ביקורת ספרותית על גבר אישה ציפור מאת איריס אליה-כהן
ספר טוב

---

אחרי "מכתוב", "דושינקא, נשמה" ו"גלבי" הגיע תורו של הספר הנוכחי למדף הספרים שלי. זה הספר השישי של איריס אליה כהן, שביניהם הופיעו שני ספרי שירים: "שחרחורת" ו"פלא-פואמות ושירים".

"גבר אישה ציפור" הוא רומן שבסוף כל פרק משולב קטע שירה. הספר מיוחד בעריכתו וכתיבתו הפואטית מוסיפה לו תבלין משובח.

בסיפור הזה תמצאו לכאורה סיפור של אהבה המשתרע על פני כשלושים שנה, והמפגש בין בני הזוג מתקיים בצמתים שונים של חייהם.

הספר נפתח בסצנת בית קפה, כשדליה מזהה מתוך תמונה בעיתון את יואל ההיסטוריון, שאהבה ואהבה שוב ושוב. מאותה סצנת פתיחה מתחיל מסע שנע על גבי שני צירי זמן: דליה ויואל בעבר והווה.

מי זו דליה? דליה סופרת, גרושה מנתן, אימא למתי ומאוהבת ביואל.

את נתן עורך הדין דליה פגשה כשעבד באגודה לזכויות האזרח והתאהבה בו. נישואין אלה היו נחמדים בראשית דרכם, והיוו החלמה לליבה של דליה מאהבתה ליואל, אך לא לאורך זמן. נתן שהכיר את סיפור חייה לפני נישואיהם אמר לה: "לא היינו צריכים להתחתן. חתונה זו לא תרופה." (עמוד 43)

גירושיה נחתמו במילותיו של נתן לדליה: "את לא צריכה בן זוג. את צריכה את יואל." עוד אמר, פגוע, "אני לא יואל, כמו שבטח שמת לב." (עמוד 14)

יואל ההיסטוריון מתואר כבעל כישרון נדיר לרכישת שפות, מלבד עברית ידע על בוריין גרמנית ופלמית ולמד שני ניבים בסינית, יפנית ורוסית.

אהבתם החלה כשיואל בן השש, הגיע לגן כחודשיים וחצי לאחר פתיחת הלימודים. מאז אותו יום הם אהבו ונפרדו, ושוב אהבו ונפרדו.

הפרידה הראשונה חלה כאשר הוריו של יואל עזבו את הכפר, והם שוב נפגשו בגיל 12 ובגיל 30.

לא כל כך הבנתי מה דליה מצאה ביואל שהיה סגור, יבשושי ואנטיפתי לכל הדעות. יואל לא החמיא, לא התייחס לתאריכי ימי הולדת, ומספרים שמיחסים להם חשיבות מיסטית לא היו לרוחו. גם את המונח "מטען אנרגטי" הוא לא אהב. יואל טען שהוא לא צריך אהבה...אהבה צריך להרגיש, אך הוא לא ידע מה הוא מרגיש במערכת היחסים עם דליה.

מה יואל אהב? ללבוש מכנסי קורדרוי גם בקיץ המהביל שלנו, וזו הייתה עובדה שהילדים בבית הספר צחקו עליו. דליה ויואל שני הפכים: דליה מתגלגלת בתוך חלומות החיים עם מטען רגשות עוצמתי, ויואל לעומתה לא יודע להרגיש, או לבטא את מה שהוא מרגיש. כמו שאני מכירה את עצמי, בטוח שהייתי מעיפה את יואל מהחלון, כמצוותה של ורדה רזיאל ז'קונט .

הספר נקרא: "גבר אישה ציפור" ויש לכך סיבה. הציפור היא סימבול לחופש, לגאולה ולחרות. כך גם הכתיבה של איריס, מרחפת, נוגעת, בורחת חוזרת...

הסיפור מגולל בכמות ענקית ועוצמתית של רגשות. לדעתי היופי של הספר הוא בתיאורים, בלשון הציורית, השפה הצלולה והצבעים הרבים שהמילים מקרינות. הכתיבה של איריס היא כמעשה אהבה עם צירופי מילים שובי לב.

סיום העלילה על הגבול שבין הווה לעתיד... נשאלת השאלה ההילכו שניים יחד בלתי אם נועדו?

כמו בספריה הקודמים של איריס, גם בספרה הנוכחית משתקפת הפואטיקה והשירה, ולעיתים נדמה שמדובר בשיר אחד ארוך מאוד.

הסיפור לכאורה נראה כמו סיפור אהבה פשוט, חושני, פיוטי בין מציאות לחלום, אך במחשבה שנייה מבינים שזה לא סיפור פשוט... זה הריקוד של החיים, ועל הקשר בין גבר לאישה והציפור שביניהם...

גילוי נאות, אני מאוד אוהבת את איריס ואת כל ספריה שקראתי עד כה. באותה נשימה אני גם מרשה לעצמי לכתוב כאן, שאת הספר הנוכחי אהבתי, אבל פחות מספריה הקודמים, ולו רק בגלל שלא הצלחתי להתחבר לאובססיה וההתמכרות של דליה ליואל, ומאידך גיסא היבשושיות וקור רוחו של יואל הניסו אותי ממנו.

בחירת צבעי הכריכה הסגולים והציפור תואמים לתוכן, במיוחד שהצבע הסגול ידוע כמעורר אינטואיציה, משרה שלווה, ויש הטוענים שהוא מהווה איזון בין הרגש לאינטלקט.

לסיכום: ALL YOU NEED IS LOVE

בשורה התחתונה: "אומרים אהבה יש בעולם, מה זאת אהבה". חיים נחמן ביאליק.

קריאה נעימה.

לי יניני

ידיעות אחרונות, פרוזה מקור, 315 עמודים, 2018

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על גבר אישה ציפור