מילה בחול

הרגשתי בעצבות גדולה, שעה שאחד מידידי, אתו אני משוחח מידי פעם על ספרים וסופרים, יידע אותי כלאחר יד, לעובדה ש<mark>דוד שיץ</mark> נפטר ביוני השנה, בקול ענות חלושה. איך זה שלא ידעתי, עניתי לו, כאילו הרגשתי שמדובר בידיד נפש, שחלק את סודות חיי. הידיד השיב, זה קרוב לוודאי נובע מהעובדה שדוד היה חולה שנים רבות, תקופה שגרמה לו להימוג מהתודעה, למות בבדידות, בכאב השכחה, מוות עצוב לסופר שלבטח קיווה להשאיר אח

בת דמותה שאהבתי

אבישג הסוערת, הייתה מבחינתי דמות מוכרת, אך לא ידעתי היכן ומתי פגשתי את בת דמותה המציאותית. חשבתי שאני מכיר באיזה אופן את מערכות היחסים עם הגברים שלה, אחר כך התברר לי שבארגז חוויותיי הסגור, זה שחשבתי שנעלתי לתמיד, יש חוויה אחת מסעירה שממש מזכירה לי את אבישג, ההיא שאהבתי והתייסרתי באהבתי ההרסנית, שהתגלתה בהמשך כבלתי אפשרית, ולפתע מצאתי את עצמי במהלך הקריאה מנהל דיאלוג עם אבישג, על

המושבה הגרמנית בירושלים, רחביה, בית הכרם על בתיהם הישנים, שבנויים מאבנים חזקות, עתיקות, שורשיות, כמו גם תושביהם של השכונות האלו, היו מושאי קינאתי בילדותי. אני גרתי בשכונת מהגרים בצפון ירושלים, שבנויה מאבנים חדשות וחסרות אופי ובתוכה גיבוב של אנשים שלא שייכים לא לשכונה ולא לארץ ולא לשפה.
שלוש פעמים בשבוע נסעתי בשני קווי אוטובוס, האחד חצה את שועפט והשני את רמת אשכול ומרכז העיר, לאקדמיה למוזיקה, ליד

לא פעם מצב רוחי קובע אם אקרא ספר מסוים ואהב אותו ובכלל כמה כוכבים הוא יקבל ממני. את הספר הזה ניסיתי לקרוא לפני מספר חודשים ולא צלחתי את עמודיו הראשונים, אבל ידעתי שעוד אחזור אליו. (תודה רעות!) הפעם המצב היה שונה, נשאבתי לתוכו ולא יכולתי להניחו מידי. סיפורה של אבישג שהתגרשה והתחתנה שוב ומהרהרת במישורים רבים בחייה תפס אותי במלוא מובן המילה עד שלא יכולתי להניחו מידי. <mark>שיץ</mark> כותב בעיקר על יחסים בן בני זו

חווית קריאה חובה למי שבאמת יודע להעריך את המילה הכתובה ואף מכור לה.
הספר כתוב באופן קולח ומיוחד , כל פרק מנקודת מבטה של דמות אחרת . תוך שימוש במילים כל כך יפות שנדמה שכבר נשכחו מן העולם והשפה העברית .התיאורים כמו בוצעו במלאכת מחשבת שכל תפקידה היא לגרום לקורא להיות להריח לחוות ולטעום , להרגיש את הרוח הירושלמית הקרה , לחוות מעשה אהבים מאכזב במדבר , לחוש כסטודנט באקדמיה ועוד. כמו הקורא נוכח ובעל תפ