#
51 חודשים. זה הזמן שעבר מאז קראתי את הביקורת של שירה36 עד שהשגתי את הספר הזה. תודה רבה! בזכותך זכיתי לחוויית קריאה נהדרת ומרגשת.

הסיפור מתאר את חייו של סימון מהיוולדו. ילד שעברו עלום, שנפשו מלאה אופל ואלונים הם ידידיו האמיתיים. ילד שסודות שלחלקם אינו מודע משפיעים על חייו. הוא גדל אצל הורים ממעמד העובדים – אנשים פשוטים ללא השכלה שסימון הוא הראשון מבני המשפחה הלומד בתיכון. יש בספר דמות של "אם גדולה" התגלמות האמהות למרות שמעולם לא ילדה. היא יכולה לחוש בצורך של ילדים גם אם אינם שלה, ולמלא את הצורך הזה באהבה וביטחון. פרדריקסון מצליחה להעביר את הרעיון שאמהות אינה רק ביולוגית, היא מצב נפשי.

הספר מתאר את שבדיה בתחילת המאה העשרים, לפני היותה מדינת רווחה: פועלים עניים – או מובטלים – החיים חיי דוחק, לעתים רעבים. על נוחות ומותרות אין מה לדבר. תרבות הרצופה חשדנות כלפי זרים, מעמד הנשים נמוך והן למעשה רכוש של ההורים או הבעל. עבודה קשה, לידות מרובות, חלקן נוראות, וגורל שמחייב אותן להמשיך את התרבות ההורסת אותן לדור הבנות הבא.
איזה הבדל בין שבדיה של אז לשבדיה הנוכחית – עשירה, מדינת רווחה מפותחת, שיוויון בין המינים ופערי הכנסה קטנים במדינות המפותחות בין עשירים לעניים. אין לי ספק שחלק משגשוגה נובע מהניטרליות שלה – היא לא היתה מעורבת במלחמה משנת 1814 – ומהגנה מלאה על העובדים. אבל לך תשכנע אנשים עם אוריינטצייה קפיטליסטית שויתור על חלק ממה שאולי ישיגו יביא לרווחה ולשגשוג לרבים וגם לעצמם...

במה שנוגע אלינו – ואני מגיעה לחלק שגרם לי התרגשות – הספר עוסק הרבה ביהדות, ביהדותו (שלא לפי ההלכה...) של סימון, ביהדותו של אבי חברו הטוב ואביו הנוסף. הדרך בה פרדריקסון – שאינה יהודייה - רואה את היהדות היא מושכת ורומנטית (אם כי כמובן חלקית ולא מדוייקת). פרדריקסון רואה ביהדות סוד קסום, מאגר של תבונה, חמלה ואהבת אדם. היא מתארת את הנאצים בזעם גדול ואת הניצולים היהודים בחמלה רבה. מהיותה שבדית היא בוחנת את השואה מרחוק, אם כי באהדה עצומה כלפי הקורבנות.

אני לא מתעלמת מהעובדה שפרדריקסון בהופכה את היוצרות מאנטישמיות אל ההפך הגמור – עושה, למעשה מה שעושים אנטישמים – הופכת את "היהודי" לשונה, מיוחד וזר, כמעט מלאך. אבל כל כך נעים לקרוא ספר בו אנחנו רוחצים באהבה חיבה והערכה, ולא מוזכרים כמנצחי מלחמות, קלגסים, סוכני מודיעין מניפולטיביים או סוחרי נשק אלא כראויים לתואר "העם הנבחר".

קראתי בשבדית. בכיתי לאורך כל הספר. איזה יופי של ספר! כמה הרבה תובנות, מחשבות, אנושיות, פסיכולוגיה יש בו. עכשיו שאני יודעת שיש בעברית אני אקח אותו בספריה כדי להבין טוב יותר. אחד הספרים הטובים שקראתי בחיים.