ביקורת ספרותית על מלכת היופי של ירושלים מאת שרית ישי-לוי
ספר בסדר

---

ספר שנקרא בקלות, מספר על ירושלים של תחילת המאה ה 20, הרבה נכתב עליו פה בפורום הזה ואין טעם לכתוב שוב על אותם דברים. אני כן אדווח על הרגשות והתחושות שעלו לי בעקבות הקריאה.
אז ככה: אהבתי את הסיפורים על החיים של פעם בירושלים, איך חיו האנשים בצל הכיבוש התורכי והאנגלי והציוריות של הדמויות.
בדרך כלל כשקוראים ספר יש נטייה להזדהות עם הדמויות הראשיות. כאן זה לא קרה לי. לא הזדהתי בכלל לא עם הדמות של לונה ולא של גבריאלה. לא הייתה לי שום הרגשת חמלה כלפי חייהם הקשים, אני אף יכולה להוסיף שהם הרגיזו אותי מאוד. מצד שני מאוד אהבתי את הדמויות שמסביב להן, האחיות, הבעלים, כל המעגל המשפחתי שלהן היו דמויות שהתחברתי אליהם. אני לא יודעת האם הסופרת התכוונה לכך, האם היא רצתה שיהיה אנטגוניזם כלפיהן. עדיין זה לא גורע מההנאה שבקריאת הספר.
בסך הכל ספר מקסים, קריא, ציורי.

» ביקורות נוספות של דינהליס
» ביקורות נוספות על מלכת היופי של ירושלים