הספר הזה, פשוט כ''כ מתחבר אליי., -מלבד הרומנים כי אני פשוט לא מסתדר עם אנשים קיימים-, והייתה לי חוויה לקרוא את זה, אני כ''כ מבין על מה היא מדברת וחושבת, כי גם לי יש בעיה עם תקשורת עם אנשים -כי אני לא אוהב את רובם-, וגם אני פאנבוי שאוהב לכתוב פאנפיקים, ואחרים רואים אותי כמשוגע [ויש כאלה שאף מפחדים ממני- אבל הבנתי שזה בעיקר ה'פרחות', אז לא כ''כ אכפת לי מהן].
אז כן, אני מבין מה עובר על קאת, ומתחבר. זו אולי בין הדמויות שאני באמת ובתמים יכול לומר "אני מזדהה איתה ממש כמעט מכל ליבי"- גם מבחינת ה'דרארי' שרואים כאן, אני מאוד אוהב את דרארי, ולא משנה מה הסביבה אומרת, כי הארי ודראקו מאוהבים.
גם החלק של הכתיבה נוגע אליי, כי אני גם כותב פאנפיקים, או לפחות מנסה, כי את הרוב שונא- ואת היחיד שאהבתי התחלתי לשנוא לקראת סופו אז עזבתי אותו. אבל כן, אני חושב שאני כן ארצה לכתוב בעתיד, והכתיבה אצלי לעומת קאת היא יותר קשה. אנשים אומרים שיש לי כישרון, זה לא כישרון. זה ניסיון למלא חורים שאין לי מושג במה למלא, כי אני תמיד מעוניין להגיע לנקודות מסוימות, והמילוי בין הנקודות האלה קשה, אז לכן אני לא כ''כ מתקדם עם זה, אך כשאני מתקדם, אני רושם את זה כמה פעמים, רושם ומשכתב. ואם לקאת באמת קל לכתוב, אז היא המוכשרת כאן, והלוואי שהיה כזה קל בשבילי, כי כתיבה זה לא בהכרח דבר קל.
אז העלילה בהחלט מעניינת -כמובן הרומנים איכשהו בסדר, לא יותר מדי מפריעים-. קצב העלילה נהדר, הדמויות נהדרות -כלומר הסט הראשי, אבל את ורן אני לא אוהב-.
ובהחלט הייתה חווית קריאה מענגת.
אך לא כ''כ הבנתי את הסיום, היא סיימה לכתוב את הפאנפיק או לא?
אבל בסה''כ חווית קריאה נהדרת ומומלצת בהחלט!
-נ.ב- מה זו הכריכה העלובה הזו בעברית? ולא יכולתם להשאיר את זה פשוט כ'פאנגירל'? עשיתי לעצמי חסד ולאחר קריאתו בעברית מהספרייה קניתי אותו באנגלית-.
וכן, אין לי יותר מדי מה לומר, כי בסה''כ, נהנתי. נהנתי וזה מה שחשוב.

למרות שאהבתי גם את הספר הראשון, החלטתי להתייחס לספר זה יותר. ולמה זה? כי יש בו המון קטעים שיותר הבנתי, או חשבתי לחשובים יותר. הולך להיות ספוילרים.
אז אני חושב שאתחיל, יש סיכוי שזה יהיה ארוך, אך סלחו לי על זה, ישנם דברים שצריכים הרבה מילים לתיאור, אחרת לא מבינים דבר. ואני אשתמש אולי בהרבה דברים מאנימה מסוימת על מוזיקה שקוראים לה "nana" [כלומר 7 ביפנית, טובטובהלכתי], מאוד מומלץ דרך אגב. בביקורת, אנסה להתייחס היטב לכמה נקודות שמאוד אהבתי.
