ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 3 במאי, 2018
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
# שימו לב! ספויילרים בשפע בביקורת.
מרטן גר נולד במאה ה-16 בכפר בסקי ומשפחתו - משפחת איכרים אמידה - היגרה לכפר צרפתי לא רחוק מהכפר שעזבו. הם המשיכו להיות אמידים במקום מושבם החדש. מרטן – שאחריו נולדו בנות – התחתן בהיותו בן 14 עם ברטרנד שהיתה בת תשע, בשידוך עסקי בין שתי משפחות אמידות. הזוג חי לו – כנראה לא כל כך בנעימים – במשך כשמונה שנים, בתוכן נולד להם בן. מרטן נעלם יום אחד ועקבותיו לא נודעו. לאחר מספר שנים של היעדרות הופיע אדם שטען שהוא מרטן הנעדר. הוא היה בקי בפרטי פרטים של עברו, הצליח לשכנע את קרוביו, את אשתו ואת האיכרים בכפר בזהותו הבדוייה. מסתבר שמרטן גר גירסה 1.2 היה מוצלח בהרבה מהמקור: הוא ניהל חיים טובים עם אשתו והוליד בת, הגדיל את הרכוש המשפחתי והצליח להתחבב על שכניו. החיים היו יכולים להימשך בנעימים, לולא מרטן המזוייף – ששמו האמיתי היה ארנו דה ויל - ניחן בחוש צדק מפותח. הוא תבע לדין את "דודו" על גזילת רכושו ופתח בכך שרשרת אישומים, הוכחות, משפט ו... הגעתו הדרמטית של מרטן גר האמיתי – פחות רגל אחת - לחשוף את המתחזה מה שהביא להוצאתו להורג של מרטן המזוייף.
ארנו דה ויל היה פרחח שנולד גם הוא למשפחת איכרים אמידה במחוז אחר, עם היסטורייה של השתוללויות וחוסר הערכה אליו מצד קרוביו. הוא היה יורש של נחלתו, ולא היה זקוק לנחלתו של אחר. בגלגול שהתגלגל ב"מרטן גר" הפך לאדם אהוב ויצרני, בעל אוהב ומסור (למעשה היה רווק) ואב טוב. בסיכומו של דבר הוא שילם בחייו על הניסיון לאתחל את חייו ולהפוך לטוב יותר.
ומרטן גר? אי אפשר לדעת למה הוא חזר. אני מניחה שהוא שמע על "מרטן גר" העומד למשפט ומיהר לחזור ולתפוס את מקומו הראוי אחרי שתים עשרה שנות היעדרות. אני מניחה שמה שגרם לו לחזור לא היתה הדאגה והאהבה לאשתו ולבנו אלא אי הרצון לאפשר למישהו אחר להנות ממה ששלו – גם אם הוא לא רצה בשלו. אני מניחה – זה לא נמצא בספר – שהוא המשיך לחיות בנחלה שהמתחזה שיפר, עשה את המוות לאשתו על זה שהיא הכניסה למיטתה את המתחזה. כי למה זה מגיע לו? מה הוא כבר עשה? נטש את ביתו ומשפחתו? זו הרי זכותו. מה פתאום שאשתו תחיה לה בטוב בהיעדרו? אה?
זה סיפור שגירסאות ממנו קיימות גם היום. לא רבים בוחרים בברירת ההיעלמות בגלל קשיים אבל יש הנעלמים. משאירים משפחה שתסתדר בלעדיהם, בונים להם חיים חדשים ולפעמים מחרבים את הקודמים ככה, כדי שאף אחד לא ייהנה ממה שהיה להם.
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, שונרא.
במאה ה-16 זה היה אפשרי אם כי היו צריכים לשכנע את הכומר... זו היתה ברית עסקית בין שתי משפחות אמידות. |
|
|
שונרא החתול
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
סליחה, אני עדיין תקועה בבן 14 שהתחתן עם בת 9.
|
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
פואנטה מעניין מה שכתבת.
