ביקורת ספרותית על תישארי איתי מאת איובאמי אדבאיו
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 10 במרץ, 2019
ע"י לי יניני


ספר הביכורים "תשארי איתי" של איובאמי אדבאיו מחולק לארבעה חלקים, ונותן במה לקול הנשי בעולם שהמערב פחות מכיר – ניגריה.

העלילה מתחילה בהווה (דצמבר 2008). יג'ידה בעלת הון. היא בעלת מספרה בג'וס שבניגריה, ויש לה אפילו נהג צמוד-את מוסא. מה קרה בדצמבר 2008? יג'ידה קיבלה הזמנה להשתתף בהלוויתו של אבי בעלה... אלא מה שאת בעלה אקין היא לא ראתה 15 שנים.

נג'ידה יודעת שתפגוש את בעלה בהלוויה של אביו, ויש רק דבר אחד שהיא רוצה עליו תשובה... "אף אחד לא יודע שאני עדיין נשואה לך"... "אני מספרת רק חלק מהסיפור שהייתי עקרה ובעלי לקח אישה אחרת"... (מתוך הספר)

התלבטויותיה של נג'ידה בקשר לנסיעה והשתתפותה בהלוויה, מהווים פתיח לספר, והמשכו בשלהי שנות השמונים של המאה הקודמת.

אמא של יג'ידה מתה בלידתה והיא היתה בת יחידה למשפחה פוליגמית המורכבת מארבע אמהות. יג'ידה בניגוד למשפחתה הפוליגמית לא קיבלה את המנהג ויוצאת נגדו. מאידך יֶג׳ידֶה לא הצליחה להיכנס להריון ולאור העובדה הזו, משפחת בעלה גוזרת עליה לחבוק אישה שנייה, שתוכל להרות לבעלה ואולי לזרז את הריונה שלה.

האישה השנייה שנמצאה לאקין יותר צעירה ושמה פונמי. בלית ברירה יג'ידה מקבלת את פונמי ושונאת אותה, היא חיפשה בה פגמים ואף מצאה... שתיהן: יג'ידה ופונמי הופכות לקורבן של אותה תרבות מסורתית הנהוגה בארצות נחשלות. לדוגמא: פונמי קיבלה דירה נפרדה רחוקה ממקום המגורים של יג'ידה ואקין. היא הסתפקה בסופ"ש אחד בחודש לבלות עם אקין וקצבה סבירה. בנוסף הסכימו יג'ידה ואקין שפונמי לא תלך עם אקין לאירועים חברתיים. היחס לו זכתה פונמי כיווץ את שרירי ליבי. כאב לי עליה. זה היה לא אנושי להתייחס כך לפונמי.

הקול השני בספרה של איובאמי אדבאיו מגולל על ידי אקין. אקין בן בכור לאם דומניננטית שלא היססה להתערב בחייהם של הזוג. אקין אומנם מתואר כאיש נעים הליכות, בעל מסור, אך ללא עמוד שדרה שנכנע לתכתיבים הסביבתיים והחברתיים.

מעניין לקרוא כיצד הסופרת מציגה את הדור הצעיר מול המבוגר. למרות המודרנזיציה של הדור החדש אותו דור עדיין נכנע לדור הוותיק.

העלילה מתרחשת על רקע המצב הפוליטי של ניגריה. ב-2009 הוקם בניגריה ארגון טרור איסלאמי שמטרתו "חינוך מערבי הוא אסור". הארגון שאף להפוך את חוקי השריעה לחוק מדינה.

הסיפור מענין, הכתיבה אנושית במודל מודרני, ובסך הכול ספר שמהווה הצצה לעולם שלא מוכר לאדם המערבי.

בשורה התחתונה: סיפור על זוגיות שברירית, אמהות ובעיקר כניעה למסורת ולמנהגים של עולם אחר.

למרות שאני לא כותבת כאן WOW שווה קריאה, רק בשביל להציץ ליבשת השחורה ולמקומות מוכות גורל.

לי יניני
אחוזת בית הוצאה לאור, פרוזה-תרגום, מאנגלית: דנה טל, 301 עמודים

נ"ב: לדעתי הכריכה של הספר לא מזמינה. אני לא יודעת על מה להצביע בדיוק אם זה הצבע או האיור עצמו.

22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני 4 ימים)
מירה תודה
Mira (לפני 4 ימים)
לי. אהבתי את הביקורת שלך..
ואלה כמוני שלא מחוברים לפייסבוק וכו,... דווקא סימניה מאוד רלוונטי. ואני אוהבת את הביקורות כאן, כמו שלך לי הם מעניינות.
לי יניני (לפני 5 ימים)
מירית. תודה רבה אחפש
מירית (לפני 5 ימים)
כתבת יפה, אחפש את הספר. ממליצה לך על סופרת ניגרית נוספת: צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה.
גלית (לפני 6 ימים)
מה ש Pulp_Fiction
Pulp_Fiction (לפני 6 ימים)
שקלתי לקרוא את הספר. אבל לאור סקירתך היפה נראה לי שאוותר.
סימניה בקונספט שלה היא עדיפה מהפייקבוק.
רק אם היה מנגנון פיקוח כלשהו על בפרופילים והסקירות של שורה ורבע זה היה הופך אותה למושלמת.
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
סקאוט כל אתר חדש שיהיה תמיד יהיה רלוונטי יותר ... אנשים מטבעם אוהבים חידושים
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
מחשבות/סקאוט-לא מבינה מה קשור "הספד" הסימנייה לסקירה שלי. הסימנייה פחות נגישה ולכן אנשים פחות ופחות משתמשים בה. יש המשתמשים בה "לזכר הנעורים".
היום הרשתות החברתיות האחרות נותנות מענה נגיש יותר וחינני לכל כותב לרבות קבוצות קריאה בפייסבוק.
לצערי וכולם יודעים זאת, פועלת במימשק עתיק.
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
פרפר צהוב-הפוליגמיה היתה נפוצה בכל העולם
פרפר צהוב (לפני שבוע וחצי)
תודה, לי.
אני מניח שאותן תחושות יכולות להיות גם יותר קרוב אלינו - אצל הבדואים הפוליגמיים בארץ, או במצרים. בעבר הפוליגמיה אף היתה נפוצה בסין.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
האתר קיים מעל עשר שנים. נזכרו להתעייף עכשיו?
אולי הפייסבוק והאינסטגרם מעפילים עליו?
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
כי אנשים התעייפו.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
מחשבות, מסכימה איתך. סימניה ז"ל.
איך לעזאזל זה קרה?
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
לדעתי, ניתן להספיד את הסימניה רשמית. איש כבר לא מוצא בה עניין.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