ביקורת ספרותית על נעלמים מאת רן גורן
ספר בסדר

---

הסיפור מציג את קיבוץ מרחביה, מאיר יערי, הסגידה לסטאלין והמשמעת עד כדי רודנות של החברה הקיבוצית על הפרטים שבתוכה, בשנים שלפני הקמת המדינה ועד סוף שנות השישים.
הרקע לדמויות הוא ה"רב" מאיר יערי, שכמו בכל שטטל פוסק מה לחשוב ומה לנהוג מרמת התנהגות הפרט ועד לשאלה הרת העולם :" מה עמדתנו לנוכח הרדיפות של היהודים במשפטי הראווה בפראג וברית המועצות?".
כל המערבולת הזאת, שהיום נשמעת מוזרה ומגוחכת,ניבטת מכמה דמויות מייצגות שמגיעות למשק: ניצולי שואה, מעט נוער עירוני וכמה אידאליסטים, בעיקר ילדים, נוער ואנשים כשירים לעבודה. המסגרת השומרית לא קיבלה זקנים , נכים וחולים, כי ברוחו של יערי, על התנועה לאסוף ולצבור כוחות כדי לעזור לסוציאליזם.
מאידך, בני הקיבוצים התגייסו לצה"ל ואף שילמו ביקרים להם.

קבוצת "עפרוני", שהסיפור עוקב אחריה,מלווה אותנו מהיותם בגיל ארבע ועד שמונה עשרה ויותר, בלינה המשותפת והחינוך שמנסה ל"הקציע ולשייף" את הילדים להיות איש השומר הטוב.
שיא הסיפור הוא בתהליך דוחה בעיני, שבו הקבוצה מנהלת משפט חברים כדי להחליט מי ראוי לסמל הבוגר של השומר הצעיר. תיאור מבחיל זה מציג הכנה נכונה לחיים שבה יש תמהיל של רשעות, סגירת חשבונות ונאמנויות באותו מיקרו קוסמוס שנקרא "קבוצת עפרוני".
המוטיב העיקרי השני הוא המתח שבין הדיבר של השומר על טוהר המין מול המציאות, הן של המתבגרים ובעיקר ההורים והבוגרים.
העלילה חסה על הקונפליקטים והקשיים האמתיים. כל פרק מציג בעיה אבל פותר, או אינו משאיר מועקה בסיומו. גם אם מיכאל מגיע ללא הורים , הרי עצם זה שיש לו משפחה מאמצת "מחליק" את התהליך.
בזה בעצם, החטיא המחבר את ייעודו כסופר, כי ספרות לא באה למסור דוח, או להעביר אנקדוטות לחבר'ה, אלא באה להראות ולהמחיש קונפליקטים.
הסופר מודה כי כתב את העלילה על סמך הביוגרפיה של מאיר יערי. אם הדבר אמנם כך, היה עליו להתרכז בכך. אם יערי הוא משני, אנא העמק את ההתייחסות למיכאל היתום או ליאיר הבן של..
חרף הביקורת, אני ממליץ לקרוא את הספר כי הוא מתאר תקופה ומקום שבו התקבצו אידאליסטים, בצד נצלנים שחרשו על גב נאיביים, מול הפרטים שמצאו דרכים יצירתיות להביא ולהביע את עצמם במסגרת תובענית ודוגמטית.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על נעלמים