דבר ראשון, העלילה בהחלט נפלאה. וגם הדמויות- בעיקר אדם, התפתח וגדל. התחלש והתחזק. היה המון התפתחויות בספר זה, בספר הקצר של הפחות מ-300 ע''מ, לעומת ספרים אחרים של 400+ ע''מ ללא התפתחות משמעותית כלל וכלל, וזה לדעתי נקודת החוזק שלו, יחד עם עוד רבות.
ההתחלה פותחת כבר עם תיאור מצבו של אדם, הבן זוג לשעבר של מיה. מיה הלכה לאחר שהתאוששה, והוא נשאר לבדו. המצב הנפשי שלו החמיר, וקשה לו מאוד להמשיך לחיות את חייו. אז למי שהיה בטוח שלאחר הספר הראשון הם נפרדו בשלווה וכולם מאושרים- טועה בענק, ואז הם חוזרים להיות ביחד, גם מאושרים.. חבל לכם. הספר הזה אומר שגם אם אתה אוהב מישהו, ישנם עוד המון רגשות שעלולים להתווסף לכך- אפילו שנאה. גם אתה אוהב מישהו, אתה יכול לשנוא אותו, כי רגשות זה לא לבן ושחור, זה לא כזה פשוט, זה מסובך ולא הגיוני.
כרגע, ברצוני להתייחס לנקודה ראשונה שלפי דעתי דורשת התייחסות, שגם אני אתייחס למקרה מהאנימה שהזכרתי- באנימה הזו, מגשימים את החלום, אך הדמויות מבינות שמה שחשבו שיהיה לאחר שיגשמו אותו, והמציאות, שונה לגמרי. כך גם כאן, אדם פוגש את מיה לאחר שרצה זאת הרבה זמן, והוא בטח לא ציפה לאיך שזה יתקדם. הוא בטח ציפה שיכעס, שיצרח עליה, שהיא תתגעגע אליו, שהיא תזרוק עצמה לזרועותיו, שיתמוטט בבכי, או משהו בסגנון, אך שום דבר מזה לא קרה. המציאות שונה לגמרי מהחלום, מהמשאלה. וכן, זה יכול לקרות גם לנו, וזה מאוד מציאותי ואני לא יודע, אבל היה לי חשוב לציין זאת.
ישנה עוד נקודה מאוד חשובה, שאולי אחרים לא יחשבו להתייחס אליה, אך זו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בתופעה כזו כשיש סיפורים על מוזיקאים.. התופעה היא שישנה להקה, וכולם מעוניינים רק בסולן. זו תופעה מאוד ידועה, ואני מודה שגם אני עשיתי כך בעבר, והערצתי רק את הסולן. אני חושב שזה מעין מסר שהסופרת מביעה בגלוי, אומנם רבים אולי לא יתייחסו אליו כך: להקה מורכבת לא רק מסולן, היא מורכבת גם מאחרים. אם אתם מתכוונים להעריץ להקה, אל תעריצו רק את הסולן. זה יכול לעשות לו רע, וגם לשאר הלהקה. בגלל זה- תמיד יראיינו רק את הסולן, תמיד יתייחסו רק לסולן, ורק הסולן יקבל את הפרסום. חברי הלהקה האחרים הם לא הצל של הסולן, ובלעדיהם השיר היה יכול להיראות אחרת לגמרי. ולפעמים זה באמת יכול לגרום למקרה כמו שקרה לאדם- שכל חבריי הלהקה קינאו בו, וחלקם ממש יצאו עליו, אפילו אם זו באמת לא אשמתו, ובהחלט הרסו לו את החשק להמשיך לעסוק במוזיקה, כשמוזיקה הייתה כל חייו.
וזה בינתיים הנקודות החשובות שאני מרגיש שבאמת היה צורך לציין, כי אכן, אני חושב שהן חשובות לציון [גם החלק על כך שרגשות הם לא דבר פשוט, הוא חלק מהנקודות החשובות] ..
