איך זה שכוכב אחד לבד מעז.

לפני הרבה שנים יצאנו לטיול משפחות באזור בית גוברין, בו קיימת מערכת מחילות ששימשו מסתור ללוחמיו של בר כוכבא. מצאתי את עצמי במערה צרה, מתפלש באבק, נושם אוויר מעופש, וזוחל בטור אחר הורים וילדים. לפתע הפנס שלי כבה, וזמן קצר לאחר מכן, הטור נעצר, במה שנראה אובדן דרך במערות לבירינט שתכליתן הייתה לבלבל את האויב. למרות שעבר זמן רב, חרוטה בזיכרוני תחושת החרדה הבלתי נשלטת בה נתקפתי, עליה היו צרכים להתגבר לוחמי בר כוכבא, כדי להתחבא בבטן האדמה החשוכה, ולהגיח משם להתקפות פתע נועזות על הצבא הרומאי החזק.

הנגיעה המוחשית שלי, במחילות לוחמי בר כוכבא, גורמת לי לחשוב על האומץ והנחישות של לוחמיו, אך מצד שני, היא גורמות לי, להטיל ספק בתוצאות המרד שגרמו להרג עצום ממדים של לוחמים ואזרחים, להרס הישוב היהודי ולעקירתו לגלות. כיצד צריך להעריך את הלוחמים ומנהיגם בר כוכבא, האם במבחן התוצאה, שהיה אסון גדול, או במבחן הכוונה, של מי שהעזו לצאת ולהלחם על אמונתם וגאוותם הלאומית, בגבורה עילאית, כנגד האימפריה הרומאית, גבורה ששימשה מודל חיקוי לבניית אתוס הגבורה הציוני?

מרדכי גיחון, מציב באמצעות ספרו, " דרך כוכב מיעקב", שאלה מרכזית, האם היציאה של בר כוכבא וחלק מהמנהיגות הרוחנית, למרד, הייתה החלטה לא רציונאליות, שהובילה לכישלון ידוע מראש, או שהיא תוצאה של הערכה מושכלת שלקחה בחשבון את מכלול הסיכונים מול הסיכויים בצורה סבירה לחלוטין?

גיחון מציג את מכלול הגורמים והשיקולים שהביאו ליציאה למרד, גזרות הדת שהטילו הרומאים על היהודים, שהובילו למשיחיות ופנאטיות יהודית. ובמקביל להן, מעמיד גיחון שיקולים פוליטיים וצבאיים, תוך בחינה של מכלול נתוני הזירה הגיאופוליטית, תיאור הכוחות שפעלו ביהודה ובאימפריה הרומית בתקופתו של אדריאנוס, שליט שנתפס כמתון וכמחולל השלום הרומאי, אבל דווקא הוא נצרב בזיכרון היהודי, כמי שחולל את החורבן היהודי במרד בר כוכבא, באכזריות נוראית. איך מתיישבת הסתירה הזאת? הסוגיה הזאת מהווה אחד מנושאיו המעניינים של הספר.

תקופת בר כוכבא, היא תקופה אפלה, בהיבט של מיעוט מקורת היסטוריים, בהשוואה למרד הגדול, שתועד בהרחבה, על ידי יוספוס פלביוס. על כן התקופה הזאת מעוררת סקרנות באופן שבו ניתן לחשוף את העובדות ותמונת המרד. על בסיס פירורי מידע, ממקורת שונים, גיחון משחזר במלאכת מחשבת הדומה להרכבת פזל מרובה חלקים, תמונה מעניינת וכוללת למרד בר כוכבא.

מנהיג המרד כונה, בר כוכבא (בן כוכב), כמי שהפציע בשמי יהודה, וביטא הבטחה גדולה לגאולת ישראל. "דרך כוכב מיעקב"- הוא התואר בו הכתיר רבי עקיבא את בר כוכבא, כמלך המשיח, תואר מעורר תהייה. לאחר סיום המרד, היו שכינו אותו, בר-כוזבא, כמי שכיזב, משיח שקר. גיחון, מעלה קווים מעניינים לדמותו של בר כוכבא, מנהיג חזק וחדור אמונה, ששימש השראה למרד, ואת האופן שבו מיתוס בר כוכבא פשט צורה ולבש צורה במרוצת השנים.

באמצעות סיפור הנפשות הפועלות במרד, גיחון מעניק לכתיבתו מימד אנושי מוחשי, כמו תיאור רבי אליעזר שעסק בתורת הנסתר. הוא ישב באמעוס, מקום מבודד וקיצוני, משם הוא עודד פעילות אלימה מול השלטון הרומאי. באימפריה שלט , אדריאנוס שחתר לשלום ולפיוס, פעולות שנתפסו על ידי רבים ובהם הקנאים היהודים כחולשה. הם לא הבינו את ההקשר המקומי לבינלאומי ופעלו במחשבה של עם לבדד ישכון. אך המציאות הייתה אחרת, אדריאנוס תפס את יהודה כחלק מרכזי במערך האסטרטגי של האימפריה במזרח. חוסר הבנה של המורדים עודד עקשנות יהודית, מול רפיסות לכאורה של השלטון הרומאי, מה שהביא בספו של דבר לכך שהיהודים איבדו את מולדתם.

מול הקיצוניים עמדה מורשתו של רבי יוחנן בן זכאי המתון, שאותו המשיכו תלמידו לאחר מותו, שהתנגד לעירוב בין מדיניות, לצפייה לבוא המשיח, הוא ראה בתפיסה הזאת בריחה מהמציאות, לדעתו רק השלמה עם מציאות שלטון האימפריה הרומית הייתה אמורה לאפשר קיום יהודי ביהודה. קריאתו המתונה לא הצליחה לגעת בלבבות ההמונים. אווירת אקטיביזם קיצונית ואמונה גדולה בגאולה, דחקו ליציאה למרד, הם שהכריעו את הכף.

כשסיימתי את הספר, חיפשתי רקע על מרדכי גיחון, בויקיפדיה, הופתעתי לגלות שליד תאריך הולדתו, צורף תאריך פטירתו, ממש לאחרונה, ספטמבר - 2016. גיחון שנפטר בגיל 94, שייך לדור אחר של חוקרים, מי שהיה לוחם בעצמו, בצבא הבריטי, בהגנה ובצה"ל, והיה בין מקימי חיל המודיעין. בהמשך הוא פנה למסלול אקדמאי, בו הוא זכה למינויו כפרופסור. איש סיפא וספרא היה גיחון. לוחם שלחם לתקומת ישראל, כתב את הספר זה, עם הרבה אהבה ללוחם אחר לגאולת ישראל, בר כוכבא, ששבה את ליבו, בהקרבה ובאומץ ליבו. הביקורת הזאת מוקדשת למרדכי גיחון ז"ל.

אני מבקש לסיים את הסקירה הזאת בשירו הנפלא של מתי כספי:

איך זה שכוכב אחד לבד מעז.
איך הוא מעז, למען השם.
כוכב אחד לבד.
אני לא הייתי מעז.
ואני, בעצם, לא לבד.