• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
תחת שמי ארגמן

תחת שמי ארגמן

מאת מארק סאליבן

הביקורת של מורי

תמונה של מורי
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
תחת שמי ארגמן

תחת שמי ארגמן

מאת מארק סאליבן

הביקורת של מורי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של מורי
הוצאה לאור:מודן - אריה ניר
שנת הוצאה:2018
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
לי יניני
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 7 שנים

“"אין דרך מכובדת להרוג, אין דרך עדינה להרוס. אין שום דבר טוב במלחמה - חוץ מזה שהיא מסתיימת." (אברהם ל”

2/9
ביקורות על תחת שמי ארגמן
הבאה
Ayeletjon
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 7 שנים•2 דקות קריאה

תחת שמי ארגמן מכיל סיפור אישי חזק המסופר בספרות רפה. (ג'וז)פינו לֶלה הוא נער בן 17 ממילנו בשלהי 1943, עת צפון איטליה נכתשת ע"י בעלות הברית. גנרל ליירס הוא נציג גרמניה באיטליה, אחד המתפאר שהוא יושב לשמאלו של היטלר לא ומקבל פקודות משר החימוש אלברט שפאר. במילים אחרות, על פיו יישק דבר.
פינו ללה מצטווה ע"י אביו ובעיקר אמו, לנסוע לקאזה אלפינה, היכן שהוא מבלה כל חופשת קיץ. הפעם הוא מסרב משהוא סבור כי אינו עוד ילד. אבל אמו חושבת שהרחקתו ממילנו תיטיב עמו ותשמור על בטחונו. הוא מגיע לשם עם מימו אחיו הצעיר יותר בן ה-15. האב רֶה מקבל אותו בשמחה ומתחיל לאמן אותו בהליכה בהרים לפנות בוקר, במסלולים ההולכים ונעשים קשים יותר ויותר. בתחילה פינו אינו מבין את סיבת האימון הזו, אבל אמונו באב רה רבה עד שמתגלה הסיבה. עד מהרה הופך פינו למבריח יהודים מאיטליה לשוויץ הנייטרלית.
במשך כמה חודשים עוסק פינו בהברחות עד שובו למילנו כשהוא כמעט בן 18. במילנו מכריחה אותו משפחתו להתגייס מן הטעם שישרת במילנו ולא יסתכן רחוק יותר כלוחם או פרטיזן. מפה לשם, פינו הופך לנהגו האישי של גנרל ליירס בהיותו דובר שלוש שפות: איטלקית, אנגלית וצרפתית. עבור ליירס הוא מתרגם מאיטלקית לצרפתית ובשל הידע בנהיגה הוא גם משמש נהגו וגם מרגל עבור בנות הברית.
בין לבין, הוא שב ופוגש את אנה בת ה-24, אותה פגש שנה קודם לכן והציע לה ללכת לסרט. לה כמובן לא היתה כוונה ללכת עם צעיר ממנה לסרט, אבל הגורל שב ומפגישם והפעם היא משרתת את דולי, פילגשו של הגנרל. אהבה גדולה ניצתת בין פינו לאנה.
כל מה שעיניו של פינו רואות במסעות הרבים שעורך הגנרל עובר לדודו ומשם הלאה.
שנת 1945 מתחילה וברור שהתבוסה של הגרמנית ברורה, אם כי המלחמה לא שוככת. פינו עד לזוועות, חלקן עם נגיעה אישית.
דווקא אחרית הדבר, כשמארק סאליבן המחבר מחזיר אותנו אל הדמויות האמיתיות ומה שהתרחש עמן מאז סיום המלחמה מאיר עיניים ומרתק.
סאליבן מנסה לכתוב ספר המתאים לתסריט ולאמריקאים בפרקים קצרים. זה ניכר היטב. גם אם מהספר תצא סידרה, ניכר היטב היכן תהיה הפסקה לפרסומות. זה לא היה מפריע אילו הספר לא היה כתוב באמריקאית והיחס למושא הכתיבה ולאיטליה לא היה כל כך מתנשא.
מה שעבר על פינו ועל איטליה מצדיק סופר מוכשר יותר ועלילה מהודקת יותר מזו של סאליבן. אם לא מפריע לכם לקרוא תסריט באמריקאית, אתם בטח תהנו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ר
רוני
תמונה של זלי
זלי
תמונה של Mira
Mira
תמונה של רובין הוד
רובין הוד
תמונה של יוהנס1
יוהנס1
תמונה של tuvia
tuvia
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
תמונה של עומר ציוני
עומר ציוני
44קוראים|גיל ממוצע60|55%נשים

על המבקר

תמונה של מורי

מורי

ותיק
חבר מזה 19 שנים
990 ביקורות•39 נבחרות•21,228 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ספרות קלאסית
תמונה של מורי
מורי
ותיק
חבר באתר מזה 19 שנים
ביקורות990
ביקורות נבחרות39
לייקים שקיבל21,228
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת514ספרות מקורית233ספרות קלאסית27

דיון על הביקורת

15 תגובות
רובין הוד
רובין הוד•לפני 7 שנים
סקירה מצוינת תודה על ההמלצה
מורי
מורי•לפני 7 שנים

ופטור בלא כלום אי אפשר: בתפקיד פינו https://www.google.com/imgres?imgurl=http://www.rustonline.dk/wp-content/uploads/2016/08/Nikolaj-Groth-4180-by-HEIN-Photography-e1470057512531.jpeg&imgrefurl=http://www.rustonline.dk/2016/08/01/nikolaj-groth-droemmer-vi

ובתפקיד אנה https://www.imdb.com/name/nm3239107/mediaviewer/rm867447552. הוא מהסידרה הדנית ריטה והיא מהסדרה האמריקאית בייטס מוטל. אם מסורבל לפתוח, ותרו.
מורי
מורי•לפני 7 שנים

היה לי דווקא ליהוק, אבל שני שחקנים בלבד ולא מצאתי אחרים. מחדל, אני יודע.

מיכל
מיכל•לפני 7 שנים

סקירה נפלאה.

ומה עם ליהוק לסרט? הייתי בטוחה שתציב שחקנים בתפקידים הראשיים.
פואנטה℗
פואנטה℗•לפני 7 שנים

כל-כך חידתי,

מגלה טפח ומכסה טפחיים. ומה יהיה בהפסקת הפרסומות? אנה בתנוחת פרקדנה מתחת לעץ בננה? דולי בבייבי דול רוקדת רוק אנד רול? פינו לוגם פינה קולדה בטעם שוקולדה?
בת-יה
בת-יה•לפני 7 שנים

רק לצורך הבהרה: השוויצרים לא היו כל כך טובים בזמן המלחמה. כל פליט, מעל גיל 18 - על השעון - שנתפס

היה מוחזר לגרמנים. בלי שום רגשות אשמה. למרות שהם ידעו שצפוי לו מוות. לפעמים מידי. הם ראו מעבר לגדר איך הגרמנים רוצחים פליטים שהושבו.
חני
חני •לפני 7 שנים

כתבת יפה! צחקתי לגבי הביטוי "אמריקאית"

זה כל כך ברור לכולנו כשכותבים אמריקאית. לפעמים אנחנו אומרים זאת בלעג אבל זו התרבות שמחקים אותה הכי הרבה כאן. מחשבות ומה עם ספר אמיתי?
Pulp_Fiction
Pulp_Fiction•לפני 7 שנים

נחמד, אבל לפי מה שכתבת בשורות האחרונות,

לא מגיעים לו אפילו שלושה כוכבים.
מורי
מורי•לפני 7 שנים

בעיני האמריקאים מה שלא אמריקאי הוא זר. אם זר, כנראה נחות. זה הסבטקסט של

הספר. לא חיפשתי את זה כדי לקטול סתם כך. זה ניכר כל כך, שקשה להתעלם, בעיקר ההערצה לאמריקאים ולג'ז שלהם. קצת פתטי.
Ayeletjon
Ayeletjon•לפני 7 שנים
מעניין אותי לדעת איפה הרגשת שהכותב מתנשא למושא הכתיבה ולאיטליה? אני לא ממש שמתי לב לזה בכתיבה. הספר אכן היה כתוב מאוד בפשטות ונקרא כמו תסריט מותח. אבל לא הרגשתי התנשאות מצד הכותב. הוא תיאר את אזור האלפים באהבה כל כך גדולה כאילו חי שם וגרם לי לרצות לטייל בקאזה אלפינה.
מורי
מורי•לפני 7 שנים

תודה רותה. העמודים חלפים ביעף משום שבכל פרק אפשר לקרוא את הפסקה הראשונה

והאחרונה והכל צלול וברור.
רותה
רותה•לפני 7 שנים

ועוד 563 עמודים... סקירה נהדרת כרגיל.

