ביקורת ספרותית על העשב והחול מאת דוד שיץ
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 9 במאי, 2018
ע"י רץ


מילה בחול

הרגשתי בעצבות גדולה, שעה שאחד מידידי, אתו אני משוחח מידי פעם על ספרים וסופרים, יידע אותי כלאחר יד, לעובדה שדוד שיץ נפטר ביוני השנה, בקול ענות חלושה. איך זה שלא ידעתי, עניתי לו, כאילו הרגשתי שמדובר בידיד נפש, שחלק את סודות חיי. הידיד השיב, זה קרוב לוודאי נובע מהעובדה שדוד היה חולה שנים רבות, תקופה שגרמה לו להימוג מהתודעה, למות בבדידות, בכאב השכחה, מוות עצוב לסופר שלבטח קיווה להשאיר אחריו מורשת קטנה של ספרים שיהוו זיכרון חיי.

עוד ימים רבים המשכתי להרהר בחוסר ההוגנות שבשכחה, בעיקר לסופר כשיץ, שאם היו שואלים אותי אילו עשרה ספרים הייתי לוקח איתי לאי בודד, הייתי משיב ללא שמץ של התלבטות, את אבישג של שיץ, שבהרבה מובנים, הרגשתי כאילו הוא נכתב למידותי, לנופים ולמוזיקה הכואבת של חיי, כתיבה פואטית ואסתטית הגורמת לי לכאב מזוקק וענוג, ההופכת מבחנתי לחוויית קריאה אישית המחברת בין כתיבתו של שיץ לזיכרון האישי שלי, הכול כך מבולבל והסוער משנות השבעים.

אני נוטל את ספר של שיץ, העשב והחול, ספרו הראשון, מערמות הספרים שבביתי, לקריאה שעומדת להיות מסע פרידה משיץ, מסע המעורר תהייה לאופן בו הוא יתפתח. לבטח הספר הזה שונה, ולבטח גם אני השתנתי עם השנים, אני אומר לעצמי ומציין את אי הוודאות שהקריאה הזאת נושאת בחובה. האם שיץ שהצליח בעבר לגעת בי בעוצמות, עדיין רלוונטי לגביי?

אני מתחיל לקרוא, ונוכח לדעת מיד, כי הספר הזה שונה, מספריו האחרים של שיץ שקראתי. הוא אוטוביוגרפיה הכתובה כרומן, בו שיץ מנסה להתחקות אחרי סיפור חייו, שהוא כמו תיבת פנדורה. מצד אחד אם הוא יוותר על פתיחתה, הוא לא יוכל להבין את חייו. אך מצד השני שתפתח הקופסא, שיץ ייחשף לחלקי סודות, כמו מחילות חשוכות ומרעילות, ששיץ פוסע בהן, מחפש להבין. הוא מגשש באפלה בכדי לנסות ולהשלים את התמונה החסרה, חלקים חסרים הוא בודה מדמיונו, יוצר לעצמו ביוגרפיה חדשה. מדוע שיץ מבקש לחשוף את העבר והאמת במשפחתו, שיש בה, כאב, בושה, חרטה וכעסים כבושים, העלולים להפוך לטלטלה מטריפה, ואולי גם לשיגעון שיאבד שליטה?

הרומן הוא סאגה משפחתית בת שלושה דורות, אותה מספר עמנואל הנכד הצעיר שעלה לישראל מגרמניה לאחר המלחמה, לאחר שאמו נטשה אותו ואת אחיו ושלחה אותם לישראל לבד. כעת הוא חוזר לגרמניה, למפגש משפחתי טעון, בו שני האחים פוגשים בשתי האחיות ובאמם. עמנואל שהפך להיסטוריון המשפחה מנסה להתחקות אחרי עברה, החל מהאם הגדולה של המשפחה, יוהנה שברחה ממשפחתה הכפרית, התגיירה ונישאה ליהודי בראשית המאה הקודמת. מריה לוטה ביתה, תעבור לגרמניה, היא תלד ארבעה ילדים, לשלושה גברים שונים, ותהייה תמיד במסע הישרדות.

