ביקורת ספרותית על העופר - ס. אהבה בתקופת השואה מאת מגדה סאבו
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 5 בדצמבר, 2018
ע"י רץ


קנאה, קשה כשאול

להונגריה נסעתי פעמיים בחיי, שתי הנסיעות היו בתקופת לימודי הרפואה של דור בני בדברצן, העיר השנייה בגודלה בהונגריה, הממוקמת על הגבול המזרחי עם רומנייה.

הנסיעה הראשונה, הייתה בסוף חודש מרץ, בה ציפינו לראשית האביב, אך באופן בלתי צפוי סופת שלג התרחשה, בעת שהעצים עדיין עמדו במערומיהם. שלג לבן יפה נערם ברחובות העיר, ניתך ברוח איומה שהצליפה בפנינו ללא רחם. מעט אנשים נראו ברחובות, ממהרים להסתגר בבתיהם. הנסיעה הזאת הותירה בנו בעיקר תחושה של חורף קר וקודר.

בביקורנו השני חווינו את הנוף ההונגרי בשיא יופיו ואת את אווירת העיר המבטאת שמחת חיים, אך התרבות ההונגרית ואנשיה נותרו עבורי חידה. בני אמר שמדובר באנשים סגורים מטבעם, שאינם נוטים להתחבר לזרים. לכן בקשתי כהמשך לביקורי בהונגריה לקרוא ספרים של סופרים הונגריים, דרכם בקשתי לחוות את התרבות ההונגרית, שלמיטב הבנתי יש לה מאפיינים ייחודיים ומסקרנים.

בחרתי לקרוא את מגדה סאבו, סופרת הונגרייה מוערכת בארצה ובעולם, ילידת העיר דברצן (הנחתי כי היא תביא לביטוי בספרייה את נופי עיר מולדתה הקסומים), אחד מספרייה שתורגם לעברית, הוא העופר. היה בו משהו נוסף שהתברר לי מיד עם תחילת הקריאה, אווירת אפלה קודרת, כמו חורף הונגרי בו מתקיימת צפייה לאביב ולקיץ שיבצעו כמרפא לנפש.

אסתר אנצ'י היא שחקנית נחשבת, המביטה לחייה שהיו, ומספרת אותם כווידוי לאהוב שמעולם לא שמע את סודותיה. מיהו אותו אהוב, המשמש כמקשיב נוכח נפקד, לדברים שמעולם לא סופרו?

כמו בהצגת יחיד, אסתר פוצחת במונולוג על חייה החל מילדותה, במשפחה שעברה תהפוכות, מבורגנות שהידרדרה לדלות. אביה עורך דין, מעולם לא לקח תיק משמעותי לניהולו, חיי בבועה משלו, מה שחייב את האם לקחת על כתפיה את עול פרנסת הבית, על ידי מתן שעורי מוזיקה, שאחר כך הפכו ללא מבוקשים עם פתיחת קונסרבטוריון עירוני. אסתר הייתה חייבת, אף היא לסייע בהתמודדות עם הנטל הכלכלי, ולהתמודד עם יחסי ההורים שהיו מנוכרים וממוקדים בתוך עצמם.

התהפוכות שהתחוללו בחייה של אסתר, נכרכו בשינויים שעברו על הונגריה, סיום מלחמת העולם הראשונה, ציין את התפרקות מעמד האצולה. במלחמת העולם השנייה הונגריה הפכה לנאצית ובעלת ברית לגרמנים. עם הכיבוש הרוסי, היא הופכת לארץ קומוניסטית.

בעוני המתעצם, יש עלבון צורב, אסתר הייתה ילדה דחויה, לה חברה אמתית אחת, אנגליקה, בת דודתה ובת השופט ממעמד האצולה. היא יפה וחברתית ולמרבה הפלא מתייחסת לאסתר בטוב לב ונדיבות. אך הגורל כמו במחזה יווני, העניק לשתי החברות תכונות קוטביות התואמות לשמותיהן, המבטאות הבטחה לעתיד שונה. לאנגליקה, יופי טבעי וכשמה - מלאכית, היא טובת לב, וצנועה. לעומתה אסתר, בשמה מבטאת שאיפות לגדולות ותחושת כבוד. העליבות שאסתר חוותה בילדותה, גרמה לה לחוש קנאה ושנאה יוקדת למי שבקשה את קרבתה.

סאבו שואלת שאלות גדולות, האם חוויות פגיעה, קינאה ושנאה בילדות, יעצבו את עתידם של אנגילנה ואסתר כבוגרות, כגורל שלא ניתן לשליטה?

האם הטוב והאלטרואיזם, הם מצבים אנושיים טבעיים, או שהם מבטאים אינטרסים שמשהו בסופו של דבר אמור להרוויח או לשלם עבורם?

האם הרוע הוא מצב אנושי טבעי, ומהו משקלו וחוזקו מול הטוב האנושי?

אם נביט לתהפוכות העולם במחצית הראשונה של המאה הקודמת, אין ספק שנוכל לזהות את דומיננטיות הרוע וקדרות העולם.

מהו הקשר ביו האמת להעמדת פנים? האם אנו בדומה לשחקנים, עוטים על פנינו מסכות שונות בהתאם לנסיבות?