מורי
מורי•לפני 7 שנים

לא די בסיפור אישי והספר בהחלט לא לרוחי, אבל בכל זאת.

סקאוט
סקאוט•לפני 7 שנים

תודה, מחשבות, על הביקורת!

נימקת היטב מדוע הספר לא היה לרוחך.
לי יניני
לי יניני•לפני 7 שנים

כוחו של הספר הוא רק בסיפור האישי.

15 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של מורי

מול המראה האכזרית

מול המראה האכזרית

מיכאל בר-זהר

את הסקירה לספר מאיר עיניים זה התחלתי לכתוב באמצע מאי 2026, מספר חודשים לפני הבחירות הגורליות שלאחר הטבח ההוא. מיהרתי להתחיל לכתוב כבר בעמוד 50 של הספר. אם ההפיכה המשטרית מצד הליכוד והימין עשתה משהו מטלטל בקטנה לפוליטיקה הישראלית בתחילת 2023, טבח השבעה באוקטובר טלטל בענק בפוליטיקה בה נמצאים לרוב ננסים רוחניים.
הספר הנוכחי של מיכאל בר-זוהר, כותב נהיר ומאיר עיניים, כאמור, מספר לנו סיפור, שלא ניתן לראות בו אלא סיפור של היסטוריה חוזרת, אבל לאחור. בר-זהר, יליד 1938, היה דוברו של משה דיין, בשיאו שר הביטחון בזמן מלחמת יום כיפור. פרט לדיין, בר-זהר מספר על רבים מגדולי הפוליטיקה של אותם ימים מהענק מכולם, אך קטן-הגוף, דוד בן-גוריון ועד לשמות נוספים כיגאל אלון, משה דיין, נבון, פרס, זלמן ארן, רבין, גולה מאיר, בגין ועוד. הספר הגיע לאינתיפאדה הראשונה ב-1987, אירוע רב נפגעים בגוף, בנפש ובפוליטיקה הישראלית.
ומה ההבדלים כבר בקריאת רבע מהספר? שני הבדלים גדולים ובולטים: דוד בן-גוריון היה פוליטיקאי ומדינאי ענק. הוא ראה למרחוק וסמך על הצעירים המוכשרים, אותם רצה לקדם ותמך בהם. אותם צעירים, או לפחות חלק מהם, הגיעו רחוק כמו גולדה מאיר, רבין, פרס ונבון. ומה היום? מעל כולם ניצב נתניהו, פוליטיקאי ענק ומדינאי ננס, המוקף בננסים רוחניים לרוב, שאת רובם ככולם אין הוא רוצה לקדם ועליהם אין הוא סומך. האם נתניהו אשם בכך? לגמרי. באווירה שיצר מי שיכול לתרום לפוליטיקה ולמדינה, ולא רוצה בכך, ומי שנתמנה לתפקיד כלשהו, לא מסוגל לכך. אפילו תקופתו של בגין זכורה לטוב בתחילתה.
עם המשך הקריאה לא ברור מה מטרת הספר, אבל הכתיבה הבהירה והמרתקת מכריחה כמעט להמשיך בקריאה. הספר, כאמור, נעצר ב-1989, עת משתדלים כל העולם ואשתו להגיע להסכמה על תחילת הדברות עם הפלסטינאים והגעה להסדר, מה שהיום זוכרים כאוטונומיה לפלסטינאים. באותה עת שמיר קפוץ היד ראש הממשלה ורבין שר הביטחון. מפלגת העבודה רוצה (לתת עבודה...) והליכוד השולט מלוכד כרגיל סביב סרבנות וחוסר מעש.
בדרך ממלחמת ששת הימים לאינתיפאדה הראשונה לא מעט מתו משני הצדדים, אבל העולם הערבי קפא על שמריו ולא יכול היה לתת דבר (לערביי ישראל). ישראל התעצמה והתחזקה, ומהצד היוני הבינו מה שתמיד היה ברור, שצריך להפרד כידידים מהערבים לטובת שני הצדדים. האם נפרדנו?
עוד שנים אחדות (לאחר סיום הספר) יעלה נתניהו לשלטון לאחר הרצחו של רבין ומותה של ישראל הישנה והטובה. הביביזם יעלה ויפרח, ישראל גדלה באוכלוסייתה וכך כמובן גם אוכלוסיית הפלסטינאים, אם כי פחות מהנבואות השחורות. האם היום אנחנו מתקרבים לאיזשהו פתרון? השבעה באוקטובר הוכיח בבירור שלא, אבל גם ננסותם הרוחנית של הפוליטיקאים מהימין הריק על מלא הוכיחה שאין על לדבר ואין עם מי. אם מצדנו אין עם מי לדבר, והספר שלפני הוכיח שתמיד היה עם מי, נראה שהמצב אבוד. חשוב לזכור, שלא מדובר בספר על שלום. העולם היום השתנה כל כך, השנאה לישראל חזקה כל כך ויכולתה למכור נשק משובח לאוייבנו מוצקה מתמיד, שלקרוא ספר כמו שקראתי הוכיח שהים אינו אותו הים, הפוליטיקאים מתכווצים והרצון הטוב מתפוגג.
ואם נחזור שוב לספר האדום שלפנינו, הרי ליוויתי אותו אני, גופי ותודעתי במסופר בו כשאני ילד, נער, חייל וסטודנט. כל מה שקרה בו חוויתי בחיי, אבל תמיד נחמד לקרוא כשהכל מסוכם היטב מעטו המושחז של בר-זהר, היודע כתוב.

לפני שבועיים•
★★★★★
•מורי
לב רעב

לב רעב

אשכול נבו

בואו נדבר מה אין בספר.
אין בספר אנשים הנהפכים לחיה אחרת או לחרקים, כך שאפשר לומר עליהם דברים שאפשר לומר רק על אנשים הנהפכים לחרקים.
אין בספר תעלומות, עם גיבור הפותר תעלומות אלה, שאין לו אישה ואין לו ילדים, כי ככה יצא.
אין בספר אנשים מוכשרים מגדר הרגיל, הכותבים עליהם ביוגרפיות ומתארים אותם ישנים לילות שלמים במשרד שלהם עצמם על הרצפה עד שהחשמלית הראשונה המושלמת תצא לכביש. אתם כבר מנחשים. לא, היא לא סינית.
נו, אתם דוחקים, מה כן יש?
אז בואו נדבר על מה יש בספר.
בספר יש סיפורים, דבר שאני דווקא לא אוהב, אבל זה של אשכול נבו, זה שיודע לכתוב מה שנעים לנו לקרוא, אבל שנעים לו יותר לכתוב עליו. הצירוף הזה אפילו נעים עוד יותר כי זו הישראליות בלי פוליטיקה (אז מה אם נבו הוא הנכד של ראש הממשלה השלישי של ישראל?), בלי היסטוריה מעצבנת ולעומתית, עם דברים נייטרליים שעושים לנו נעים בגב בלי התייפיות ומתקתקות סכרינית. זה לגמרי לא עניין של מה בכך. אשכול נבו זוכה להיות סופר אהוב בלי התנצלות.
אז כן, כמובן שלא כל הסיפורים באותה רמה, אבל שופעים מצבים ואמירות העושים לנו טוב, ממש ספר ממתק.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•מורי
הבית אשר נחרב

