בגיל רך, וגם אם לא לא הבין את משמעותם - חווה אותם היטב על בשרו. אביו היה אדם אלים שהיה מכה את כל בני המשפחה כולל את האם שלא יכלה לספק לילדיה לא הגנה ולא בטחון בפני האלימות של האב. המציאות העגומה הזו פלוס היעדר תמיכה ואהבה גרמו לו לברוח מביתו ומהכפר בגיל מאוד צעיר. לא ודעת מה היה בו יותר, בילד הכל כך צעיר הזה, בן שתים עשרה בסך הכל, יותר פחד מהקיים או יותר תקווה שיש משהו אחר, טוב יותר, במקום אחר.

בכנות כובשת וחשיפה טוטאלית ואמיצה פורש אודי אילון את סיפורו הקשה בפני הקורא. והוא קשה.

אודי מגיע לאחת מערי המרכז, מוצא עבודה (במבט לאחור יודע כי ניצלו אותו ניצול מחפיר) אבל אז הספיק לו שיש לו קורת גג תחת ראשו ומזון שנכנס אל פיו להשביע את הרעב התמידי שתמיד קיים בו. רעב שאי אפשר להשביע.

הרגע בו חייו של אודי והסיפור בכלל מקבלים תפנית הוא הרגע בו הצטרף לשורות השב"כ. (מכיוון שהספר קצר ואין בי רצון לספיילר לטובת אלו שעתידים לקרוא את הספר, אני לא מתעכבת על הפרטים ושרשרת האירועים) זה היה הרגע בו הרגיש אודי אחד משלנו, אדם שמעריכים ומוקירים את פועלו, אדם שתורם ונותן אדם שהפך ממשהו שבור לאדם שלפתע יכול לזקוף קומה ולהרים ראש בגאווה. אלא שפה הדברים התחילו להשתבש, ואודי נכנס לתוך סרט רע שבו הוא הגיבור הראשי. מסע חתחתים ועינויים , החזקה בשבי ברשות הפלשתינית, הבריחה משם, ואז המציאות המתפוצצת לו בפנים, הניכור וההתנערות ממנו. סיפור קשה ההולך לאיבוד בסבך בירוקרטי,סיפור של אחד משלנו שנפל בקול חבטה גדול בין הכיסאות, סיפור של שתי חברות שסועות. זו הישראלית אל מול זו הערבית, ומה שנשקף מהמראה הזו הניצבת למולנו- לא עושה חסד לא לזו ולא לאחרת.

מקווה בכל מאודי שיהיה סוף טוב לסיפור הקשה הזה של זוהיר/ אודי.