את החיים כעמדת פנים, תבטא אסתר בחייה הבוגרים כשחקנית. האם העמדת הפנים שלה על הבמה ובחייה, לא אפשרה לה לחוות חיים אמתיים, האם חייה היו לבסוף זיוף והחמצת חיים?

אני הרגשתי בספר הזה את החורף ההונגרי הקודר, שהכה בי ללא הפוגה, ללא קיץ שיגע אחריו כתקווה, כפי שנחשפת נפשה של אסתר, מיוסרת, רעה בקנאתה, ומלאת שנאה, עצב ודיכאון, ולעתים בסרקסטיות לחיים. הרגשתי שאני צולל יחד אתה לתהומות נפשה המיוסרת, מנסה לחוש אמפתיה לדמות בעייתית, שאין בה חמלה לאחר. זה ספר מטלטל, בשפה יפה, אך אין לו רגע הפוגה בקדרותו.

"עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה" (ספר שיר השירים)
28 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני 4 ימים)
עונג צרוף הסקירה הזו. חושבת כמו חני בדיוק. הייתי בהונגריה ושם נפגשתי עם אישה הונגריה שדברה בעברית. היא טיילה עם אחותי ואיתי ברחבי הונגריה. היה ממש כיף וגם קצת משעשע לשמוע אותה מדברת בעברית במבטא הונגרי כבד. מאידך גיסא אני זוכרת שהייתי מאוד מרותקת לסיפוריה ההיסטוריים מהצד שלה ועל התהפוכות שהמלחמות עשו להונגריה.
האישה חזרה להונגריה לאחר גירושיה מנישואיה לבן קיבוץ ומכאן היתה העברית שגורה בפיה.
רץ (לפני 4 ימים)
אושר -תודה, מצד שני לבני היה בעל דירה שדאג לכל מחסורו, בעיקר ריגש אותו הסיפור שהוא היה לוחם ונפצע בשירות מבצעי. כמו כן היו לו חברים טובים במועדון הכושר, ומורים שלעתים אמרו חג שמח לפני חג יהודי.
רץ (לפני 4 ימים)
מוריה - תודה
רץ (לפני 4 ימים)
עמיחי - תודה
Pulp_Fiction (לפני שבוע וחצי)
רץ, לצערי גיליתי את זה בדרך קצת קשה.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
רץ, הדלת מצוין ואולי הכי ידוע שלה.
אושר (לפני שבוע וחצי)
המוצא שלי הוא הונרי.
הייתי בהונגריה, אנשים מגעילים, משתפי-פעולה של הנאציזם בלב שלם.
מוריה (לפני שבוע וחצי)
קראתי את ביקורתך כסיפור קצר - יפה ונוגע. תודה.
עמיחי (לפני שבוע וחצי)
מעניין מאד.
תודה רבה.
רץ (לפני שבוע וחצי)
Pulp_Fiction - תודה לתגובתך, אם אתה חושב כך, אז אתה מאמין שהחיים הם משחק, השאלה אם אנחנו עדיין מסוגלים בתוך המשחק הזה לשמור על ערכי הליבה שלנו, חשיבה מעניינת.
רץ (לפני שבוע וחצי)
Tamas - תודה, הקנאה היא רגש וכוח הרסני, כל אחד מאתנו בצורה כזאת או אחרת לוקה בה, השאלה האם לצד הרגשות השליליים אנחנו יכולים לפתח רגשות חיוביים, האם אנחנו יכולים לווסת את רגשות הקנאה ?
רץ (לפני שבוע וחצי)
חני - תודה, זאת השאלה בדיוק, האם מי שנולד עני, חייב להיות ממומר ומי שמתעל את רגשות ילדותו לשנאה, או אולי דווקא מאדם כזה מצופה להבין מהי חמלה?
רץ (לפני שבוע וחצי)
מחשבות -תודה, סאבו - הספיקה לי, אולי אקרא את הדלת. אני חושב שלטייל בקור הקודר זאת אכזבה, כי בדרך כלל בטיול מצופה להיות בשטחים פתוחים ושם לפגוש אורח חיים, וזה לא קרה.
Tamas (לפני שבוע וחצי)
יפה. כדברי חז"ל- מאה מיתות ולא קנאה אחת.
Pulp_Fiction (לפני שבוע וחצי)
ביקורת נהדרת, כהרגלך. לגבי המסיכות התשובה לדעתי בהחלט כן. העניין פה הוא שתוך כדי החלפת המסיכות שלא ילכו לאיבוד גם העקרונות כמו שהרבה פעמים קורה.
חני (לפני שבוע וחצי)
עוזי הרגשות שאנו מפעילים בין אם אנחנו אוהבים אותם או לא, קיימים, טבועים ונרכשים.ואין
ספק שמשפיעים על כל חיינו בהמשך.
השאלות הנשאלות שמוזכרות כאן גורמות
להרבה חשיבה.
תודה.

מחשבות (לפני שבוע וחצי)
מלבד הדלת שלה, ספר נהדר, ניסיתי משהו אחר ולא אהבתי.
לא הייתי יכול לגדול באקלים קר וחורפי כזה.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