הבית אשר נחרב

ראובן נמדר

הספר הזה זכה בפרס ספיר ב-2014. אני לא מתרשם מפרסים בכלל ומפרס ספיר בפרט, והופתעתי, בסקירה לאחור של הספרים הזוכים, שאחדים מהזוכים אהבתי מאוד, למשל תיאום כוונות של חיים סבתו, מישהו לרוץ אתו של דויד גרוסמן או אם יש גן עדן של רון לשם. ראובן נמדר, המחבר שלפנינו, אם לא ניקח בחשבון אוספי סיפורים שחיבר, הרי הוא סופר של ספר אחד, ספר זוכה, אבל אחד. האם הזכייה מוצדקת? קראו.
אנדרו כהן, פרופסור בכיר באוניברסיטת ניו-יורק, הוא מסוג האנשים האובססיביים כמעט לצורה בה הם נתפסים בחברה. הוא מקפיד על לבושו, גם על הדירה על גדות ההדסון במנהטן, מקפיד על מה בא אל פיו, שומר על גופו ומתאמן תכופות. מדי פעם מארח בדירתו המפוארת אנשים נחשבים לארוחות נחשבות. מגזינים נחשבים מבקשים את דעתו הנחשבת והוא כותב סקירות בחפץ לב. מי שמלווה אותו כרגע בחייו היא אן לי, צעירה מרשימה. הוא בן 52 ומי שיגלם אותו בסרט אמור להיות מייקל דאגלס.
אבל אם נבין מכל זאת שהחיים מושלמים וקלילים, הרי חזיונות פולשים לתודעתו. אם חזיונות אלה מראות המשבשים את ראייתו הבהירה והסדורה בדרך כלל, הרי גם ריחות פולשים לאפו. אם לא די בכך, חייו משתבשים עד כדי כך שהוא חוטף נאום מעליב מגרושתו, אן לי עוזבת אותו, שנתו הסדורה משתבשת ובריאותו חוטפת סדרה של הקאות. אם זה נשמע לא נעים, בעיקר לאדם מוקפד כמו אנדרו, אנחנו העומדים מהצד ומצפים למשהו בסדר גודל מיסטי העומד להתרחש.
הספר כתוב היטב וברמה גבוהה. קל לקרוא את הספר והוא מתקדם היטב, השיבושים מבטיחים שנצא ושלל רב בידינו. מתי הדברים משתבשים בספר, לפחות בעיני הקורא? המטפורות מתחילות לחזור על עצמן כדוגמת החולצות הבוהקות מלובן של פרופסור אנדרו כהן, הממהרות להאפיר ולהתקמט מזיעה, ומראות לנו על שיבוש חמור שחל. פה מתחילה להתגנב לה התחושה שזה, אחרי ככלות הכל, ספר נפ"ל. מצפים, מצפים, קוראים, קוראים, ומה מקבלים?
אם חשבנו שנקבל אפוס קולנועי מרהיב, לפחות לפי צילום הכריכה הקדמית, הרי מדובר בפרופסור בכיר, יהודי בעיר בה לא חסרים יהודים מוצלחים אחרים, בסופו של דבר לא די בהתקף פסיכוטי כזה או אחר כדי לסבר את דעתנו. ובגלל שזה מתברר כספר נפ"ל, האכזבה מרה.
אם הגעתם/ן עד כאן, מותר לכם/ן לדעת מהו ספר נפ"ל – נטול פואנטה לחלוטין.
חבל.
נמדר יודע לכתוב, גם הוא ניו-יורקי, האקדמיה, השפה, המקום כולם מוכרים לו. לא שאלה תנאי חובה, סף כן. יכול היה לצאת מהספר אפוס מרשים יותר, ואנחנו נותרנו עם תאוותנו בידנו.
לא יודע מה השתבש ואני גם לא יודע למה נמדר חתר. הספר מחולק לספרי משנה ומה שנמדר משבץ בין הספרים הם כתבים של עגנון. עוד תעלומה.

לפני חודש•
★★★★★
•מורי
הילדים הם מלכים

הילדים הם מלכים

דלפין דה ויגאן

שני דברים להתחלה: העטיפה של הספר מטופשת לגמרי ומכוערת. המעצבת עדה ורדי צריכה להנזף. הדבר השני: צרפת החליטה ב-27/1/2026 לאסור כניסת צעירים מתחת לגיל 15 לרשתות החברתיות. שוטר יוצמד לכל נייד. מכאן נמשיך לסיפור העוסק ברשתות חברתיות.
מלאני רצתה בהכרה. זו לא היתה משאת נפשה כל חייה, אבל אחרת חשבה שהיא פשוט תתפוגג. לכן, ניסתה להתקבל לריאליטי של חתונה. כבר במפגש המצולם הראשון בחשיכה בין שלוש נשים לשלושה גברים, איש לא נגע בה. די מהר מצאה עצמה בחוץ והקריירה הטלוויזיונית שלה הסתיימה בטרם החלה.
הסיפור הממשי מתחיל באמצע 2019. למלאני בן בן 8 ובת בת 6. היא מנהלת ערוץ יוטיוב ובו היא תמיד ברקע ואינה נראית, אבל ילדיה תמיד נראים מזה שנתיים על המסך כשהם עושים מהלכים של UNBOXING, פתיחת ופריקת קופסאות שהם מקבלים במתנה מחברות בגדים, ממתקים ומאכלים למיניהם. זה מבוים היטב, משוחק כראוי ומשעשע לכאורה. אולפן בנוי בביתם, ערוץ היוטיוב בביתם נקרא HAPPY TIMES. לילדים של מלאני מיליוני עוקבים עד לאותו יום נמהר ביוני כשהבת קימי נחטפת. איך חזרה ומה עלה בגורלה תצטרכו לקרוא בעצמכם.
דה ויגאן ניסתה לכתוב ספר העוסק ברשתות החברתיות, הזמנים הם זמני אינסטגרם ויוטיוב, ביניהם דה ויגאן מבלבלת חופשי. אינסטגרם הרי שייכת למטא, חברת האם גם של פייסבוק ויוטיוב שייכת לאלפאבית, חברת האם גם של גּוּגְל. טיקטוק נכנסה לתמונה באיזכור בודד. דה ויגאן, אם כן, מנסה לדבר על הסכנות של ערוצים אלה, החטיפה של הבת, התפרקות המשפחה מאוחר יותר, ובכלל כל הרע הנוגע לזה.
הספר יצא ב-2021 ורק כמה שנים לפני כן יצא הטיקטוק הסיני. בסין אין טיקטוק, יש משהו דומה. ולמה הזכרתי את זה? מניסיון אישי וכצופה הן באינסטגרם, ביוטיוב והרבה בטיקטוק. זמן מה באמצע 2025 התחלתי לצלם סרטונים פוליטיים ברובם משלי ולהכניסם לטיקטוק. זה החל בצילום והכנסה, בצילום, עריכה והכנסה והמשיך עם קניית מיקרופון לשיפור הצליל ו... הפסיק. לא היה לי כוח להתחייבות לצלם, למצוא נושאים, מה לומר וגם לענות למגיבים הספורים, רובם מחצי המפה הפוליטית נטולת המוח.
דה ויגאן אולי תאיר כמה פינות ותראה דרך לכמה קלולסים, תלך עם המגמה של צרפת להתקדם ולאסור כניסה של ילדים לרשתות, אבל, וזה אבל גדול, כולם שם. אם נניח לרגע את עניין הילדים, נערים ונערות צעירים רוקדים ושרים, ילדים צעירים יותר נראים בסרטונים שובי לב של THE VOICE KIDS, AGT ו-BGT ואם אתם לא יודעים על מה אני מדבר, איך אתם מצליחים בכלל לנשום? יש כאלה שאומרים שאינם מוכנים להכניס טיקטוק לנייד. האם הם פתחו פעם אטלס, מילון?
תאמרו להגנתכם, הרי יש אוכלוסייה ענקית עם ניידים כשרים, שפרט לשיחות אין בהם דבר. להגנתכם? לו היה להם נייד רגיל יכלו ללמוד דבר או שניים בחיים, כולל אנגלית.
מה אני רוצה לומר על דה ויגאן? היא יודעת לכתוב, אבל הספר רץ ומשאיר מאחוריו נושאים כבדי משקל. לו הציצה, והיא מציצה, בטח היתה לומדת מתכון או שניים לקציצות של קובי אדרי. קשה? לא קשה. בוודאי יכולה היתה לעקוב אחר טרנדים של אוכל ויורדת פחות על קפה, ממליצה יותר על בשר ומלהגת פחות. האם אינה צופה? צופה גם צופה. אני כבר לא מדבר על זמרים, נגני פסנתר, גיטרה וכינור המנעימים את זמננו שעות וזוכים לעשרות אלפי לייקים כל ערב ובוכטה של דולרים.
עקבתם אחרי קאבי לאמה (Khaby Lame)? יש לו 160 מיליון עוקבים ואם עקבתם, סוף סוף תדעו לפתוח צנצנת בלי עזרים כלשהם. הרשתות פשוט פנומנליות. אם אתם בטיקטוק אתם בטח מכירים את Dylan Page. ידיעה חדשותית ממוצעת שלו זוכה למיליון ויותר לייקים. אם נדמה לכם שזה הרבה הרי זה שונה ממספר הצפיות, שהוא גדול בהרבה. אנשים קמצנים בלייקים כי להזיז את האמצע כמה סנטימטרים זה מאמץ ניכר, בטח מאמץ מוחי.

