ביקורת ספרותית על סימון והאלונים מאת מריאן פרדריקסון
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 1 במאי, 2018
ע"י yaelhar


#
51 חודשים. זה הזמן שעבר מאז קראתי את הביקורת של שירה36 עד שהשגתי את הספר הזה. תודה רבה! בזכותך זכיתי לחוויית קריאה נהדרת ומרגשת.

הסיפור מתאר את חייו של סימון מהיוולדו. ילד שעברו עלום, שנפשו מלאה אופל ואלונים הם ידידיו האמיתיים. ילד שסודות שלחלקם אינו מודע משפיעים על חייו. הוא גדל אצל הורים ממעמד העובדים – אנשים פשוטים ללא השכלה שסימון הוא הראשון מבני המשפחה הלומד בתיכון. יש בספר דמות של "אם גדולה" התגלמות האמהות למרות שמעולם לא ילדה. היא יכולה לחוש בצורך של ילדים גם אם אינם שלה, ולמלא את הצורך הזה באהבה וביטחון. פרדריקסון מצליחה להעביר את הרעיון שאמהות אינה רק ביולוגית, היא מצב נפשי.

הספר מתאר את שבדיה בתחילת המאה העשרים, לפני היותה מדינת רווחה: פועלים עניים – או מובטלים – החיים חיי דוחק, לעתים רעבים. על נוחות ומותרות אין מה לדבר. תרבות הרצופה חשדנות כלפי זרים, מעמד הנשים נמוך והן למעשה רכוש של ההורים או הבעל. עבודה קשה, לידות מרובות, חלקן נוראות, וגורל שמחייב אותן להמשיך את התרבות ההורסת אותן לדור הבנות הבא.
איזה הבדל בין שבדיה של אז לשבדיה הנוכחית – עשירה, מדינת רווחה מפותחת, שיוויון בין המינים ופערי הכנסה קטנים במדינות המפותחות בין עשירים לעניים. אין לי ספק שחלק משגשוגה נובע מהניטרליות שלה – היא לא היתה מעורבת במלחמה משנת 1814 – ומהגנה מלאה על העובדים. אבל לך תשכנע אנשים עם אוריינטצייה קפיטליסטית שויתור על חלק ממה שאולי ישיגו יביא לרווחה ולשגשוג לרבים וגם לעצמם...

במה שנוגע אלינו – ואני מגיעה לחלק שגרם לי התרגשות – הספר עוסק הרבה ביהדות, ביהדותו (שלא לפי ההלכה...) של סימון, ביהדותו של אבי חברו הטוב ואביו הנוסף. הדרך בה פרדריקסון – שאינה יהודייה - רואה את היהדות היא מושכת ורומנטית (אם כי כמובן חלקית ולא מדוייקת). פרדריקסון רואה ביהדות סוד קסום, מאגר של תבונה, חמלה ואהבת אדם. היא מתארת את הנאצים בזעם גדול ואת הניצולים היהודים בחמלה רבה. מהיותה שבדית היא בוחנת את השואה מרחוק, אם כי באהדה עצומה כלפי הקורבנות.

אני לא מתעלמת מהעובדה שפרדריקסון בהופכה את היוצרות מאנטישמיות אל ההפך הגמור – עושה, למעשה מה שעושים אנטישמים – הופכת את "היהודי" לשונה, מיוחד וזר, כמעט מלאך. אבל כל כך נעים לקרוא ספר בו אנחנו רוחצים באהבה חיבה והערכה, ולא מוזכרים כמנצחי מלחמות, קלגסים, סוכני מודיעין מניפולטיביים או סוחרי נשק אלא כראויים לתואר "העם הנבחר".



30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
:Pulp_Fiction
אני לא חושבת ש"העם הנבחר" הוא מושג דתי, אבל לא יכולה להוכיח את זה. אני מבינה שהרבה דתות טבעו את מושג "הנבחרות" של מאמיניהן, כדי לחזק את עצמן. היהדות היא כנראה הראשונה שטבעה את המושג הזה, וחלק מאנשיה - דתיים וגם לא דתיים - מאמינים במושג הזה.

לנצח אינו ערך, לדעתי. לפעמים מוכרחים להילחם ורצוי לנצח, אבל זה אינו ערך. ערכי המוסר הכלליים שיהודים (ונוצרים רבים) מאמינים בהם - הם ערך, לדעתי. לכן בלי קשר לניצחון או לתבוסה יש למי שמאמין בערכים האלה חוב לאנושות - להפוך אותה לטובה יותר.
וזה (בהרבה מדי מלים) מה שאני מאמינה בנושא "העם הנבחר"...
Pulp_Fiction (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
אני חושב ש"העם הנבחר" הוא מושג דתי במקורו. אגב הרבה עמים ניסו להיות נבחרים. מה שאני מנסה להגיד שבמידה רבה הגולה והנרדפות גרמו לעם היהודי להיות נחמד- כי הוא רצה שיהיו נחמדים אליו, לעיתים ליברלי,כי רצה שיקבלו אותו.לא הייתה לנו הזדמנות באמת לחיות 'ככל העמים' במובן הרע - לא היו לנו האמצעים. רצינו לשרוד. אז מה שאני אומר שדווקא כשליהודים היה רע והם נרדפו, לא הייתה להם ברירה אלא להיות 'טובים', ואילו עכשיו אנחנו לא חייבים להיות כאלה, לכן יש בינינו רבים שהם לא מלאכים .

