ביקורת ספרותית על הנערה מהדואר מאת סטפן צווייג
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 2 במרץ, 2019
ע"י shila1973


קשה לי להודות בטעויות שעשיתי.
בשגיאות, בהנחות משובשות, במפלות, בהעלבות.
אני מומחית בלא לבקש סליחה משום שאני תמיד צודקת והאחרים באופן קבוע טועים.
העקשנות הזאת מלווה אותי מימי עלומי ואין בכוונתה לעזבני ואילו אני, השלמתי זה מכבר עם נוכחותה המעיקה ועם העובדה שהיא מרחיקה אותי פעמים רבות מאנשי שלומי.
החלטתי לנצל את הבמה הפעם ולהודות במפלתי לגבי דעה שמיהרתי לגבש אודות אדם, סופר, איש שעד היום לא ברורים לי מהלכיו אך אני מתחילה להבין את כשרונו הרב לנתח את האדם הפשוט ולהבין, אפילו אם באופן פטאלי את אירועי ההיסטוריה.
שטפן צוויג. זה שבצילומו בהיתי בפעם הראשונה כשביקרתי ביד ושם.
אישיים ממוצא יהודי שהשפיעו על אירופה והעולם כולו. אני חושבת שנמנה בשורה אחת עם אלברט איינשטיין וזיגמונד פרויד. לא שמעתי אודותיו, מיהרתי לברר ותוך זמן קצר היה בידי עותק "העולם של אתמול", ספר שנחשב לצוואתו שכן נשלח אל המוציא לאור יום לפני התאבדותם הרומנטית משהו (נטלו הוא ואשתו הצעירה, מינון מופלג של כדורי שינה ונמצאו יום למחרת שכובים על המיטה בעיירת נופש ברזילאית; שטפן בחליפה שלושה חלקים ולוטה, רעייתו בשמלה עדינה אוחזים ידיים ואפופים בתרדמת מוות) של בני הזוג.
התרשמתי מהמועקות שתיאר מהקטסטרופות שעברו על אירופה ובפרט על אוסטריה שאכזבה אותו קשות וחשבתי: יש דברים בגו.
הנה אדם שמיטיב לכתוב בבהירות, באומץ. מביט לשטן בעיניים ולא ממצמץ, גם יהודי בנוסף לכל ההטבות הללו לכן מוטב ואשיג את שאר כתביו.
אך רבה הייתה אכזבתי כשקראתי את "קלריסה" הבלתי גמור ו-"פחד", עולב של נובלה שעוררה בי מבוכה מרובה ותהיות האם באמת רשם אותה או שמא היא חיקוי של אחד ממזדנביו.
החלטתי לתת סיכוי גם לסיפור הנ"ל אך קריאה ראשונית שעממה אותי למדי וזנחתי את כתביו של האיש שמשום מה כבש מחדש לבבות ברחבי ישראל ופסח על משאבה בינונית אחת מאוסטין, טקסס.
אך שמו עלה שנית ודווקא בידי בני, ששאל אם אני מכירה את האיש מגרמניה ואני הרי מומחית לענייני ארצות אשכנז "ותשיגי לי בבקשה את The World of Yesterday מברנס אנד נובלס, יהיה לי עליו מבחן בקרוב!"
אז הורדתי לו את היצירה בקינדל ופניתי שוב לעיין בנובלה האחרונה "הנערה מהדואר" כי הרגשתי שאני מפספסת דבר מה.
ואמנם, הפעם הזאת הוכתרה בהצלחה ואני חושבת שעליתי על דבר מה גדול באישיותו האניגמטית של צוויג.
אם צלחתם את 50 העמודים הראשונים בספר המתארים רשימת מלאי ממוצעת בבית דואר אוסטרי שכוח אל, הגעתם אל הליבה.
אני מבקשת מכם, אתם הקוראים שלקו באדישות, שוויי נפש כלפי תיאורים משמימים כגון עיפרון שבור שפיץ וניירות מוכתמים, אנשים שאננים ומראות עכורים, לשים בבקשה קיסמים בעיניים ולשתות רד בול כי השוס Is Yet to Come.
כריסטל, אישה אפרורית וקשת יום העובדת כפקידה בבית דואר בעיירה נשכחת באוסטריה מקבלת יום אחד מברק מדודתה החיה חיי מותרות בארה"ב.
היא מודיעה לה כי הגיעו לעיירת נופש בשוויץ וכי תשמח להיפגש.
נערת הדואר מהססת: אמה חולה והכסף אינו בנמצא.
כיצד תיסע כעת לשוויץ ויש כל כך הרבה דברים הדורשים טיפול והשגחה? לאחר התלבטויות רבות היא מחליטה לקחת רכבת ולנסוע לאותה חופשה שמעולם לא לקחה ושם היא עוברת תהפוכות שישנו את חייה, את גורלה.
על אף שהלך החשיבה הכללי נוטה להיות בטוח כי העולם של אתמול הינו בגדר צוואה אחרונה – אני דווקא משוכנעת כי ספר זה הוא-הוא המסמך שמעיד על אופיו האמיתי וצעדיו המכריעים של צוויג לעבר מיתה מכוונת וידועה מראש.
הוא חושף בפנינו את פרצופה העכור של אירופה: הבורגנות הזעירה מול הון השלטון, העשירים כקורח אל מול הסובלים מעוני מחפיר.
הוא מזדהה עם השכבה התחתונה, חומל עליהם ולועג לבריות המרופדות בכסף, בבגדים ושכיות חמדה מצועצעות.
מה שמוזר הוא, שצוויג עצמו הגיע ממשפחה שטובעת בהון אך העלילה הספציפית הזאת ספוגה בלעג וזעם נגד אנשי שלומו, משפחתו.
הוא אינו חוסך שבטו גם מהיהודים ובכך גברו חשדותיי באותה דילמה שחבטה בו מזה שנים לגבי מוצאו, מעין שנאה עצמית שפעפעה בו והובילה אותו להרס שתוצאותיו ידועות.
משפטים כגון: "היהודי הזה, המועמד למשרה ציבורית בכירה, עם ההתחכמויות האירוניות שלו (אולי התכוון לוולטר רתנאו, כך חשבתי)" וכן "יהודייה שמנה בעלת חזה שופע" אמירות שמריחות לי יותר כמו סטיגמות מאשר תיאור תמים בעלילה.
היו בו פיצולים והתלבטויות ממש כמו הגיבורה ואצלי נוצר הרושם שאפילו דחק את עצמו להשתלשלות העניינים כלורד אלקינס האנגלי למשל. איש אמיד, מבוגר ומיושב אשר מתאהב בכריסטל המשנה את שמה לכריסטיאנה על מנת להיות מקובלת יותר בחברה.
הוא מביט בסובביו בעין ביקורתית והפוליטיקה מגעילה אותו והמבוכה התיאטרלית של הנשף הקיסרי הציבורי מעוררים בו סלידה.
שטפן כן בכתיבתו, מיוסר וכמעט אפשר לרחם עליו אבל רק כמעט.
הוא אולי מהמוצא הנכון, כותב מהמעיים ומאשים את כולם בביזיון אך משום חיבוטיו ולבטיו ונפתוליו הוא לא דוגמא לשיא השפיות.
הוא ראה נכון את האנשים, הבין את רוח התקופה אך אם היה מתראה באופן קבוע עם פסיכיאטר טוב, לא היה שם קץ לחייו ומוציא תחת עטו יצירות מסקרנות ולא סיפורים שנועדו אך ורק למגירה.
מבחינתי "הנערה מהדואר" עולה ברגישותו הרבה על "העולם של אתמול".
הוא שטפן במלוא העוצמה, ב 100%, נטו.
חוויה שלא תשכח.
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אברהם (לפני חודש)
עוד הוכחה ש"מודה ועוזב ירוחם"
ולפעמים צריך להתחכם.