לפני חודשיים•
★★★★★
•מורי
המעניק

המעניק

לויס לורי

הספר מוגדר כדיסטופיית מד"ב לנוער, אלה המכונים young adults. ומה בסיפור? אז לפני הפירוט אומר רק שאם הקהל הוא צעיר, הסיפור פשוט עד פשטני, לא בלתי מעניין.
ג'ונס גר קהילה בה הכל שחור לבן, מילולית (ליטרלי, בעברית). אין צבעים, כי לא רואים אותם, אין מוזיקה, אין בחירה. מצד שני, אין מלחמות, רעב, רגשות וכל דבר העלול לפגוע איכשהו בקהילה הקטנה והמוגנת.
הוא רק בן כמעט 12 ואמור לקבל תפקיד כמו כל בני ה-12 בקהילה. וכשעשרות בני ה-12 ניצבים בטקס קבלת התפקיד, הוא מספר 19, מדלגים עליו. החרדה שלו עולה, אבל התפקיד שהוא מקבל בסופו של דבר זה המקבל החדש, ויש רק אחד כזה בדורו. המקבל מקבל מהמעניק המבוגר את כל זיכרונות העבר.
אז כן, הכללים נוקשים, אבל החיים נוחים ובטוחים לגמרי. ג'ונס אינו יכול לספר לאיש על הכשרתו הארוכה, לא יכול לבקש שחרור מהתפקיד וחייב להמשיך עד הסוף.
וכך הוא ניצב להכשרתו והמעניק מעניק לו זיכרונות קשים ונעימים בד בבד. עולם ומלואו של זיכרונות כמו גם צבעים, רגשות ואפילו מוזיקה. אבל ג'ונס נער חכם ולא מקבל כפשוטן אותן חוויות הנמנעות מהקהילה. ופה עולה השאלה, העולה בכל מקום: האם לכל קהילה אוטופית יש מנגנון סמוי שלבסוף יחריב אותה? כספר המוגדר לנוער זה בטח לא המקום לשאלות פילוסופיות עמוקות, וג'ונס אכן מתכנן את בריחתו, מה שיגרום לכל זיכרונותיו שהצטברו במוחו, מטוב ועד רע, כולל רגשות, צבעים ומוזיקה, להתפזר אל הקהילה בה חי. הוא נעלם מעבר לנהר.
ואם כבר שאלה פילוסופית, האם לכל חברה החיה במצב מתמיד של מלחמות יש מנגנון חיות מתמיד?

לפני חודשיים•
★★★★★
•מורי
המסע הארוך

המסע הארוך

ויליאם סטיירון

חשבו לרגע מכמה ספרים נמנעתם רק משום שהספר הראשון שקראתם משל סופר מסויים פשוט לא מצא חן בעיניכם? לו הייתי קורא את הספר הנוכחי, סביר שלא הייתי קורא את בחירתה של סופי או הווידויים של נט טרנר.
השנה היא 1950, מלחמת קוריאה מתרחשת ב... קוריאה. אלא שבקרוליינה נמצאת מחלקת המפקדה והשירותים של המארינס. טמפלטון המג"ד חושב שגדוד המילואימניקים שלו יצליח לעשות את מסע 57 הק"מ שהוא מתכנן עבורו, רק כי הם מארינס. מפקד היחידה מאניקס לוקח על עצמו להתמודד בהצלחה מול המג"ד, לא פחות מאורך המסע. מי שצופה מהצד הוא סגן קאלוור, הרואה את התמודדות האימים מול שני בעלי האגו האלה. כשיש מלחמת אגו, מישהו יוצא צולע. נחשו מי צלע?
כולם חשבו בהתחלה ש-57 ק"מ זה מסע מטורף, בטח ליחידת מילואימניקים בני שלושים. גם מזג האוויר הלוהט, רוחש הברחשים, לא תרם. המסע החל, המסמר בנעלו של מאניקס המפקד לא ויתר, מאניקס לא ויתר וכולם יצאו בשן ועין.
אז מה תרם לנו הספר כקוראים, בטח מול הזיכרון של קריאת שני הספרים המונומנטליים שהוזכרו לעיל? שום כלום. אולי העובדה שממשחקי אגו ויוהרה סתם יוצאים כולם פגועים. מזל שזה היה רק כ-70 עמודים.

לפני חודשיים•
★★★★★
•מורי
מקום שמור

מקום שמור

יעל ואן דר ואודן

כמה דברים יש לומר בפתיחה: הספר הזה יכול להיות תסריט לסרט משובח בידיים הנכונות. אמרתי וזרקתי עצם למי שצריך. הדבר השני נגזר מהראשון: למרות האפשרות להפוך את הסיפור לתסריט ולסרט משובחים, הסוף פה וגם פה יהיה מרופט. אין פשוט סוף תפור טוב לספר/סרט הזה.
בתחילה לא אהבתי את ההשתרכות הלא ברורה. זה מפיל אצלי הרבה ספרים. אבל הביקורות הללו והמשכתי.
אז על מה הספר?
אחד לואי מביא אל אחותו את אהובתו הזמנית אווה. הוא לא יודע שהיא זמנית והיא לא מעלה בדעתה להיות זמנית. איזבל אחותו גרה בבית בהם גרו פעם הוריה בתום המלחמה, מלחמת העולם השנייה. המקום הוא מזרח הולנד והבית, הסבר רשמי, לא שולם במלואו. בעליו איבדו אותו בשל המשכנתא, אבל כי היו בעצם יהודים. מי שנכנס לגור אלה משפחתם של לואי, איזבל והנדריק. השנה 1961, איזבל בת 31 ובערך כך אווה.
לואי גר בעיר ומביא את אהובתו אווה לגור כחודש אצל איזבל. הוא נקרא לעבודה דחופה לפריז. הנדריק ממילא לא גר בבית, אלא עם אהובו סבסטיאן.
ההתחלה עם אווה ואיזבל לא היתה טובה. איזבל שומרת בקנאות על הבית הגדול בו היא גרה לבד. אווה נכנסת לבית ונוגעת בכל דבר. דברים גם מתחילים להעלם, לא שאיזבל חושדת באווה. אווה גורמת לאיזבל להפתח ולוותר על נוקשותה, אפילו נוצר קשר עליו לא אספר. כל רמז נוסף יקלקל לכם ורק אומר שיש יומן, שאווה עוזבת ללא היומן, יומן המגלה את עברו של הבית והסיבה שאווה כל כך רצתה את לואי.
לא יודע למה אצלנו בזיכרון הלאומי שלנו כל כך מוקירים את ההולנדים. יותר ויותר מקרים מראים את נוקשותם וחוסר התמימות שלהם. הספר הזה לא יבוא בטובתם, אבל ינסה אולי ליצור איזו סליחה והבנה, אני מברבר הרבה מדי, לכן זה יכול להיות סרט משובח. לא יודע למה אני מתעקש על סרט, אבל הדרמה נשפכת מכל כיוון.
אתן לכם לגלות את צפונותיו של הספר בעצמכם. הספר שווה את זה. כרגיל עם סוף מרופט שהוא גם ממהר לסגור עניינים פתוחים וגם לא בא בטוב לסיפור כולו. אבל, כאמור, הסיפור שווה את זה.

