ביקורת ספרותית על רסיס ממגש הכסף מאת מנחם אנסבכר
ספר טוב

---

בפתיחת המתקפה הסורית במלחמת יום הכיפורים כותר תל געשי קטן - תל סאקי - ע"י הכוחות הסוריים. התל היה מאויש באותן שעות ע"י צוות תצפית של גדוד הנחל המוצנח, בפיקוד המ"מ מנחם אנסבכר. ניסיונות לחבור אליו כדי לחלצו, וניסיונות לכבוש בחזרה את התל - נכשלו. על התל נותרו מספר לוחמים, ואליהם הצטרפו שרידים מחטיבות הטנקים 7 ו-188 שלחמו באיזור. כל הכוח הזה היה מכותר במשך כ-30 שעות, בתוך הבונקר שהיה במוצב, וכשחיילים סורים נמצאים בתוך המוצב עצמו. מפקד הכוח - אנסבכר - היה בקשר אלחוטי כל העת עם מפקד הגדוד, יורם יאיר ("יה-יה"), שהיה חסר-יכולת לחלץ את הכוח. חלק נהרגו, חלק נפלו בשבי, ואנסבכר עצמו נותר עם אנשיו כשהוא מתחבא מהסורים בבונקר עד שהגיע אליו כוח חילוץ. הוא המשיך לאחר המלחמה לשרת כקצין, הקים משפחה ותפקד לכאורה כאדם בריא. 25 שנים מאוחר יותר הוא התמוטט, והוגדר כסובל מפוסט-טראומה (PTSD). הוא עבר טיפול נפשי שנמשך שנה, עד שהצליח לחזור לתפקוד רגיל. הספר הזה הוא יומן שכתב על תהליך הטיפול, שכל פרק בו מתאר מפגש אחד עם המטפלת שלו.

בעולם "הישן" היינו סופרים רק הרוגים: כ-700 במלחמת ששת הימים, כ-2,700 במלחמת יום הכיפורים, וכו'. במקום שני היינו סופרים גם פצועים. אבל לאט-לאט (לפחות בתודעת הציבור הרחב) מתרחבת היריעה: יש גם פגיעות נפשיות, אם בגלל החוויה הקרבית עצמה ואם בגלל השלכות של אובדן, נכות ופגיעה נפשית על המעגל הסובב את הנפגע. ואז הנזק מתחיל להיות פחות חד וברור, כמו במקרה של אנסבכר שלכאורה יצא מהמלחמה ללא פגע אבל התמוטט באיחור של 25 שנים. מעבר לסיפור הפרטי של אנסבכר יש כאן פתיחת חלון למעגל נוסף של קורבנות - לא רק נפגעי הלם קרב אלא מעגל רחב וסמוי של אנשים שנושאים צלקות נפשיות, לא תמיד גלויות לזולת אבל תמיד פוגעות באיכות חייהם של הפגועים ובזו של הסובבים אותם. בכך חשיבותו של הספר. הספר עצמו כתוב ברהיטות וקל לקריאה.

» ביקורות נוספות של דורון נחמני
» ביקורות נוספות על רסיס ממגש הכסף