#
חדרי רחצה מועדים לטחב. מגבות לחות, מים חמים המצטברים כאד על חלונות ומראות, חימום. חדרי רחצה דורשים הקפדה יתרה באוורור, בייבוש כדי להימנע מהריח וכמובן מצמיחת כל מיני דברים שם... האנלוגייה בין חדר רחצה לשחיתות ומשטרה ברורה. יש משהו במשטרה (בכל העולם, לא רק אצלינו) שמעודד שחיתות. השילוב בין כוח לפתוי להשתמש בו, ההתחככות היומיומית עם עבירות ועבריינים, מגע עם טובין יקרים הנמצאים במחסן כעדות, כל אלה מהווים מצע עשיר לצמיחת שחיתות. האם אני חושבת של אדם המשרת במשטרה הוא מושחת? בהחלט לא. אבל אני חושבת שלאנשים המשרתים במשטרה מידה גבוהה יותר של סבילות לשחיתות, מלאזרח ממוצע. הם נתקלים בה לא מעט – אצל חשודים ועמיתים, ומודעות למדרון החלקלק עליו הם עלולים להימצא, כמוה בזריקת חיסון נגדו.
זה נושא המותחן הזה. שוטרים מושחתים, הפללה, אלימות ורציחות. לא נושא מאד מקורי. הרבה מהמותחנים עוסקים בו בדרך זו או אחרת. המותחן הזה סביר בהחלט. קונלי יודע לספר סיפור, לקדם אותו ולמשוך את הקורא. הבלש שלו – הארי בוש – שנאלץ לפרוש פרישה מוקדמת מהמשטרה כי לא הקפיד על הנהלים (סוג שחיתות שלמשטרה אין הרבה סובלנות לגביו) הוא בלש קלאסי – נפרד מחברתו על רקע חוסר עניין הדדי, זאב בודד, מכור לעבודתו ומגדל את בתו בת ה-18 שהיא מתבגרת זעפנית ודי נודניקית. הוא צריך לבחון מקרה של הפללה ו – שומו שמים – לעבור לעבוד עם "הצד השני", דהיינו הסנגורייה.
כאמור ספר סביר. כתוב בסדר, לא מרתק מעל הממוצע, לא סיפור מעל הממוצע, רשויות אכיפת החוק במלוא אפרוריותם ולעתים קלונם. תוך כדי כתיבת הביקורת כבר התחלתי לשכוח את הספר. אבל – ספר מתח סביר טוב יותר מספר מתח גרוע. וזאת חצי הכוס המלאה שלי.


