לפני חודשיים•
★★★★★
•מורי
לאן אתם צריכים?

לאן אתם צריכים?

אביחי נזרי

אחרי ההמלצה החמה לספר הרגשתי שהוא חייב לעבור דרכי, אלא שבקריאה רוב הזמן התחושה היתה של ספר נפ"ל – נטול פואנטה לחלוטין.
גיבור הספר הוא בוגי, ע"ש הבוגי שאתו הוא הולך לים על תקן גלשן של ממש. בוגי הוא מתחתית הכרמל, התחתית של חיפה. עוד ספר על התחתית של החיים.
קיץ אחד בוגי וחברו ירדן מבלים רוב זמנם בחוף הים החינמי של חיפה. אין כסף אז זה מה שיש. כמובן שגם הכרמליסטים המסודרים בחיים מבלים בים, אבל הם באים עם מכוניות, אוכל משובח, גלשנים מהודרים ויודעים לבלות.
בעוד בוגי וירדן חוזרים לביתם ברגל עוצר לידם מישהו עם סובארו ישנה ושואל לאן הם צריכים. הוא מסיע אותם ונותן להם את מספר הטלפון שלו. משלב זה האפשרויות נפתחות לפני הקורא. מדוע נהג בטרמפ מקרי ייתן את מספר הטלפון שלו לבני חמש עשרה?
אילן, חברם המבין יותר של ירדן ובוגי, לא רואה בעיה שיתקשרו לאותו נהג ויראו מה יציע. הם מתקשרים והוא מציע קרוואן נגרר, מעיין נסתר וג'וינט. לכאורה, החיים הטובים למי שזה מתאים לו. רק שמפה לשם, בוגי גומר בכלא ומועבר לחקירה מחדר לחדר, מחוקר לחוקר, שהאמת אותה הוא מספר היא כמובן שקר לאזניהם.
הכתיבה בספר לא מתעלה למרות שהספר קריא וזורם, וזו מעלתו העיקרית.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•מורי
קריאת הינשוף

קריאת הינשוף

פטרישיה הייסמית (הייסמית')

במהלך 2025 צפיתי בנטפליקס בפנינה הקרויה ריפלי. בנטפליקס יש ים סדרות, אבל הפנינים מצויות גם הן בים והנה ריפלי. ריפלי של הייסמית היתה סדרה של ספרים וחשבתי שמן הראוי לקרוא לראשונה ספר משלה והנה קריאת הינשוף. אבל איפה הספר הזה ואיפה ריפלי.
הייסמית כתבה את הספר ב-1961 והוא התפרסם שנה לאחר מכן. היא אהבה את הספר הזה במיוחד וממש לא ברור למה.
ומה בספר? רוברט פורסטר, בחור אמין כמו סובארו (Subaru Forester), נוסע ערב אחד לביתו מעבודתו כמהנדס בחברת אווירונאוטיקה. בעודו נוסע הוא מבחין באישה צעירה המצויה במטבחה בביתה ומבעד לחלונות הענק הוא רואה שהיא עוסקת שם כנראה בבישול או ניקוי. הוא עוצר בצד ובמשך כמה לילות הוא נוהג כמציץ ועוקב אחריה. אין לו שום כוונות זדון משום סוג.
גרג, חברה של אותה צעירה ג'ני, מנסה לברר מיהו המציץ ולא מצליח. בעוזבו נוצר מצב מוזר בו ג'ני מבחינה במציץ ומזמינה אותו לביתה לקפה. אם נתקדם בסיפור המוזר הזה, קשר רומנטי משהו נוצר בין ג'ני לרוברט, היא מחליטה לנתק את הקשר בינה לבין גרג חברה, שהיה ארוסה, ומעדיפה את חברתו של רוברט, שרק מתאושש מגירושין מניקי אשתו המתעללת בו.
גרג לא מוותר בקלות, ניקי בוחשת בסיפור, עולים חשדות לרצח כנגד רוברט והסוף לא טוב.
הטוויסטים בסיפור מוזרים, הבחישה של הדמויות אחת במעשיה של השניה לא הגיוניים אפילו בסיפור מסוג זה, והסיפור כולו דק כנייר מלמלה. הדמויות שבלוניות ולא זוכות לפיתוח ובסה"כ הסיפור סתמי.
האם התאכזבתי? בהחלט כן. האם אקרא עוד סיפור? כנראה שלא אחפש כזה במיוחד.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•מורי

ביקורות נוספות על "תחת שמי ארגמן"

תחת שמי ארגמן

תחת שמי ארגמן

מארק סאליבן

"אין דרך מכובדת להרוג, אין דרך עדינה להרוס. אין שום דבר טוב במלחמה - חוץ מזה שהיא מסתיימת." (אברהם לינקולן)

זהו! בוצעה נחיתה לאחר כיומיים וחצי ששוטטתי עם פינו ללה בצפון איטליה, מילאנו והסביבה. אני אחרי מסע מעניין ומרתק, של כ-600 עמודים עם הפסקות בודדות בתחנות ריענון.

לידיעתכם, אני לא מופתעת מכך שהספר קיבל מקום ראשון ברשימת רבי המכר של אמזון, ומוכיח כמה שהמציאות עולה על כל דמיון.

מארק סאליבן, סופר מבוסטון הקדיש את הספר "תחת שמי ארגמן", ליהודים האיטלקיים, שלא היה אפשר להצילם, ולאותם מיליונים ששועבדו בידי מכונת המלחמה הנאצית, ולרבים מהם שלא שבו הביתה, ובמיוחד לרוברט דלנדורף שהציל אותו.

הספר "תחת שמי ארגמן" הוא סאגה היסטורית סוחפת, מבוססת על סיפור חיים אמיתי. מי שרוקח את כל התמונות חיים הללו הוא מארק סאליבן. מארק בילה עשר שנים במחקר לשם כתיבת הספר. במסגרת המחקר הוא ערך מסעות לאיטליה, גרמניה, בריטניה, גלש וטיפס בנתיבי בריחה, נבר בארכיונים, ראיין ניצולי שואה ועוד. בנוסף, מארק סאליבן בילה שישה שבועות, במחיצתו של פינו ללה, שחשף בפניו את סיפור הישרדותו, והצלתם של יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה, תחת שמי ארגמן ששכחו שזה אינו צבעם הטבעי.

מי שקרא עד כאן ומכיר אותי, ודאי יגיד לעצמו: "אוף, עוד פעם ספר שואה..." נכון! זה ספר על השואה ומלחמת העולם השנייה. זה ספר על אירוע מכונן וצלקת שתמיד תהיה שם, וכל קילוף קל של הקרום שעוטף אותה יחשוף אגלי דם...

הספר מתחיל ב-9.6.1943, כמה ימים לפני שנכבשה סיציליה, ותחילת הפלישה לאיטליה בלילה שבין ה-9-10 ביולי 1943. כחודש ומחצה לאחר מכן ב-25.7.1943 הייתה הפיכה צבאית ומוסוליני בניטו הודח. ב-16.10.1943 החל המצוד על יהודי רומא, ושר הפנים של הרפובליקה האיטלקית – גואידו בופאריני, פרסם צו לגבי שילוח היהודים למחנות ריכוז, ועיקול רכושם לטובת הרפובליקה הסוציאליסטית. כחודש ימים לאחר ראשית הספר, הארמיה השמינית הבריטית והארמיה השביעית של ארה"ב, כבשו את סיציליה וכך בעלות הברית התקדמו בכיבושה של איטליה, עד לנובמבר 1943 ועד שנתקלו במערך הגרמני בין נאפולי לרומא.