ובסה''כ, הספר הזה כמו הספר הקודם, אולי בין היחידים שאני אוהב בז'אנר שאינו פנטזיה, או מדע בדיוני, ובסה''כ אני ממליץ בהחלט לקרוא אותו, וגם את הקודם. פשוט יצירות מופת. באמת נוגעים במיתרי הלב.
ומתחשק לי רק לציין משפט מסוים שקרץ לי בנושא, מהספר "שם הרוח" של פתריק רותפס, אני כותב לפי איך שאני זוכר אותו, והניסוח לא הכי מדויק, אך הכוונה דומה- "מי שלא ראה איך מוזיקאי מתייחס לכלי שלו, לא מבין מהי אהבה".

אז, כמה זמן כבר תכננתי לקרוא ספר זה, ואתמול הלכתי וקניתי אותו. והיה לי חשק עז לעשות עליו ביקורת, ואני חושב שכדאי להתחיל.
זה ספר נחמד בסה''כ, אך לא בדיוק להיט. היה מעניין אך לא יותר מדי.
העלילה הייתה נחמדה, אפילו אם צפויה חלק מהזמן. ולפעמים קצת מגוחכת [בגלל קליאו].
לגביי הדמויות.. אממ.. אני חושב שכדאי שאפרט על כל דמות במקרה זה:
מאגנוס- אולי הדמות האהובה עליי ביותר בספר, מרתק ומקסים. רק ציפיתי לקרוא עליו. בהחלט דמות נהדרת. אין מילים לומר כמה שאני אוהב את הדמות שלו.
ג'ונאס- הדמות השנייה שהכי אהובה עליי, מקסים בהחלט, ומאוד מעניין, דמות עם פונטנציאל מהפרק הראשון ששמעתי עליו! ואני כ''כ רוצה שיהיה עם בריון. חסר 'זמן במה' שלו בספר, זה כל החסרון שלי בו.
לוסיה- סתם דמות כזו, לא חושב שהיה צריך לפרט עליה מדי, כי היא באמת מיותרת ואת כל הקטעים שלה אפשר למחוק, באמת.
ועכשיו למעצבנת של הספר, קליאו- לא מבין למה אנשים אוהבים אותה, היא חסרת היגיון, מעצבנת, ורק חיכיתי שהקטעים שלה יסתיימו, אולי הדמות הגרועה ביותר בספרים הללו. שחצנית, אנוכית, מלאה בדעות קדומות.. באמת אין בה שום דבר טוב, ולא מבין למה נראה שאפילו הסופרת אוהבת אותה כ''כ. סתם דמות שאני שונא, הייתי משמיד אותה. לה, לעומת ג'ונאס, יש יותר מדי 'זמן במה'. וכעיקרון אני לא מוצא בה אף יתרון. החלקים שלה אולי הכי משעממים בסיפור.
כל השאר, אין טעם לפרט. כי יש יותר מדי, ובטח אין למישהו כוח לקרוא על כל דמות מוזרה ומשנית.
כעיקרון, הייתי ממליץ סתם כדי להעביר את הזמן, כי זה ספר נחמד מאוד בסה''כ, אך כמו שכבר אמרתי, הוא לא להיט.

אז בגלל שאני כאן בעיקר בגלל הצורך שלי לכתוב ביקורות, ופחות כדי לדבר, עליי לעשות אפילו ביקורת אחת, והגעתי למסקנה שמגיע לספר זה ביקורת.
אודה ואתוודה, היה לי חשש לקרוא זאת.
חששתי מאוד מהקטע של ה'הומו די בארון', לא קשור לקהילה הגאה כי אני מאוד בעדם, אלא פשוט יש המון ספרים בנוגע עליהם שבהם יש התעללויות, ובאמת דברים מאוד קשים, ואין לי את הנפש הבנויה לכך כדי לקרוא זאת.
אך האימטו שלי המליצה לי, והיא בערך יודעת על הטעם שלי, אז החלטתי לקרוא זאת.
