ביקורת ספרותית על שלנו את סרינה - סיפור בניחוח של פעם מאת רותי טננולד
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 5 בדצמבר, 2018
ע"י לי יניני


יוני 1890 לפני כ-130 שנים. זה המועד שנכתב מעבר לתמונה שנשרה מתוך האלבום...

את הצילום עיטרו פניה המחויכות של סרינה. פני ילדה מלאות בשמחת חיים, עם לחיים שמנמנות, וזוג צמות שכיתרו את פניה. זו הייתה תמונתה של סרינה כאשר הייתה בת ארבע.

הספר "שלנו את סרינה" הינו ספר נוער המגולל את סיפורה של סרינה, וכמוהו סיפורים של עוד עשרות ילדים של שלהי המאה התשע עשרה בפולין. באותה עת עשרות ילדים נחטפו מהוריהם, ונכלאו במנזרים במטרה שיהמרו את יהדותם.

סרינה נחטפה בליל שבת בחנוכה 1899 והיא בת שלוש עשרה. עיקרי סיפורה תועדו בספר על ידי גיסתה שהייתה דודתה של הכותבת.

ראשיתו של הסיפור בקרקא, בליל שבת ברובע היהודי בקרז'ימירצי. סרינה נמסרה על ידי יוהנה העוזרת הקתולית של המשפחה, לידיהן של שתי נזירות מהכנסייה הפיליצאנית.

הנזירה רוזליה הייתה אחראית על הקבוצה של סרינה במנזר. מידי ערב בשעה שבע בדיוק, ציוותה הנזירה על תפילת הערב, ולאחר מכן נאלצה סרינה ללבוש את בגדי הלילה, לעלות על מיטתה, ולשכב על גבה ששתי ידיה מצולבות על ליבה.

בלילות הראשונים רוזליה ישבה ליד מיטתה, וסיפרה סיפורים נוראיים עד כמה האם שונאת אותה, ושכל היהודים אכזריים. רוזילה האביסה את סרינה במעשיות שונות לרבות כך, שהיא אינה הילדה הראשונה שננטשה על ידי הוריה באכזריות ונשלחת להתחנך במנזר.

סרינה נותקה לגמרי ממשפחתה: אביה-הרב ישראל, חנה-האם, קלי-אחותה, ושני אחיה: שייע ולייביש.

על מנת לשכנע את סרינה שאינה רצויה במשפחתה, הנזירות עשו "תרגיל" ובאחת הלילות הפגישו אותה עם האם, שבעצם לא הייתה האם הביולוגית, אלא נזירה שמחופשת לאם וצלפה בה מכות ללא רחם. ניסיון בריחתה של סרינה מהכנסייה, שיגר אותה לצינוק שהיה חדרון אפל וצר, מחניק וטחוב שגרם לה לבחילות ושיעולים. סרינה המסכנה לא יכלה לזוז בצינוק, כי כל תנועה גרמה לה לחבוט בקיר.

היא נדדה בין מנזרים שונים והגיעה עד למנזר בבלגיה. מידי לילה נתנה דרור למחשבותיה המיסרות והגתה בבדידותה. מדוע האם הכתה אותה? הכיצד משפחתה לא מחפשת אותה? האומנם אינה חסרה להם?

ככל שהאב עקב אחר סרינה, הנזירות החמירו, הקשו, שיקרו במצח נחושה, והתנגדו למפגש בין אביה לסרינה. כן יעדן היה למחוק את עברה, לטשטש את זהותה, ואף שינו את שמה לאליזבט.

לאחר מספר שנים ובהיותה בגיל 22 סרינה שבה לפולין. מה קרה לסרינה עד לגיל 22? האם התנצרה? עזבה את יהדותה? האם חזרה לשורשיה? האם שבה לחיק משפחת הביולוגית? האם החיוך שב לפניה כאותו צילום שנשר מהאלבום?

לטעמי האישי, הדמויות המאיירות את העלילה, אינן מהודקות כיאות והתפרים בין הפרקים והקטעים רופפים.

הכתיבה בגוף ראשון ושלישי מהולים האחד בשני, ולדעתי זה אחד המוטיבים שהוסיפו לתפירה הדלילה. לקוי נוסף הוא החסך ברקע היסטורי. מידע נוסף על אותה תקופה, רק עשוי היה להטיב עם העלילה וליצור ענין.

לצערי גם דמויות בני המשפחה: האם, האב, והאחים לוקים בחסך. עיבוי מידע עליהם היה מהווה ערך מוסף לספר.

את הספר סיימתי בתחושה שנטלתי ביס מעוגה חסרת מרכיבים ואף לא נאפתה היטב.