באחרית דבר, מגולל הסופר את סוף מלחמת העולם השנייה, והפצע הפעור שנותר באיטליה. פנסי הרחובות הבליטו את רחובותיה המצולקות והחרוכות של איטליה. האנשים החלו לקבור את העבר, ניקו והעמידו מצבות זיכרון, שיפצו בתים ומגדלים שניזוקו והכשירו תשתיות. במצוד אחרי היהודים במילאנו נתפסו כ-2,000 יהודים ונעצרו פחות מאלף. לאחר מיון על ידי הכנסייה הקתולית לבירור דתם של הנתפסים כבני "הגזע היהודי", נשלחו להשמדה 877 יהודים. חלק מהיהודים הוברחו באמצעות הכנסייה הקתולית דרך שוויץ, או נעזרו באיטלקים אמיצים, ואנשי כמורה שהסתירו פליטים במרתפים בכנסיות ובוותיקן.

הספר מסתיים בפרק המתחיל ב-1.5.1945, אך במילאנו חגגו את תום המלחמה ב-25.5.1945 כחודש אחרי שמוסוליני בניטו וקלרטה פלאצ'י ניסו להימלט לאוסטריה. כידוע הוא נתפס על ידי הפרטיזנים ונורה ליד אגם קומו. גופתו של מוסוליני בניטו הובלה ליד תחנת דלק במילאנו, יחד עם עוד 15 פשיסטים, וההמון התעלל בגופו.

כיצד כל מה שכתבתי בהקדמה משולב בחייו של הנער פינו ללה?

פינו ללה היה נער בן 17 ששמי אירופה נצבעו בארגמן. משערת שאת פניו של פינו עיטרו פצעי בגרות, וכל כולו היה מצוי בחלומות ובחיים הטובים; מוזיקה, אוכל טוב וגם נערות יפות, אך שהפצצות נוחתות על בית המשפחה במילאנו הכל משתנה...

מיקלה האב צירף את פינו ללה, לאחיו הצעיר ממנו-מימו, ששהה בקאזה אלפינה באלפים הצפוניים, ונוהל על ידי האב רה. מהר מאוד פינו למד את העבודה, והחל להעביר פליטים יהודים לגבול השוויצרי. במהלך מספר חודשים הוא ליווה את הפליטים וטיפס איתם על הרים בדרכים עקלקלות.

בגיל הגיוס פינו נקרא על ידי הוריו למילאנו חזרה, והתבקש על ידם להתגייס לארגון טודט הנאצי, ובכך להינצל מהגיוס והתייצבות בחזית הרוסית, שחייליה היו לבשר תותחים. אירוע מקרי גילגל את פינו לתפקיד נהג ומתורגמן של לא פחות או יותר, הגנרל האנס ליירס שהיה אחראי על החימוש והיצור המלחמתי ברייך השלישי. הקרבה לצלחת הפכה להזדמנות פז, לשמש מרגל בתוך לב ליבו של הפיקוד הגרמני העליון.

מכאן ואילך פינו ללה רואה, שומע, ונוכח במלחמה, לרבות מפגשים עם בעלי דרגות ומקבלי החלטות, לצד חייהם האישיים. הקרבה הזו, שימשה חלון הזדמנויות מצוין ,לרגל ולבלוש בקלחת הנאצית למען בעלות הברית. תוך כדי משימתו, פינו ללה מתאהב באנה, שמבוגרת ממנו בשש שנים, ומתפקדת כמשרתת של דולי-המאהבת של הגנרל האנס ליירס.

האם הצליח מיקו ללה במשימתו כמרגל? איך התמודד פינו ללה, כשהוא עונד צלב קרס על שרוולו והפך לבוגד בעיני הסביבה? האם פינו ללה הגשים את חלומו ונישא לאישה שאהב? עד כמה גדולה ועוצמתית הייתה החבורה, שהותירה המלחמה במיקו ללה ומשפחתו?

יש לו מעט גומות בעלילה, וסיטואציות שיגרמו לכם להרים גבה, עקב המחשבות וההרהורים של פינו ללה וגילו הצעיר. ברם אופן כתיבתו של מארק סאליבן, מחפה על החסרונות הללו. שפתו פשוטה, בגובה העיניים, מרתקת ושואבת. ככל שהקריאה התקדמה העלילה לופתת, המתח מתגבר, והעיניים טסות על האותיות.

ידוע שישנה רתיעה לחלק מהקוראים מספרים עמוסי עמודים, שמא יש פרטים חוזרים ומיותרים. אך הפעם כמות העמודים מצדיקה את התוצאה. יפה עשתה ההוצאה שהדפיסה את הכ-600 עמודים, על גבי נייר עיתון מה שהקל במידת מה על משקלו של הספר. בעיני העריכה והתרגום מצוינים, ובחירת האיור וצבעיו על הכריכה יתנוססו למרחוק בתוך ערימת הספרים.

אל תוותרו על הספר הזה. יש בו לא מעט עובדות שרבים מאתנו לא ידענו. אותי הספר הזה שלח מספר פעמים לגוגל, לויקיפדיה, לאתר "יד ושם" וגרם לי לקרוא מאמרים מאירי עיניים, בעניין הגשת הסיוע של אנשי הכניסיה לקהילה היהודית. יש הטוענים שאנשי הכניסיה לא ראו עין בעין, ולא תמכו בדעותיו והתנהגותו של בניטו מוסוליני, ועל כן מרדו ובחרו לסייע לקהילה היהודית. אני סקפטית לגבי טענה זו, ויוצאת מתוך הנחה שמתחת לכל גלימה יש גם לב.

יש לא מעט אתרים שהוקדשו לשואת יהודי איטליה. בתחנת הרחבה המרכזית הוקם אתר זיכרון לזכר 816 יהודי מילאנו שנשלחו מרציף 21 (Binario 21) למחנות הריכוז. אתר ההנצחה נפתח לציבור ב-2013 ע"י הקהילה היהודית של מילאנו, והוא משתרע על פני 7060 מ"ר.

אני מקווה שמשרד החינוך ישכיל להכניס את הספר הנוכחי למערכת הלימודים בהיסטוריה.

ממליצה בחום רב, ואל תתפלאו מהעובדה ש"תחת שמי ארגמן" זינק לראש רשימת רבי-המכר של אמזון מיד עם צאתו לאור.

במילה אחת: W0W

לי יניני
הוצאת אריה ניר, פרוזה, היסטוריה, תרגום, 567 עמודים, 2018

לפני 7 שנים•
★★★★★
•לי יניני
תחת שמי ארגמן

תחת שמי ארגמן

מארק סאליבן

סיפור המתבסס על סיפורו האמיתי של פינו ללה בין השנים 1943 ל-1945 במלחמת העולם השנייה, באיטליה.
כשפינו ללה היה בן שבע-עשרה.
פינו חי חיים רגילים של נער צעיר במילאנו שבאיטליה.
משפחתו התפרנסה ממפעל וחנות ארנקים שהיו בבעלותם בעיר.
פינו פגש את אנה, בחורה יפיפייה והרגיש שהוא מתאהב.
הוא העז להציע לה לצאת בערב לסרט.
אנה היססה כי הייתה מבוגרת מפינו בשש שנים, לבסוף הסכימה.
אנה לא הגיעה לפגישה.
באותו ערב החלו המפציצים הראשונים של בעלות הברית להפציץ ולהרוס את מילאנו
במטרה להרוס את הבסיס התעשייתי הנאצי, שם יוצרה רוב התחמושת של היטלר.
כשצפון איטליה נתפסה על ידי הפיקוד הנאצי ופצצה פגעה בבניין המגורים של משפחת ללה,
אביו רצה להרחיקו מהעיר ומהסכנה ושלח אותו ללמוד במנזר, בקאזה אלפינה,
רמה אלפינית גבוהה על גבול שוויץ, שם נמצא באותה עת, אחיו מימו.
במנזר, בנוסף ללימודיו, האב-רה הכשיר את פינו להבריח יהודים דרך האלפים לשוויץ
ולהיות חלק מפעילות מחתרתית להצלת יהודים.
בהמשך פינו גויס לשירות הצבא הגרמני וחייו קיבלו תפנית נוספת.
פינו ואנה עוד יפגשו במקריות, במהלך המלחמה...
מומלץ בחום.

