“ספר מרתק על החיים בניגריה, שמציף בעיה אוניברסלית, והיא בעייתה של רחל אמנו וזו המשוררת, " הָֽבָה לִּ֣י בָנִ֔ים ואם אין מֵתָ֥ה אנוכי". בעיה זאת מרובדת בספר על מבנה חברתי שבטי, מטריארכלי. פגם מסוים בעלילה, הופך את מחציתו השנייה של הספר לטרגדיה יוונית בנוסח ניגרי.
ועדיין השלם , לעניות דעתי , גובר על חלקיו.
קצת על העלילה. יג'ידה, כפי שמעיד אקין, בעלה, "נוצרה בשבת. כשלאלוהים היה די זמן לצייר אותה בגון הובנה מושלם. אין ספק לגבי זה. היצירה המוגמרת היא הוכחה חיה לכך".
למרות שאינה שייכת לשבט היורובה,האריסטוקרקטי, היא.. שורדת את חמיותיה ומקבלת את הזרמים התת קרקעיים, של ביקורת ובידול.
הפתרון לבעיה נמצא בחלק היווני- ניגרי, בעל התפניות, שרמזתי עליו. על כך כדאי לקרוא.
לבד מהכתיבה האנושית על הכמיהה לילד וכניעה ל" יד ענקים זדונה בוטחת", מתואר בעלילה מבנה שליטה שבטי, מטריארכלי תקיף ובעל סמכות. יג'ידה חייבת להשתטח בפני חמיותיה, אין זו טעות דפוס, בתחילת פגישה, ולשבת על ברכיה כל זמן השיחה אתן.
יש לזה גם יתרון. אישה שנייה חייבת לכרוע בפני האישה הראשונה ועוד ועוד.
מכאן כפי שניתן לראות, הספר מלא פולקלור על ניגריה כמדינה וכחברה שבטית מלאת אמונות ומנהגים מחייבים.
הכתיבה זרועה תיאורים ותובנות כמו הקטע:" את חייבת לי התנצלות, אמרתי. לא התכוונתי לזה. היחסים שלנו עדיין היו בשלב שבו לא חשוב מי צודק ומי טועה. עוד לא הגענו למקום שבו ההחלטה מי צריך להתנצל היא עילה למריבה נוספת."
או אולי עוד ביטוי שמעיד על תקופת הילדות של יג'ידה. " רק ילדים יתומים מאב ואם, ילדים כמוני, יכלו להתפרע ככה. ולא רק שלא הייתה לי אימא, אלא זאת שכן הייתה לי פעם, זאת שמתה שניות אחרי שדחפה אותי אל אוויר העולם,הייתה בלי שושלת יוחסין!! ומי מכניס להריון אישה שאין לה שושלת יוחסין? רק גבר טיפש שבמקרה היה, נו, בעלה."
אני ממליץ לקרוא את הספר גם בחלק הטרגדיה היוונית ניגרית.”