הופתעתי. פשוט כך.
העלילה של הסיפור מאוד טובה, ומרתקת. והסיפור כלל וכלל אינו כבד, אלא מאוד קליל וכיף לקריאה.
הדמויות היו מרתקות, למרות שאני חושב שלליה מגיע יותר טוב, כי שנינו משפפים דרארי, ולפיכך אני לצידה.
הסיום היה מאוד נחמד, הדיאלוגים בנושא היציאה מהארון עם בלו שעשעו אותי ובהחלט, אני מסכים בנושא.
ראיתי גם את הסרט, ואומנם פחות אהבתי -הרסו לליה את הדמות+ לעוד כמה-.. אך עדיין היה בסדר.
ובקצרה, אם אתם מתלבטים אם לקרוא או לא, בהחלט ממליץ על הקריאה.
-אגב אם יש למישהו ספרים בסגנון להמליץ לי, כלומר ספרים על הומואים, אך קלים לקריאה, אשמח לשמוע-.
נ.ב- מצטער על הביקורת הקצרה, אך אני חושש שמילים נוספות יהרסו את הדברים העיקריים שרציתי להגיד כאן.

אודה ואתוודה, לא אהבתי את "החור שברעש" והניסיון שלי עם טרי טרי לימד אותי שסופר שמאכזב פעם ראשונה, יאכזב גם בשנית. אז כפי שאתם מבינים, באתי לספר זה עם ציפיות נמוכות, והופתעתי.
על התקציר אין היגיון בחזרה, כי הוא כבר רשום כאן. ואמשיך לשאר הביקורת.
העלילה הפתיעה אותי, לא ציפיתי לכזו עלילה זורמת. מאוד נהנתי מהעלילה.
הדמויות היו ככה ככה, כי חלק היו טובות וחלקן לא, אבל אני לא יודע למה, את המפלצת איכשהו מאוד אהבתי -אוליזהקשוראיכשהולמשחקשחישקתיאחמאחמ-, וגם את הילד, כי הוא דמות פשוט חמודה כזו, אך טראגית. לא מגיע לו לסבול כך, באמת. אמא שלו גם הייתה חמודה, אבל את שאר הדמויות לא הכי אהבתי.
באמת התלבטתי אם לקרוא, כי אחרי הכל זה ספר עם תמונות, של סופר שלא אהבתי, ואני קורא רק מנגות[+ מנאוות+ מנואות] אבל באמת שהופתעתי לטובה, לדעתי, האיורים איכשהו עזרו לסיפור, אני באמת לא יודע איך..
אז סיימתי את הספר מהר, ונהנתי ממנו מאוד, אך למה למרות זאת נתתי לו 3 כוכבים? אין לי מושג, משהו הרגיש לי שלמרות הכל הגיע לו 3 כוכבים.
אבל כן, אני ממליץ לקרוא, מאוד אפילו.

אחרים כבר כתבו את כל הדברים לפניי ורק אדגיש אותם:
ראשית, העלילה לא משהו, לא הצלחתי לסיים לקרוא.
שנית, הרעיון של הספר [כלומר רובו] כבר משהו נפוץ שאינו מקורי ומתחיל לשעמם.
שלישית, הדמויות היו באמת סתם, אבל אני מניח שדווקא שייד היה הכי מעניין -למרות שהפעמים שמדובר עליו מעטות בהחלט-.
ובקיצור, אני לא חושב שיש סיבה לכזו התלהבות סביבו, סתם ספר שנכתב בסגנון שנמצא בהרבה מספרי הנוער של ימינו, ובמקום באמת לדבר על הקטע המקורי בו, כמובן שהוא מדבר על משולשי האהבה -שהאהבה בהם לא מורגשת כלל וכלל-, ועל חייה בתור מישהי שחייבת לחיות בין האצולה, וכמובן שהיא שונאת אותם -מזכיר לי את "כס הזכוכית" בעניין זה.