לפני שנתיים•
★★★★★
•תמי
תחת שמי ארגמן

תחת שמי ארגמן

מארק סאליבן

.. פינו ללה.. איך צעדתי איתך ברחובות ובסמטאות מילנאו,התכופפתי ונמלטתי תחת אימת ההפצצות והמשכתי איתך לפסגות קאזה אלפינה. נשמתי יחד איתך את אוויר ההרים הצלול והקר. יכולתי לדמיין ולהרגיש את הטבע הפראי תחת רגלי ורגליך, לחוש את המשוכות שעברת. את הסלעים שנרמסו תחת רגליך. את הכמעט נפילה, הצוקים המזדקרים,מזג האוויר המשתנה. החורף הקר והסוער, הקור המקפיא, השלג הנערם. פינו ללה המסע איתך היה חוויה מרתקת כמעט כל שנייה!

אחרי חודשיים כמעט של יובש ושממה בעולמי מבחינת קריאת ספרים, הגיעו החגים ועימם יותר זמן לקרוא והגיע גם פינו ללה עם הספר המרגש עב-הכרס "תחת שמי ארגמן" ואכן יצאתי למסע בין כמה ימים יחד עם פינו הנער האיטלקי שהתבגר לנגד עיני, תחת שמי ארגמן וסערת ואימת המלחמה הארורה ההיא. ופינו שלנו הפתיע כל פעם מחדש. מנער מחוטט בפצעי בגרות וגמלוני הוא הופך בהרים לגבר חזק, שרירי ומלא אומץ. הוא עומד במשימות הדורשות קור-רוח ועוצמה וצולח אותם באורח פלא. לעיתים חלק מהדברים שעבר פינו נראו לי כל-כך לא מציאותיים עד כי תהיתי אם אכן באמת מבוסס הסיפור על סיפור אמיתי כפי שנטען בספר. הניסים שקורים לו בדרך, צירופי המקרים המדהימים . כמעט בלתי ניתן להאמין ומודה שהיו רגעים בסיפור שפקפקתי אם הכול אמיתי. פינו מבלה חודשים רבים בהרי האלפים. בפסגות המושלגות הוא הופך למטפס הרים מיומן שמציל יהודים ומעביר אותם בדרך חתחתים את הגבול לשוויץ. קאזה אלפינה נדמת כמו נווה מדבר, בועת רוגע עם נינוחות מאפים בלב המלחמה וההרים.

אחרי התקופה המסוכנת בהרים מגיע פינו בדרך לא ברורה למפנה נוסף בחייו. כעת הוא נהגו האישי של אחד הגנרלים הנאצים הגדולים והמאיימים במלחמה ופינו מנצל את ההזדמנות הזאת ומרגל אחרי הגנרל ומהלכי המלחמה. גם בחלק זה בחייו הוא עובר חווית מסמרות שיער המעוררות פליאה בלב הקורא. בתקופה הזאת מתפתחת מערכת יחסים מיוחדת בין פינו לנערה מסתורית בשם אנה. פינו מאוהב עד כלות ותיאור רגשות ההתאהבות שלו מזכירים קצת רומן רומנטי המתאים לתמימות גיל הנעורים. הוא אוהב בעוצמה. הכול סוער ורוגש. עוד אי של שלווה וחלום בלב אימת המלחמה.

תהפוכות ושינויים רבים קורים במהלך המלחמה במסע חייו ובאופיו של פינו. האם באמת הוא הגיבור הכל-יכול כמעט כפי שהצטייר בחלק מהספר,אמיץ ללא חת? כמעט מושלם?האם זכה לעדנה ושלווה עם אהובתו אנה בתום המלחמה? צפו להפתעות!

לסיכום: הקריאה הייתה קולחת, מהנה. הסיפור סוחף ומרתק! בפשטות, בלי סאב טקסט או כוונות נסתרות בכתוב, בלי הרבה מטפורות אבל עם הרבה עניין ומתח טוב!
מומלץ לחובבי רומנים היסטורים, סיפורי ריגול ומתח.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Ayeletjon
תחת שמי ארגמן

תחת שמי ארגמן

מארק סאליבן

ספר טוב מאד, אולי אפילו מעולה.
לא להתבלבל - לא מדובר ביצירה ספרותית גדולה, אלא בסיפור הכתוב בשפה עיתונאית אמריקאית. אבל הוא כתוב מצוין.
כ 550 עמודים בהם מגולגל סיפור התבגרותו של נער מצפון איטליה לאורך השנים האחרונות של השלטון הפשיסטי, עד נפילת הדוצ'ה ונסיגת אחרון החיילים הגרמנים.
היות והסיפור הוא אמיתי, הדמויות הן אוטנטיות ונותר רק להודות למזל הטוב שאיפשר לגיבור הסיפור גם להיות נוכח בנקודות מכריעות בשל תפקידו, וגם לשרוד על מנת לספר.
אין זה סיפור שואה, אך כיעורו של המוות נוכח במלוא עוצמתו.
מצד שני יש כאן גם אהבה, ותשוקה וסיפור התבגרות.
מעניין מאד ושווה לקרוא ולעמוד במטלה של כמות העמודים.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•עומר ציוני
תחת שמי ארגמן

תחת שמי ארגמן

מארק סאליבן

ספר מרתק ומעניין שעוסק בתקופה אפלה בעת דמדומי מלחמת העולם השנייה
הספר מתתרחש בצפון איטליה ומאיר זרקור על פעילות שפחות מוכרת ולדעתי גם פחות נחקרה
כולנו בטוחים שהאיטלקים היו שותפים במאת האחוזים לנאצים ושיתפו פעולה,
אז זהו שלא .
הנאצים 'כבשו' את איטליה מידי האיטלקים לאחר שכוחותיו של מוסליני לא סיפקו את הסחורה מבחינה צבאית
ומוסילני לא סיפק מבחינה מדינית והציג אזלת יד בשלטונו שהתרופף .
זה גרם לכעס מצידם כי בתכנון המקורי האיטלקים היו בני בריתם ואמורים היו לעזור להם ולא להזדקק להם
לכן לא חסו על איטליה ושדדו את משאביה עד תום .האיטלקים ברובם כנראה לא אהדו את הכיבוש ואת זה בערך מתאר הספר תוך סיפרו של נער איטלקי ואחיו בני משפחה מכובדת ויחסית אמידה .
לא אתאר את עלילת הספר מכיוון שמבקרים אחרים עשו זאת ממש מצוין.
סיפור המסגרת העוקב אחרי עלילותיו של פינו הנער חושף אותנו למאבקם של הפרטיזינים והמחתרת האיטלקית כנגד הכיבוש
את לבטיהם של תושבי איטליה לנוכח הכיבוש ורצונם העז להמשיך בחייהם הרגילים.
אנו מגלים גם את הצדדים המכוערים שבהם קבוצות פליליות מנצלות את קיומה של המלחמה לצורך עשיית רווחים במסווה של מורדים
כמו כן נחשפים לשילוח היהודים האיטלקים להשמדה וגזלת רכושם.
נמצא את שדידת משאבי איטליה ואינוס התעשייה האיטלקית לתפקד לטובת הרייך .
נחשפת פה גם פעילות הכמורה והכנסייה הקתולית בהצלת יהודים .(עובדה שבארץ לאזכתה לחשיפה כמעט לאורך השנים )
בספר מוצגת גם הדקדקנות הגרמנית של תיעוד וניצול מרבי של האוכלוסיה את הפרדת הרשויות ששלטה בגרמניה הנאצית בין גסטאפו, ס.ס, חיילי הצבא ופקידים שונים במדים שאליהם נמנה גנרל ליירס שתפקידם לפעול מאחורי הקלעים מול האוכלוסיה המקומית,גופים אזרחיים ומדיניים ולשמש כאיש קשר מול הכנסיייה, מוסליני וארגון הסמי צבאי שהקימו באיטליה 'טודט' שאליו גויסו
ברי הגיוס האיטלקים בניהול גרמני.
חיילי ארגון זה שימשו כסוג של משטרה/צבא מקומי ששירת את הגרמנים,רבים מהאיטלקים שגויסו נשלחו כגדודים הומוגנים לחזית המזרח אירופאית ושם נטחנו דק דק על ידי הצבא האדום.
אנו נחשפים בספר לשיתוף פעולה ששרר בדמדומי המלחמה בין הכיבוש האמריקאי לקצינים רמי דרג בצבא הנאצי שידעו שגמניה כבר הפסידה והכל עניין של זמן, רובם עסקו בהישרדות אישית ,איסוף כספים וזהב לקראת היום שאחרי המלחמה .
מסתבר שגם המחתרת הייתה בלופ הזה ותיווכה בין הנאצים לבעלות הברית ושארית הממשל האיטלקי .
כיום הדבר ידוע אבל לא מעט מהקצינים ,המדענים המרגלים והמידנאים הנאצים עברו לשירות הבריטים האמריקאים והרוסים
חלקם בגלוי ורובם בהסתר .
כלומר לא עם כולם באו בחשבון בהתייחס לתרומתם לכיבוש הנאצי כדוגמת אלברט שפאר שאף שלא ששפך דם תרם יותר מרבים אחרים לתעשיית הרצח הנאצית .
גם אותי הספר שלח לחקירה עיון ובירור פרטים וגם ללא מעט מפות וזה מעיד שעשה את העבודה
בנוגע לביקורות שהועלו לגבי סגנון הכתיבה כהכנה לתסריט והחשיבה העתידית על ביום סרט או סדרה אישית אין לי בעיה עם זה וגם אהבתי את הסגנון הקולח והזורם שמקל על קריאת ספר עב כרס שכזה מה עוד שבשפה פשוטה יחסית הסופר מעביר את תחושתיו של המספר בגוף ראשון ומשתף אותנו בלבטים
הספר מתאר אירועים אמיתיים ועוסק בדמויות אמיתיות ולכן בסוף מוצג פרק תקציר של קורותיהם אחרי המלחמה שמאוד מעניין לדעתי
לסיכום מאוד מאוד מאוד מומלץ לקריאה לכל מי שמתעניין בתקופה .

