ביקורת ספרותית על גבר אישה ציפור מאת איריס אליה-כהן
ספר טוב

---

"בתצלום נראה יואל עומד על רקע ארונות הספרים במסדרון ביתו, לבוש בחולצת כפתורים שהיא עצמה קנתה לו פעם בניו יורק. כותרת הכתבה, באותיות צהובות ובולטות: ״יואל פוגלמן, אלוהים והמלחמה הבאה״ מילאה את פלג הדף העליון. כף ידו המוכרת להכאיב - פחוסה ורחבה, פלומת שיער משחירה את המפרקים - מעכה קלות את שִׁדרת ספרו החדש, מלחמת אלוהים השלישית, שהוצב בחזית המדף האמצעי. לבה הלם כלאחר מאמץ. געגועיה ניתכו על הדף." (מתוך הפרק הראשון)
האמת היא שיש לי חולשה לספרות עברית, ישראלית, שמציגה הוויה קיימת או קודמת בסביבה הידועה והמוכרת של הארץ. בספר הקודם שקראתי של אליה כהן "מכתוב" ההווה והעבר משתרעים על הדפים זה מול זה וממחישים מהלך טבעי של גדילה והבנה. בספר הזה המהלך הוא פואטי יותר, עדין יותר, פנימי וכמוס כמעט. בסופו של כל פרק אנו מקבלים מעין תמצית לירית של הפרק, או של הרגש המוחש בפרק, ואולי כיוון ששירה מדברת אלי מאוד גם התמציות האלה עבדו לי יפה ברצף הסיפורי. הנה דוגמה קצרה
מסוף הפרק הראשון: "בְּרֵאשִׁית הָיְתָה אַהֲבָה, וְיָדַעְנוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ רָאִינוּ מִבַּעַד לַמִּטָּה. וְהַלֵּב הָיָה תֹּהוּ וָבֹהוּ, וְהַנֶּפֶשׁ חַיָּה. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשִׂינוּ. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי חֹשֶׁךְ, וְהַגּוּף זָכָר וּנְקֵבָה." אז קיבלנו הווה ישראלי עם גיבורה אכולת געגועים וסופי פרקים מלאי רגש, וזה עבד עבורי יפה מאוד.

» ביקורות נוספות של בירה
» ביקורות נוספות על גבר אישה ציפור