בקיצור, אם אתם אוהבים את הסגנון, תהנו.
אם לא, ראו הוזהרתם מראש.

ספר פשוט מדהים. אין לי מילים לתאר עד כמה.
עלילה נפלאה, דמויות נפלאות. זה באמת ספר שקשה להניח מהיד. למרות שאת הספר השני קצת פחות אהבתי.
האקשן חסר המעצורים, העלילה שתופסת בך חזק ולא מרפה, הדמויות הנפלאות. התפתחות הדמויות, הפנטזיה הנפלאה.. הבגידות, התככים.. פשוט וואו.
סבה טהיר יצרה סדרה מדהימה, ולאחרונה יצא באנגלית הספר השלישי בסדרה, אז למכורים - כמוני ממליץ כבר להזמין באנגלית, זה שווה את זה. ביקורת קצרה כי אם למה לפרט אם אפשר בכמה מילים לספר עליו? אם אני אספר עליו יותר, אני חושב שמה שאנסה להגיד ילך לאיבוד בין המילים הרבות, אז אני כותב מעט, קצר ולעניין.
טוב שהאימטו החמודה שלי המליצה לי עליו. ממליץ גם לכם, אם לא מפריע לכם האלימות הרבה.
אוקיי סיימתי לקרוא גם את הספר השלישי באנגלית, נהנתי מכל רגע, ואני רק חייב לומר - אני חייב כבר את הספר הרביעי ויש סיכוי שיצא עוד שנה -ויש סיכוי שהוא האחרון בסדרה-. וסלחו לי אני עוד במצב רוח מוזר בגלל שרק סיימתי לקרוא אותו לפני כמה שעות וזה עוד טרי בליבי ובמוחי. טוב אלך לי כרגע.

ספר נחמד, לא יותר מדי "מדהים" ולא יותר מדי "משעמם". נחמד.
כעיקרון יש לי כזה קטע שדמויות כאלה אלקטרוניות נראות ממש חמודות בשבילי, ואני לא יכולתי שלא לאהוב אותם מאוד, יש בהם משהו תמים וחמוד כזה יותר מדי, כמו לברווזים -החיה האהובה עליי-.
הסיפורים היו נחמדים, והרובוטים היו מקסימים.
יום יבוא ואולי אקרא שוב, הרי זה ספר מאוד נחמד בסה''כ. אבל כמו שאמרתי, זה רק נחמד, וטוב להעברת הזמן.

אז הפעם אני עושה ביקורת על הספר הזה ..
הבעיה בספר זה שהעלילה בו נחמדה, אך הדמויות [מלבד אחד- גיא] נוראיות. פשוט ככה, לא מעניינות אותי כ''כ. בספר הראשון הדמות ראשית- טלה, מעצבנת, אך יכולתי להמשיך לקרוא.
בספר השני הבעיה התחילה- העלילה הייתה סבירה, פחות טובה. והדמויות.. למה פשוט. טלה הופכת למעצבנת בחזקת חמש. לא יכולתי לסבול אותה, והשטויות שלה מילאו את כל הספר. היא התנהגה בחוסר היגיון על ימין ועל שמאל, וכמעט לא הצלחתי להתקדם בספר והייתי ממש במשבר- מצד אחד רציתי לקרוא בשביל העלילה, וגיא. אך מצד שני, כ''כ התעצבנתי שלא יכולתי לקרוא. אילו טלה עצבנה אותכם בספר הראשון, עוד לא הגעתם לשני, האמינו לי שהיא לא מפסיקה בכך, היא מדברת שטויות, גורמת לדברים רעים לקרות לכולם, ופועלת רק על פי הלב במרוץ שבו יש להשתמש בשכל בלבד כדי לשרוד.
לא הייתי ממליץ את הספר השני לאף אחד, ואת השלישי אני לא אקרא. נמאס לי.