ביקורת ספרותית על תחת שמי ארגמן מאת מארק סאליבן
ספר מעולה

---

"אין דרך מכובדת להרוג, אין דרך עדינה להרוס. אין שום דבר טוב במלחמה - חוץ מזה שהיא מסתיימת." (אברהם לינקולן)

זהו! בוצעה נחיתה לאחר כיומיים וחצי ששוטטתי עם פינו ללה בצפון איטליה, מילאנו והסביבה. אני אחרי מסע מעניין ומרתק, של כ-600 עמודים עם הפסקות בודדות בתחנות ריענון.

לידיעתכם, אני לא מופתעת מכך שהספר קיבל מקום ראשון ברשימת רבי המכר של אמזון, ומוכיח כמה שהמציאות עולה על כל דמיון.

מארק סאליבן, סופר מבוסטון הקדיש את הספר "תחת שמי ארגמן", ליהודים האיטלקיים, שלא היה אפשר להצילם, ולאותם מיליונים ששועבדו בידי מכונת המלחמה הנאצית, ולרבים מהם שלא שבו הביתה, ובמיוחד לרוברט דלנדורף שהציל אותו.

הספר "תחת שמי ארגמן" הוא סאגה היסטורית סוחפת, מבוססת על סיפור חיים אמיתי. מי שרוקח את כל התמונות חיים הללו הוא מארק סאליבן. מארק בילה עשר שנים במחקר לשם כתיבת הספר. במסגרת המחקר הוא ערך מסעות לאיטליה, גרמניה, בריטניה, גלש וטיפס בנתיבי בריחה, נבר בארכיונים, ראיין ניצולי שואה ועוד. בנוסף, מארק סאליבן בילה שישה שבועות, במחיצתו של פינו ללה, שחשף בפניו את סיפור הישרדותו, והצלתם של יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה, תחת שמי ארגמן ששכחו שזה אינו צבעם הטבעי.

מי שקרא עד כאן ומכיר אותי, ודאי יגיד לעצמו: "אוף, עוד פעם ספר שואה..." נכון! זה ספר על השואה ומלחמת העולם השנייה. זה ספר על אירוע מכונן וצלקת שתמיד תהיה שם, וכל קילוף קל של הקרום שעוטף אותה יחשוף אגלי דם...

הספר מתחיל ב-9.6.1943, כמה ימים לפני שנכבשה סיציליה, ותחילת הפלישה לאיטליה בלילה שבין ה-9-10 ביולי 1943. כחודש ומחצה לאחר מכן ב-25.7.1943 הייתה הפיכה צבאית ומוסוליני בניטו הודח. ב-16.10.1943 החל המצוד על יהודי רומא, ושר הפנים של הרפובליקה האיטלקית – גואידו בופאריני, פרסם צו לגבי שילוח היהודים למחנות ריכוז, ועיקול רכושם לטובת הרפובליקה הסוציאליסטית. כחודש ימים לאחר ראשית הספר, הארמיה השמינית הבריטית והארמיה השביעית של ארה"ב, כבשו את סיציליה וכך בעלות הברית התקדמו בכיבושה של איטליה, עד לנובמבר 1943 ועד שנתקלו במערך הגרמני בין נאפולי לרומא.

באחרית דבר, מגולל הסופר את סוף מלחמת העולם השנייה, והפצע הפעור שנותר באיטליה. פנסי הרחובות הבליטו את רחובותיה המצולקות והחרוכות של איטליה. האנשים החלו לקבור את העבר, ניקו והעמידו מצבות זיכרון, שיפצו בתים ומגדלים שניזוקו והכשירו תשתיות. במצוד אחרי היהודים במילאנו נתפסו כ-2,000 יהודים ונעצרו פחות מאלף. לאחר מיון על ידי הכנסייה הקתולית לבירור דתם של הנתפסים כבני "הגזע היהודי", נשלחו להשמדה 877 יהודים. חלק מהיהודים הוברחו באמצעות הכנסייה הקתולית דרך שוויץ, או נעזרו באיטלקים אמיצים, ואנשי כמורה שהסתירו פליטים במרתפים בכנסיות ובוותיקן.

הספר מסתיים בפרק המתחיל ב-1.5.1945, אך במילאנו חגגו את תום המלחמה ב-25.5.1945 כחודש אחרי שמוסוליני בניטו וקלרטה פלאצ'י ניסו להימלט לאוסטריה. כידוע הוא נתפס על ידי הפרטיזנים ונורה ליד אגם קומו. גופתו של מוסוליני בניטו הובלה ליד תחנת דלק במילאנו, יחד עם עוד 15 פשיסטים, וההמון התעלל בגופו.

כיצד כל מה שכתבתי בהקדמה משולב בחייו של הנער פינו ללה?