בשורה התחתונה: סיפור בניחוח של פעם אבל ללא הניחוח.

הקריאה לשיקולכם.

לי יניני

הוצאה לאור יפה נוף-י. פוזן, פרוזה-מקור-נוער, 298 עמודים, 2018


לתשומת ליבכם, אם היה אפשר הייתי נותנת לו 2.5 נקודות.
28 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי (לפני 3 ימים)
תודה רבה, לי. זאת ממתק אמיתי ופקחית וחכמה. היא פותחת את הארון שלי מושכת חצאית ואומרת: מהמם... ועוד אחת, מהמם... השבוע היא עברה לשבח חדש: מעלפת... מעלפת... זללנו אותה.
Pulp_Fiction (לפני 6 ימים)
תודה, לי
לי יניני (לפני 6 ימים)
רץ תודה. זו לא המגבלה היחידה לצערי .
רץ (לפני 6 ימים)
הסיפור על פניו נשמע מעניין- יכול להיות שמגבלותיו נבעות מכך שהוא סיפור נוער.
לי יניני (לפני שבוע)
PULP אני אוהבת את התמונה שלך
Pulp_Fiction (לפני שבוע וחצי)
האתר משתגע שם את החדשה ואח"כ מחזיר לישנה שוב. פלאי הטכנולוגיה:)).
תודה סקאוט, דוקא המון זמן לא החלפתי תמונה.
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
סקאוט זו אותה תמונה של pulp. היא לא הוחלפה.
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
Pulp תודה. היתה תופעה כזו לא רק באיטליה, אם כי אני לא בטוחה שהיתה כמו שתוארה בספר
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
פאלפ- אני מבינה שגם אתה מחליף תמונות בזו אחר זו? (: תתחדש על התמונה החדשה!
Pulp_Fiction (לפני שבוע וחצי)
סקירה יפה לספר העוסק בסוגיה מרתקת. לא שמעתי שזו הייתה תופעה. אני יודע שהיה מקרה או שניים כאלה שעשו רעש תקשורתי גדול, במיוחד באיטליה.
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
חני תודה. הנושא מעניין וקל וחומר כל התקופה ההיסטורית של שלהי המאה ה-19
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
סקאוט תודה. גם לי חשוב להזדהות עם הדמויות.
חני (לפני שבוע וחצי)
זה היה אמור להיות ספר טוב ואיכותי. חבל מאוד.
ניכר שהנושא דיבר אלייך כי הסקירה הייתה יפה.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
יופי של ביקורת. נשמע ספר עם פוטנציאל עצום שלא מומש. דמויות רזות זה אחד הדברים שקשה לי איתו. עיבוי הדמויות יוצר אפשרות לקורא להזדהות איתן ואף לגרום להן לגעת הקורא ונשמע שכאן אין את זה וחבל. זה אלף כל של ספר טוב.
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
אפרתי איזו ילדה יפה... החלפת תמונה... עכשיו שמתי לב! מקסימה
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
rainbow - נכון לגמרי! העלילה אמורה להיות מעניינת. התקופה ההיסטורית מרתקת. חבל כל כך שהיעדים בספר הזה לא הושגו לפחות לא לי.
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
אפרתי, הלוואי והיה לי. הייתי מגלה לך בסוד :-)
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
אברהם א. תודה רבה ... לא היממה אצלי 24 שעות עם 4-5 שעות שינה... ואני כועסת כי אני עדיין ממתינה לאישור בקשתי ... "לאשר לי 30 שעות ביממה"
... חה חה חה
rainbow (לפני שבוע וחצי)
העלילה נשמעת מאוד מעניינת ומסקרנת חבל רק שהכתיבה לא מצליחה להכיל את זה. תודה.
אפרתי (לפני שבוע וחצי)
מצטרפת לכל מילה של אברהם. וגם מוסיפה תלונה משלי: למה את לא מגלה לנו איך זכית ב-30 שעות ביממה, איזו פרוטקציה הפעלת.
אברהם א (לפני שבוע וחצי)
"בשורה התחתונה: סיפור בניחוח של פעם אבל ללא הניחוח".
הרסת אותי.

זה כמו ללכת בלי ולהרגיש בלי על דרך השלילה.

ואני תוהה אם היממה אצלך היא 30 שעות ולא 24 כמו אצל בני האדם.
הספק הקריאה שלך נדיר.
וגם זמן ההשקעה על הביקורות.
מדהים וכל הכבוד לך.

תודה על הביקורת היפה
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
קצר ולעניין ... חה חה חה ... זה סיום בדרך לספרים שהם למטה מ3 כוכבים
קצר ולעניין (לפני שבוע וחצי)
הקריאה לשיקולכם?
אני בורח מהספר הזה.......





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