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רוני
תחת שמי ארגמן

תחת שמי ארגמן

מארק סאליבן

הספר מעולה וכבר עכשיו לפני שסיימתי אתן לו 4 כוכבים. הספר השמן 563 עמודים נמרך לי הרבה זמן בקריאה שלא כהרגלי מכיון שיש לי בעיה רפואית קשה בכתף ימנית ופשוט קשה וכבד לי להחזיק את הספר. כשאסיים את הספר אספר לכם עד כמה נהנתי מהקריאה בו. היום 29.12.18. עזבתי את הספר לחודש וחצי כדי לקרוא משני אחר ודחוף. לפני יומיים המשכת בספר. בסופו אתאר לכם על הספר הנפלא .18.02.19 . 25.02.19 היום סיימתי לקרוא את הספר עד תומו אחרי הפסקה ארוכה באמצע. הספר הוא על קורות ימי השואה באיטליה. ספר משובח מעניין מרתק מלמד ומגלה הרבה דברים נוספים על השואה, הספר כתוב בתורה הכי מעניינת ומרתקת. סיפור אמיתי עצוב ועמוק. ממליצה בחום לקרוא וליהנות.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•זלי
תחת שמי ארגמן

תחת שמי ארגמן

מארק סאליבן

קלילות משקלו של ספר עב כרס זה שבתה את תשומת לבי למן הרגע הראשון שהרמתיו מהדוכן של מודן בשבוע הספר האחרון. בד"כ אינני נרתעת מלקרוא גם ספרים עבי כרס אולם ספר זה היה משב רוח מרענן ושונה.

ההקדמה לספר מעניינת ובה מתאר הסופר, מארק סאליבן, כיצד נקרתה בפניו ההזדמנות לכתוב את סיפור קורותיו האמיתי של פינו ללה.

סיפורו של פינו ללה, נער איטלקי בין שבע עשרה אשר גדל במילאנו בימי תקופת מלחמת העולם השנייה.
בקיץ 1943, כשפצצות בעלות הברית מפגיזות את מילאנו ובית משפחת ללה נפגע, מחליטה משפחתו של פינו להימלט מן ההפגזות עם עוד שאר משפחות. אביו של פינו מחליט להרחיקו מאזור המלחמה ולשלוח אותו לקאזה אלפינה ללמוד שם. פינו מצטרף למחתרת המסייעת ליהודים להימלט לשוויץ דרך הרי האלפים וזאת תחת חסותו של הכומר, האב רה, המנהל את קאזה אלפינה.
בהגיעו לגיל 18 מחליטים הוריו,למורת רוחו של פינו, לגייסו לצבא הגרמנים על מנת להגן עליו ולהשאירו מחוץ לאזור הסכנה עד שהמלחמה תסתיים. בדרך מלאת תהפוכות ומלאת מזל בצבא מוצא עצמו פינו בתפקיד נהג ומתורגמן של גנרל נאצי, האנס ליירס. הזדמנות בשבילו לשמש כמרגל הנוכח - נפקד במלחמה. בתפקידו זה נחשף פינו לדרגים רמי מעלה, מאורעות, ידיעות וסיטואציות קשות אשר לעיתים אף גובות ממנו מחיר אישי יקר.
במהלך שירותו הצבאי פוגש פינו את אנה המשמשת כמשרתת של דולי, פילגשו של הגנרל הנאצי,ובין השניים מתפתח סיפור אהבה.

סיפורו של פינו בימי המלחמה הנו אחד מהסיפורים אשר מצדיקים את האמרה כי המציאות עולה על כל דמיון. התלאות אשר עבר וטעם האכזריות לה נחשף בימי חייו הצעירים, אשר הותירו חותם כבד על לבו, עצבו ככל הנראה גם את השקפת עולמו : " .....אנחנו אף פעם לא יודעים מה יקרה ברגע הבא, מה נראה ואיזה אדם חשוב ייכנס אל תוך חיינו, או איזה אדם חשוב יאבד לנו. החיים הם שינוי, שינוי מתמיד, ואם אנחנו לא מספיק בני מזל למצוא בהם את הצד הקומי, השינוי הוא כמעט תמיד דרמה, אם לא טרגדיה......אנחנו צריכים להודות על הנס שבכל יום, ולא משנה עד כמה הוא פגום. אנחנו חייבים שתהיה לנו האמונה באלוהים וביקום ובמחר טוב יותר, אפילו אם האמונה הזו לא תמיד ראויה."

סיפור מרשים ומעניין הנותן גם ערך מוסף בכל הקשור לאיטלקים ולשואה ותפקידה של הכנסייה הקתולית בזמן מלחמת העולם השנייה ולאופן הצלתם של יהודים איטלקים מידי הנאצים.
ניכר כי הסופר עשה תחקיר מעמיק אולם לעיתים היה נדמה לי כי היה אפשר להעמיק קצת בסיפורם של דמויות נוספות בעלילה.

הכתיבה קולחת ופשוטה והדפים דפדפו עצמם מצד לצד.

אז מה עלה בגורל מסכת תלאותיו של פינו כמרגל ומערכת יחסיו עם כל הסובבים אותו (משפחתו, אנה, חבריו, הכמרים, הגנרל ועוד..)?

קראו ותגלו!

מומלץ בחום!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Tamas
תחת שמי ארגמן

תחת שמי ארגמן

מארק סאליבן

ספר מעולה על יהדות איטליה בתקופת השואה ויותר מזה על התנגדות האוכלוסייה הנוצרית לנאצים. הספר מבוסס על סיפור אמיתי. הסיפור עצמו יחיד ומיוחד מבחינת עלילה ונראה בעליל כי המציאות עולה על כל דמיון. הגיבור עושה מעשים של גבורה הרואית להצלת יהודים נרדפים. כמו כן משמש הגיבור גם מרגל לטובת הפרטיזנים. הספר שזור עם אהבה גדולה בין הגיבור לאנה. אהבה שמסתיימת בטרגדיה שאין לה פתרון. ספר מופת המומלץ בכל פה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•ג'ורג'
דירוג
5.0
לפני 7 שנים

“.. פינו ללה.. איך צעדתי איתך ברחובות ובסמטאות מילנאו,התכופפתי ונמלטתי תחת אימת ההפצצות והמשכתי איתך”