פינו ללה היה נער בן 17 ששמי אירופה נצבעו בארגמן. משערת שאת פניו של פינו עיטרו פצעי בגרות, וכל כולו היה מצוי בחלומות ובחיים הטובים; מוזיקה, אוכל טוב וגם נערות יפות, אך שהפצצות נוחתות על בית המשפחה במילאנו הכל משתנה...

מיקלה האב צירף את פינו ללה, לאחיו הצעיר ממנו-מימו, ששהה בקאזה אלפינה באלפים הצפוניים, ונוהל על ידי האב רה. מהר מאוד פינו למד את העבודה, והחל להעביר פליטים יהודים לגבול השוויצרי. במהלך מספר חודשים הוא ליווה את הפליטים וטיפס איתם על הרים בדרכים עקלקלות.

בגיל הגיוס פינו נקרא על ידי הוריו למילאנו חזרה, והתבקש על ידם להתגייס לארגון טודט הנאצי, ובכך להינצל מהגיוס והתייצבות בחזית הרוסית, שחייליה היו לבשר תותחים. אירוע מקרי גילגל את פינו לתפקיד נהג ומתורגמן של לא פחות או יותר, הגנרל האנס ליירס שהיה אחראי על החימוש והיצור המלחמתי ברייך השלישי. הקרבה לצלחת הפכה להזדמנות פז, לשמש מרגל בתוך לב ליבו של הפיקוד הגרמני העליון.

מכאן ואילך פינו ללה רואה, שומע, ונוכח במלחמה, לרבות מפגשים עם בעלי דרגות ומקבלי החלטות, לצד חייהם האישיים. הקרבה הזו, שימשה חלון הזדמנויות מצוין ,לרגל ולבלוש בקלחת הנאצית למען בעלות הברית. תוך כדי משימתו, פינו ללה מתאהב באנה, שמבוגרת ממנו בשש שנים, ומתפקדת כמשרתת של דולי-המאהבת של הגנרל האנס ליירס.

האם הצליח מיקו ללה במשימתו כמרגל? איך התמודד פינו ללה, כשהוא עונד צלב קרס על שרוולו והפך לבוגד בעיני הסביבה? האם פינו ללה הגשים את חלומו ונישא לאישה שאהב? עד כמה גדולה ועוצמתית הייתה החבורה, שהותירה המלחמה במיקו ללה ומשפחתו?

יש לו מעט גומות בעלילה, וסיטואציות שיגרמו לכם להרים גבה, עקב המחשבות וההרהורים של פינו ללה וגילו הצעיר. ברם אופן כתיבתו של מארק סאליבן, מחפה על החסרונות הללו. שפתו פשוטה, בגובה העיניים, מרתקת ושואבת. ככל שהקריאה התקדמה העלילה לופתת, המתח מתגבר, והעיניים טסות על האותיות.

ידוע שישנה רתיעה לחלק מהקוראים מספרים עמוסי עמודים, שמא יש פרטים חוזרים ומיותרים. אך הפעם כמות העמודים מצדיקה את התוצאה. יפה עשתה ההוצאה שהדפיסה את הכ-600 עמודים, על גבי נייר עיתון מה שהקל במידת מה על משקלו של הספר. בעיני העריכה והתרגום מצוינים, ובחירת האיור וצבעיו על הכריכה יתנוססו למרחוק בתוך ערימת הספרים.

אל תוותרו על הספר הזה. יש בו לא מעט עובדות שרבים מאתנו לא ידענו. אותי הספר הזה שלח מספר פעמים לגוגל, לויקיפדיה, לאתר "יד ושם" וגרם לי לקרוא מאמרים מאירי עיניים, בעניין הגשת הסיוע של אנשי הכניסיה לקהילה היהודית. יש הטוענים שאנשי הכניסיה לא ראו עין בעין, ולא תמכו בדעותיו והתנהגותו של בניטו מוסוליני, ועל כן מרדו ובחרו לסייע לקהילה היהודית. אני סקפטית לגבי טענה זו, ויוצאת מתוך הנחה שמתחת לכל גלימה יש גם לב.

יש לא מעט אתרים שהוקדשו לשואת יהודי איטליה. בתחנת הרחבה המרכזית הוקם אתר זיכרון לזכר 816 יהודי מילאנו שנשלחו מרציף 21 (Binario 21) למחנות הריכוז. אתר ההנצחה נפתח לציבור ב-2013 ע"י הקהילה היהודית של מילאנו, והוא משתרע על פני 7060 מ"ר.

אני מקווה שמשרד החינוך ישכיל להכניס את הספר הנוכחי למערכת הלימודים בהיסטוריה.

ממליצה בחום רב, ואל תתפלאו מהעובדה ש"תחת שמי ארגמן" זינק לראש רשימת רבי-המכר של אמזון מיד עם צאתו לאור.

במילה אחת: W0W

לי יניני
הוצאת אריה ניר, פרוזה, היסטוריה, תרגום, 567 עמודים, 2018

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על תחת שמי ארגמן