ביקורת ספרותית על משחקי הרעב - משחקי הרעב #1 מאת סוזן קולינס

---

אין זמן מתאים יותר לכתוב על רעב מאשר ערב יום כיפור.
מצד שני - לא ממש הייתי ממליצה אשכרה לקרוא את הספר ביום כיפור ולהעביר איתו את הצום, כי הוא קצת יותר מדי מזעזע, ואולי תצטרכו לשתות כוס מים כדי להירגע...

את הספר קראתי עד הסוף אך הוא הספיק לי ולא המשכתי לשאר הספרים בסדרה, ובגדול נראה לי שזה בערך אחד הספרים היחידים שקראתי לכתחילה כדי להבין על מה המהומה.

קטניס היא נערה שמתמודדת עם עוני קיצוני ומתגוררת במחוז שנשלט על ידי גורמים אכזריים.

אחת האפשרויות להקל על העוני היא להתנדב למשחקים אכזריים ומסוכנים שהשלטון עורך בין נערים מכל מחוזות שלטונו, כך שככל שהנער מוכן להגדיל את הסיכוי שהוא זה שיבחר למשחק - הוא יכול לקבל סיוע כלכלי גבוה יותר למשפחה.


אמנם מדובר בדיסאוטופיה די דמיונית,

אבל עניין הנכונות הגבוהה יותר לשים את עצמך בסכנה תמורת עזרה כלכלית היא לא עד כדי כך תלושה מהמציאות, גם בישראל.
אם נסתכל לדוגמא על מלגות הנותנות מימון מלא של התואר האקדמי למי ששירת כלוחם בצה"ל - לא יהיה זה מופרך להניח שהמלגות הללו עשויות לעורר מוטיבציה בעיקר אצל מי שבא משכבה סוציואקונומית נמוכה בישראל, ויודע שמימון מלא של התואר אכן נחוץ לו. לעומתו - מי שגדל במשפחה מבוססת, ברוב המקרים יודע שבין כך ובין כך יוכל ללמוד לימודים אקדמאיים בנחת.

אותו הדבר לגבי משכורות גבוהות לקרביים, ימי כיף, אישור נסיעה בתחבורה ציבורית על אזרחי ועוד.

לבני נוער המגיעים ממשפחות מבוססות הטבות אלה לא ישנו הרבה. הם ילמדו נהיגה בכל מקרה, יבלו בחופשות ובאטרקציות שונות וילמדו לימודים אקדמיים גם אם ישרתו כג'ובניקים.

נקודה למחשבה.

הספר עצמו מעניין- אך - מזעזע, לא ממליצה במיוחד אך גם לא שוללת במיוחד.
אני אישית לא קוראת דיסאוטופיות אבל הספר הספציפי הזה חורג מגבולות הז'אנר, לכן יכול להתאים לקהל מגוון יותר.

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על משחקי הרעב - משחקי הרעב #1