קראתי את דברי הסופרת בנספח שבסוף הסיפור. היא למעשה עושה מה שהיסטוריונים עושים (לפי דעתי) היא מפרשת התנהגויות על פי מה שהיא חושבת שהיה שם. לא היה במסמכים שום דבר שתמך בעובדה שברטרנד יזמה משהו. אפשר היה להניח שהיא חיבבה את מרטן 2 מהעובדה שהיא הצילה אותו מלינץ' והכניסה אותו למיטתה. אפשר היה להבין שהיא היתה יפה (מדברי השופט שכתב על הפרשה) אבל שום הוכחה לא היתה שהיא יזמה משהו בפרשה, או שהם תיאמו בינהם את העדויות ודבקו בתיאום. לדעתי דייוויס התאהבה בדמות וניסתה לבנות אותה חיובית (לדעתה) זה מה שמצפים מסופר ואסור, לכאורה, על היסטוריון. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
קראתי את דברי הסופרת
באתר ההוצאה ומסתבר שהיא כתבה את הספר הרבה אחרי הסרט (בדרך-כלל זה הפוך).
היא אומרת שהיו שני שינויים מהותיים בסרט לעומת המסמכים מהאירוע: ההיכרות האישית של הבעל עם המתחזה (כן לעומת לא - את יודעת איפה מה) ומידת היוזמה של האישה - שזאת למעשה נקודת המחלוקת העיקרית שלה עם מפיקי הסרט, ואם הבנתי אותה נכון, זה מה שגרם לה לנבור במסמכים יותר לעומק ולחפש את האמת (ואפשר להבין אותה כי דמותה של אישה חזקה שיוזמת מהלכים במאה ה- 16 זה נושא קריטי ששווה להילחם עליו למען ההיסטוריה). |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, פואנטה
מדובר בתקופה שלא היו בה "סלפי" גם לא מראות בבתים של עמך. ארנו דה ויל היה מעט נמוך וכבד ממרטן גר. אנשים הניחו שכאשר אנשים מתבגרים, הם מוסיפים משקל... לא כל כך רחוק מהמציאות. עיקר כשרונו של ארנו דה ויל היה בפיו (היום היה יכול להיות פוליטיקאי, כנראה)והוא הצליח לשכנע אנשים בזהותו. חיפשתי את הספר הזה דווקא בגלל הסרט שמאד אהבתי. בדרך כלל אני לא קוראת ספרי עיון היסטוריים. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
עם האף של דפרדייה, קשה לדמיין
סיטואציה שיימצא לו כפיל. אני מניחה שלגבר בסיפור האמיתי היה פרצוף קצת יותר סטנדרטי או שאישתו הייתה קצרת ראי או שלא היה אור בבית.
אני בכל אופן אסתפק בסרט. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, ישי.
הסרט המקורי והנפלא היה בכיכובו של ז'ראר דפרדייה (תמונת הכריכה בספר משם). שמעתי שהיה סרט אמריקאי שהעביר את הסיפור למקום אחר, "סומרסבי" שמו, לא ראיתי אותו. כמו שציינתי בתגובתי לרן - זה ספר היסטורייה עיוני, לא סיפור מתח. ערכו אינו בהפתעה - הפרשה ידועה ומוכרת והסיפור מופיע בפירוט בוויקיפידיה ובמקורות אחרים. הספר מפורט, מבוסס על מסמכים היסטוריים. עיקר הסיפור מופיע בעמודים הראשונים של הספר. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
רב תודות רן
הסיפור אמנם אמיתי והספר הוא ספר עיון, לא ספרות יפה. הסופרת היא היסטוריונית המתארת דרך מסמכים ישנים, סכסוכים שהגיעו לבית המשפט, רשומות של נישואים לידות ומיתות ושאר מסמכים את הפרשה שעדיין מכה גלים במחוז. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
גם היום יש אנשים שנעלמים (דייוויס מתארת לפחות מקרה אחד כזה בספר).האמצעים הטכנולוגים אולי מקשים אבל מי שיוותר על רובם יצליח להיעלם. |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, מחשבות
|
|
|
ישי
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
גרסת הסרט המקורית אכן הייתה בכיכובו של זראר דפרדיה ואחריו הייתה גרסה הוליוודית בכיכובם של ריצרד גיר וגודי פוסטר.
נשאר דבר מה מעלילת הספר או שסיפרת את כל העלילה, יעל? |
|
|
רן
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
מזכיר נשכחות מסרט נפלא בעל אותו שם בימים שזראר דפארדיה עוד היה שחקן רציני
מעניין אם הספר עולה על הספר אגב למיטב זכרוני באמת מדובר בסיפור אמיתי |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
באמת מרתק וביקורת יפה.
נראה לי שהיום עם כל האמצעים הטכנולוגיים קשה להיעלם, גם אם מאוד רוצים, לטוב ולרע.
|
|
|
מורי
(לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
נשמע מעניין.
|
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