העם היהודי לא שש מעולם לקבל זרים ולאהוב אותם לא סתם הם תמיד נקראו 'גויים'.זאת המציאות.אפשר להתווכח עד כמה זה יפה/עד כמה זה עזר ליהודים לשרוד כעם. אבל כך זה היה. לא באנו ממסורת של סובלנות באמת. כך שהיום זה פשוט נאמר בקול כי יש לנו מדינה וכוח ואנשים חשים בטוחים להגיד את זה.

אני חושב שעדיין אפשר לראות את עם ישראל כנבחר. גם לאחר שניצח במלחמות(האין ברירה). כי יש אינספור תכונות אחרות שרבים עדיין יכולים ללמוד מאיתנו.כמובן, שזה תלוי בהתנהגותינו ולאיזה כיוון נבחר ללכת. אז אני שואל: האם נשאר עם בחירה גם כשאנו לא נרדפים? גם כשיש בינינו סוחרי נשק(ולא כולם כאלה, כמובן).? האם נדע באמת לקבל אחרים ולא לנהוג בהתנשאות ובברבריות? אין עדיין תשובה חד משמעית, אבל גם היום אנחנו מואשמים בהתנהגות לא יפה בצדק ולפעמים לא בצדק.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
קורבנות ממש לא מסמלת בעיני את "העם הנבחר". אין שום קשר, לדעתי, בין "להתנהג יפה" לבין העם הנבחר. אבל בפרשנות שלי כלול גם נימוס כלפי הזולת. ואני חושבת ששאיפה למושלמות אינה רעה בכלל בהקשר הזה.

מה שמסמל את "העם הנבחר" בעיני היא מחוייבות עמוקה לערכים אנושיים כלליים - המכבדים את האדם באשר הוא (כולל העבדים, השפחות, הגרים ואם יותר לי - גם הלא-יהודים בעליל) וחומלים גם על בעלי החיים.

אם "המציאות" לדעתך יכולה לשנות את מהות "העם הנבחר" - הוא לא יותר נבחר מעמים אחרים. כי זה לא חוכמה להיות בן אדם כאשר הכל טוב. החוכמה היא לשמור על הערכים גם כאשר המציאות קשה ומתסכלת.

Pulp_Fiction (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
כתבת יפה. קצת צרמה לי התייחסותך לדרך, בה היהודים נתפסים כ"העם הנבחר". גם אם הביטוי הזה מסמל משהו, האם זה אומר שהוא מתבטא בהיותם של היהודים נרדפים וקורבנות דווקא? ומכיוון שהקורבן והזר משתדל "להתנהג יפה" - קרי לא להיות חוצפן מדי, בוטה מדי, לא להרגיז אף אחד ובכלל שואף להיות אדם מושלם, זו דרך די לא הוגנת לראות את היהודי, כי התנהגותו מושפעת ממציאות מסויימת. האם בהיותם של היהודים מעזים לחיות במלוא מובן המילה- כעם,עם שמעז,שחי,שעושה טעויות, עם שלא כל בניו "מתנהגים יפה", נקחת להם הזכות להיות נבחרים? או שאולי אותה "בחירה" או "סגולה" יכולה לבוא לידי ביטוי בכל זאת במציאות שהיהודי אינו דואג להיות רק "ילד טוב", אלא חופשי באמת?
yaelhar (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
חן חן, חני.
"שיר השירים" (וגם סיפור רבי עקיבא) אינם דת.
אני לא מוצאת דבר רומנטי וקסום בדת, שעוסקת, נראה לי, בהסדרת החיים של מאמיניה. גם פרדריקסון לא עסקה בדת היהודית - שנראה לי שהיא לא הכירה בכלל - אלא בעצם היותו של אדם יהודי ובמשמעות הרומנטית של העובדה הזו - סוג של חוכמה וחמלה שכאילו נמצא בגנים של היהודי.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
אלון - לא התעמקתי בנושא העושר, או הגודל. בהחלט ייתכן שאתה צודק.
תיקנתי...
חני (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
לרחוץ באהבה הוא ביטוי יפה.
האמת אחרי סופ"ש במכינה של בתי
יש משהו רומנטי וקסום בדת במיוחד
אחרי שקוראים את שיר השירים או
דנים ברבי עקיבה...נראה לי שכתבת את הסקירה היפה ברוח הספר.
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
אאל"ט, בדרך כלל נהוג למדוד "עושר" בתמ"ג
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
יחסי לגודל??!! חחחח
yaelhar (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, פואנטה.
למרבה ההפתעה שאלתי אותו בספרייה. עוד לא אבדה תקוותנו.
פואנטה℗ (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
132 שנים עברו מאז השביתה הכללית של איגוד העובדים ב- 1 במאי בארצות הברית (כמה אירוני שדווקא שם - מעוז הקפיטליזם האולטימטיבי).

רושמת לי את הספר (יש 2 עותקים פנויים בספריה: נא לא להתרגז -:))
yaelhar (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, אלון
בהחלט ייתכן, אם כי שאבתי את הנתון הזה מויקיפידיה. בכל מקרה היא גדולה מנורבגיה אז ייתכן שהנתון יחסי.
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
נדמה לי שנורווגיה עשירה הרבה יותר





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