ביקורות ספרים על הספר רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל
|
|
|
|
מינימליסטיות מאופקת מארצות הקור שבסקנדינביה. תומס, קשיש נורווגי בן 83 מספר על שעובר עליו בהווה. הספר מורכב ממספר קטעים, כל קטע קשור לאדם אחר בחייו של תומס. הוא מספר בצורה מהוקצעת, בסיסית, ישירה ובשפה נטולת כל יומרה או מורכבות את מחשבותיו על אותם אנשים בחייו. הרקע לסיפורים עוסק בהתמודדות של תומס כאלמן עם החיים. הקושי בחיים לבד והתסכול שנובע מחוסר האונים של גילו, הקבלה וההכלה של מצבו.
החלק השני של הספר מתרכז בדמות אחרת בשם קרל לנגה המספר בגוף ראשון את סיפורו. קרל מואשם על לא עוול בכפו באונס קטינה. הסיפור מתמקד בחקירה שקרל עובר על ידי שוטר המנסה להאשימו ... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
לא קל לכתוב על הספרון הבינוני הזה שנולד בתרועת חצוצרה מטעמה של הוצאת "סמטאות".
זו ההוצאה שהתחילה את האופנה הכובשת העכשווית להוציא ספרים קטני ממדים בעיצוב חיצוני שובה עין ולב.
אחרי ש"סמטאות" התפרקה נולדה "זיקית", וגם זו התפרקה ונולדה מחדש בתור "תשע נשמות" ואחותה התאומה החורגת "לוקוס".
ובכן, לאחר פטפוטי תולדות המו"לות בישראל ניגש לספר עצמו.
יש בו שלושה סיפורים.
הראשון העניק לספר את שמו.
תומס פ' הוא קשיש בודד ובלתי סימפטי. הוא ממעט להביע רגשות, וכשהוא עושה זאת הם שליליים בדרך כלל. ממש ההגדרה המילונית ל"זקן נרגן".
סיפורו של תומס מסופר קטעים קטעים. מכלל ... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כבר בעמודים הראשונים של הספר, ציקצקתי בלשוני. ציקצקתי בלשוני, משום שהפער בין מה שאני קורא לבין מה שנכתב עליו בכריכה האחורית, הקידמית, הצדדית, הפנימית וההחיצונית (ואולי יש עוד כמה צדדים בסיפרון הקטנטון הזה שנכתב עליו משהו) היה גדול מאוד.
קודם כל, השם שלו: "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל" - מי הם בדיוק, "הכלל", שמתייחסים אליהם בשם הספר? האם גם אני נחשב ל'כלל' הזה? כי אם כן, נראה לי שהייתי מסתדר טוב מאוד גם אם לא הייתי קורא את הרשימות האלה. זה אמנם סיפרון קטן וחביב שכתוב יפה והכל, אבל לא נראה לי שלקרוא אותו הוא משהו עד כדי כך חשוב שהוא יהיה "למען הכלל".
... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
קצת משונה, שמו של הספר, כיוון שבמבט ראשון נראה שהכלל הוא הדבר האחרון שמעניין את תומס פ'. הרושם הוא שגם רוב הפרטים לא מעניינים אותו ושבגילו המופלג, 80, הוא כבר מזמן סיים את התהליך שמתחיל איפשהו בגיל ההתבגרות ובו עם הזמן פחות ופחות אכפת לך מה חושבים עליך שאר האנשים. אבל זה כנראה אף פעם לא מסתיים באמת.
הספר הזה, שהגעתי אליו בעקבות הביקורת המבריקה של yaelhar, מכיל שלושה סיפורים. שלושתם סיפורים על אנשים בודדים, שלושתם מורכבים מאוסף של אפיזודות, רובן פגישות של הגיבור עם אנשים שונים, שלושתם כתובים באופן מינימליסטי, אבל מינימליזם שעומד בניגוד גמור לעומק התחושו... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מה שמקסים בקריאת ספרים הוא הגישה המגוונת לכתיבה. יש סופרים שיספרו לך סיפור עטוף היטב במלים, יסבירו לך מה הם חושבים ולמה. אחרים יתארו לך את מה שהם כותבים, כדי שתראה תמונה נגד עיניך כשאתה קורא את הסיפור. אסקילדסן הולך בדרך אחרת. הוא שוקל את מילותיו בקפידה רבה, קמצן בלשחרר אותן, וממש לא נראה שאיכפת לו מה הקורא הבין מדבריו, או אם הקורא אומר לו "בחייך! עוד שתיים-שלוש מלים לא ירוששו אותך. ספר לי עוד".
הספרון הזה שנכתב בשנת 1983 (כשאסקילדסן היה בן 54, לא מתקרב אפילו להיות ישיש כגיבורו) מתאר מחשבות החולפות בראשו של תומס שהוא "בן הרבה יותר משמונים" כדבריו. ומה שיפה ו... המשך לקרוא
38 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מיזנטרופיה בשיא חינניותה.
נותר רק להצטער על כך שתומס פ' לא השאיר עוד רשימות למען הכלל.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
מפני שיבה תקום? אתם יודעים למה? כי מי שהגיע לגיל שהוא מכונה בו קשיש הרויח את זה.
למה?
כי אלוהים אדירים כמה שהוא בודד.
כי פשוט אין לו כמעט עם מי לדבר אז הוא שכח איך נשמע קולו.
כי הוא לא יצא מהבית בגלל מעקה שבור שאף אחד לא טורח לתקן.
כי אין לו מושג מיהם הנינים שלו ואת הילדים הוא רואה במקרה ברחוב.
כי הוא מצטייר כאדם מקסים ושובה לב שרק חושש שנכניס אותו לבית אבות אם הוא יפול ויקרא לנו לעזרה.
אני אוכלת לעצמי את הלב על כל הפעמים ש"לא ראיתי" את סבתי עליה השלום כשהיא ישבה בסלון ביתי כל יום שישי בערב.
... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לשבת ליד החלון, לקרוא ספר, לחכות למוות.
לשתות תה, לאכול ביסקוייט, לחכות למוות.
לצאת לטיול רגלי, לשבת על הספסל, לחכות למוות.
לחזור הביתה, לקחת כדורים, לחכות למוות.
להירדם, לחלום, להתעורר לעוד יום של ציפיה למוות.
לרדת לבית קפה הומה, לשבת לבד, לחכות למוות.
להרים כובע כששכן עובר לידך, להאחז צער כשהוא עובר על פניך במהרה, לחכות למוות.
ליפול ולקבל מכה בברך, לנסות לקום כשמצלצלים בדלת, להגיע לשם אחרי רבע שעה, לחכות למוות.
נשמע קצת משעמם, נכון?
אם אתם חסרי כל חיבה או רגישות לאנשים מבוגרים, זה וודאי לא הספר בשבילכם.
בעיני, כמה שהספר הזה קצר, כך הוא נותן הבנה מעמי... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
