ביקורת ספרותית על מלכת היופי של ירושלים מאת שרית ישי-לוי
ספר בסדר

---

במשפט אחד - "צר לי עליך אחי יהונתן, כמעט נעמת לי מאוד." אבל רק כמעט.

והנה גם בכמה משפטים: מלכת היופי של ירושלים מגולל את סיפורה של משפחת ארמוזה במשך ארבעה דורות בירושלים. המשפחה היא משפחה ספניולית מכובדת, בעלת חנות בשוק מחנה יהודה בירושלים בימי סוף השלטון העותמאני דרך המנדט הבריטי והקמת מדינת ישראל. במשפחה יש נטיה בינדורית חוזרת להתחתן נישואים שאין בהם אהבה, משיקולי החברה וההורים, ולהקים בית אומלל בישראל.
הסיפור מתחיל באופן מסעיר וסוחף ומסופר מפיה של הצאצאית האחרונה בשושלת, גבריאלה סיטון, נערה צעירה שיחסיה המורכבים עם אמה שולחים אותה אל הדודה התל אביבית להתחיל לחלוב את סודות המשפחה ולנסות להבין את עולמה שלה. עד אמצע הספר היה מדובר כאן בסיפור אהבה סוחף ביני ובין הספר, כשהשילוב של מילים בלאדינו, תבשילים ריחניים על פתיליות וארומה ירושלמית פשוט ניצח. לא חשבתי שאפשר להגיע גבוה יותר. כנראה שגם ישי-לוי, מחברת הספר לא סברה שניתן להרקיע גבוה מכך, ומשם, מאמצע הספר, חלה צניחה רבתי. כן ידידיי, צר לי להטיל מום כואב בספר שהחל משובח כל כך, אבל זו האמת. הספר הופך מרוח באופן לא מוצדק, היתה לי לא פעם תחושה ששרית ישי-לוי עושה טעות קלאסית של סופר ביכורים ומנסה לדחוס יותר מידי ולהעמיס על כתפיו הדלות של הספר, הן כתפיה השבריריות של לונה סיטון, לא רק נישואים כושלים וסיפור אהבה מהצד, אלא גם את כל תולדות ישראל המסעירות שמתרחשות במקביל לחיים הסוערים בבית ארמוזה. כן. לא תפספסו בספר את כיבוש ירושלים ע"י אלנבי, ימי המחתרות, פיצוץ מלון המלך דוד, וכל אבן דרך משמעותית. לפעמים נדמה היה לי שסבתא רוזה, היושבת בלב השושלת המסופרת והזרה לה כל כך, היא מעין דמות נשית המקבילה לפורסט גאמפ, רק שבמקום את ההיסטוריה האמריקאית היא מגישה לנו את קול ישראל בירושלים בתקופה הנידונה. חבל שכך.

פישקדו אי לימון. אז מה, לקרוא או לא לקרוא?

זאת השאלה. הפעם, הרשו לי לקבל פטור מלענות לכם.

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על מלכת היופי של ירושלים