דווקא ספרים שעזבתי באמצע הדרך,
כששבתי אליהם, התגלו באופן מופלא כאחדות מהיצירות היותר מעניינות.

לגבי כתיבתך המצוינת והבנתך את העלילה ואת מרכיביה,
אין לי מה לומר ולהוסיף - איכות היא מילת המפתח.
מחשבות (לפני חודש)
גם אני נטשתי את הגן של פינצי קונטיני ולא חזרתי אליו.
עמיחי (לפני חודש)
סקירה מצוינת.

יפה התהליך שעברת.
קרה לי תהליך דומה עם שני ספרים. גם את "הגן של פינצי-קונטיני" (באסאני) וגם את "העוז והתפארת" (גרהם גרין) ניסיתי לקרוא, פעמיים, והנחתי מהיד. לא מעניין.
בפעם השלישית זה הצליח. ספרים אדירים, כל אחד בדרכו.
מחשבות (לפני חודש)
גם אני חשבתי שפחד בינוני. מנדל היה נפלא.
פרפר צהוב (לפני חודש)
אני נאלץ לחלוק עלייך לגבי "פחד". קראתי אותו כאחד הסיפורים בספרון של ספריית תרמיל, יחד עם "מנדל איש הספר", ושניהם היו כתובים היטב. ייתכן שהתרגום החדש של "פחד" פחות טוב.
מחשבות (לפני חודש)
העולם של אתמול הוא ספר מופת. הנערה מהדואר משובח. קראי גם את קוצר רוחו של הלב הנהדר ואת הביוגרפיה של מרי אנטואנט המופלאה. 50-70 עמודים בהתחלה תמיד לאים אצל צוויג.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