הספר הזה מלהטט בין היסטוריה כתיעוד, המנסה לעשות סדר באמיתות, לעומת האמירה האישית של שיץ, על היסטוריה משפחתית הבנויה מרסיסי עובדות, בגרסאות שונות, ומדמיון אנושי המשלים פערים. הסיפור ששיץ כתב, הוא ניסיון לפענח בצורה מעוררת השתאות את נבכי המחשבה האנושית באופן בה היא מתמודדת עם הזיכרון. הוא גם תיעוד רגשות, כמו שנאה, אהבה, תשוקה, רעב, פחד, בדידות, ערגת ילד המחפש אהבת אם, תחושת נטישה וזרות נעדרת שורשים כפי שחווה שיץ בחייו.

כעת עמנואל חוזר לאם, למרים האם הקדושה במשמעות הנוצרית. הוא עולה אליה כעולה רגל הנושא על גבו צלב, מנסה לברר אתה נושאים שהם טאבו בנצרות וביהדות, כשאלה הגדולה המרחפת בחייו, כיצד היא העזה להיות אישה מופקרת שדאגה לעצמה והחליטה לנטוש את ילדיה?

עמנואל יוצא למסע רוחני, מבקש באמצעותו לחשוף את סודות אימו מרים לוטה, המייצגת את הקונפליקט שלו כמי שחיי בצלן של שתי תרבויות, האירופית והישראלית. הוא מבקש לנקום באימו הנוטשת והבוגדת, כמו בסיפורי האודיסיאה, אותן סיפר שיץ לבנותיו בהן הגיבור החוזר לביתו ממסע ארוך, מחסל את מחזריה של אשתו, אך לבסוף עמנואל משתנה, הוא מוחל וסולח לאם, מדוע?

העשב והחול קשה לקריאה, עוסק בנושאים קשים, קופץ ממספר אחד למשנהו, צורת סיפור שיוצרת בלבול מכוון בין האירועים וההקשרים ביניהם. הוא מגלה טפח אך עדיין משאיר דברים מעורפלים, המשקפים את חייו של שיץ שעברו בחלקו הגדול נסתר. היסטוריה שגיבוריה ניסו להסתיר מילדיהם, לעתים בכדי לחסוך מהם דברים קשים, ולעתים מתוך ידיעה שמי שלא היה שם לעולם לא יבין.

שיץ שלמד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה, הפך לבסוף סופר, רקע שאפשר לו לשאול שאלה ענקית, האם האדם הוא אדון לגורלו, או שגורלו מוכתב על ידי דטרמיניסטיות משפחתית, או אולי האירועים הגדולים כמלחמת העולם השנייה, הם אירועים שטורפים את הקלפים לבני האדם, וסוחפים אותם למערבלות, המשנות את גורלם ושפיותם, השאלה הזאת תרחף לאורכו של הספר.

שיץ היה איש קולנוע, וחובב מוזיקה, ספרו אבישג מוזיקאלי במילותיו וגם ויזואלי, הספר הזה לא, אך יש בו ביטוי לרבדים נפשיים עמוקים ונוגעים.

קריאת הספר הזה הייתה עבורי, היכרות עם חייו של שיץ ופרידה ממנו. חייו לא נופלים בעצמתם ובעניין שבהם מהרומן שכתב.

עוד שעות רבות לאחר שסיימתי את הספר, שאלתי, מה מייצג שמו של הספר, העשב והחול, והגעתי למסקנה, שהוא מייצג ארעיות וזמניות חולפים, כפי שהייתה דמותו וכתיבתו של שיץ, זמנית וחולפת, בעידן שלהיות שייך לדור הספר ולחיות בעידן הדיגיטלי, זה לא בהכרח מחמאה, זאת עובדה כואבת.
32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שונרא החתול (לפני 3 חודשים)
אתה כותב כל כך יפה.
אני חושבת שספריו של כל סופר באשר הוא הם מעין הנצחה עצמית שהוא יוצר לעצמו עוד בחייו.
רץ (לפני 3 חודשים)
תומריקו - תודה, אבישג נהדר, העשב והחול והא רומן אוטוביאוגרפי, הוא קשה לקריאה, אבל עוסק בנושא מעניין, הזיכרון וקונפליקט בין תרבויות.
רץ (לפני 3 חודשים)
אלון - תודה, שיץ היה סופר של שנות ה- 90-80, מוערך ומצליח, בסוף שנות ה-90 התגלתה מחלה שפגע בזיכרון שלו, מאז הוא הלך ונשכח. בדור התקשורת הדיגיטלית, 20 שנה של העלמות מהתודעה, זה נצח.
תומריקו (לפני 3 חודשים)
יופי של ביקורת. קראתי והתרגשתי.
סופר שנפטר מעורר איזה עצב שקיים בעולם.
קראתי את אבישג לפני מספר שנים ואני זוכר שמאוד אהבתי.
אולי עכשיו זו הזדמנות לקרוא את העשב והחול וספרים נוספים שלו.
רץ (לפני 3 חודשים)
סנטו - תודה, אבישג הוא ספר נהדר, העשב והחול מאוד קשה, אך מאתגר.
אלון דה אלפרט (לפני 3 חודשים)
מעניין מאוד, וכתוב נהדר. הביקורת גרמה לי לכל הפחות לנסות ולחפש מי היה האיש, שלבושתי לא הכרתי. סוף עצוב. כולנו רוצים להמשיך ולהיות רלוונטיים גם בערוב ימינו, לא תמיד זוכים לכך.
סנטו (לפני 3 חודשים)
רץ, יופי של ביקורת.
אבישג וגם העשב והחול אצלי בספריה מחכים לתורם כבר הרבה שנים.
אבישג תהיה כעט בעדיפות לזמן הקרוב. תודה.
רץ (לפני 3 חודשים)
דינה תודה שמחתי לגאול את שיץ מתהום הנשיה ואפילו רק לרגע אחד.
רץ (לפני 3 חודשים)
אירית - תודה, אבישג הוא ספר נפלא המשקף לבני דורנו, את החיים שלנו כפי שהיו, מרחבים גאוגרפים אין סופיים, לצד תמימות אין סופית.
רץ (לפני 3 חודשים)
חני - תודה, אם הבנתי אותך טוב, אין לי תלונות נגד הקידמה, אבל מדובר בפער בין דורי בין מי שנולד לתקופת הספר, לעומת מי שנולד לתוך הדגטציה, מדובר במבנה אישיותי שונה, ובערכים שונים.
רץ (לפני 3 חודשים)
לי - תודה, שיץ חלה במחלה קשה ושנים רבות הוא לא תקשר עם סביבתו.
רץ (לפני 3 חודשים)
עמיחי - תודה לתגובתך, אכן הספר הזה קשה לקריאה בתכנים הקודרים שלו, בכתיבתו המבולבלת, אבל הוא מעניין באופן שסופר שיץ כותב את היסטוריה האישית שלו שהיא מרתקת, וכואבת.
Pulp_Fiction (לפני 3 חודשים)
רץ ,אתה כותב מצוין. בזכות הביקורת הזו גיליתי סופר חדש. אנסה בהמשך להשיג ולקרוא את "אבישג" על פי המלצתך.
dina (לפני 3 חודשים)
הרשומה הזו לבטח היתה משמחת את דוד שיץ ז"ל. הנה, בזכות סקירות כאלו הוא לא יימוג מן העולם.
אירית (לפני 3 חודשים)
רשמתי לפני את "אבישג" על פי המלצתך,
מסקרן אילו ספרים נוספים יכללו ברשימת העשרה שלך ...
אנא ...!
יום נפלא .
חני (לפני 3 חודשים)
סקירה יפה רץ. אני שמחה שהעולם מתקדם. כך אפשר
לגלות חיידקים ותרופות לחולים.
והמציאות מכתיבה גילויים חדשים...
לי יניני (לפני 3 חודשים)
סקירה יפה ומרגשת. כמה חבל שהדרך לסוף היתה לו כל כך קשה . תודה
עמיחי (לפני 3 חודשים)
כתבת יפה מאד, תודה.

אני לא הצלחתי להתמודד עם הספר הזה והפסקתי לקרוא אותו באמצע. הוא היה אפל וקודר מדי בשבילי. גם הרקע הביוגרפי והנפשי שלו היו רחוקים ממני ולא הצלחתי למצוא בעצמי את נקודת החיבור.

גורלו של שיץ היה נורא ואיום, כדבריך. הלב יוצא אליו.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