ביקורת ספרותית על עשן מאת דן וילטה
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 19 באפריל, 2018
ע"י yaelhar


#
אנחנו לא עוסקים עוד בשאלות של מוסר, בדיונים על טוב ורע, במחשבות על איך מגיעים לטוב ואיך נמנעים מרע. בעבר הנושא הזה העסיק לא רק פילוסופים ותאולוגים, גם אנשים מהשורה עסקו בו. הדת לקחה בעלות על הנושא הזה והצביעה על העובדה שהאדם רע מיסודו, וזקוק לעזרה כדי לבחור בטוב, אחרת רע ומר יהיה גורלו בעולם הבא (מה שמעלה את השאלה מה מודל "הטוב" שהציבו אנשי הדת - אל קנא ונוקם, מעניש ומייסר ורודף את החוטא גם אחרי מותו...)

הספר הזה הוא אלגוריה על הנושא הזה. למרות קיטלוגו אני לא חושבת שהוא ספר פנטזייה, אם כי אפשר לקרוא אותו ככזה. הסיפור מתרחש באנגליה של המאה ה-19 ומתאר אותה בצורה אותנטית, למעט אלמנט אחד: אנשים שם מעלים עשן כאשר הם עושים–מדברים–או חושבים חטא. החטא ניכר לעיני כל, בלתי ניתן להסתרה, המימסד השמרני מנסה למצוא דרכים לשלוט בחטא, להסתירו ולהילחם במראיתו. וכמו שכולם יודעים – עולם ללא חטא הוא עולם ללא התפתחות או שינוי, ודאי ללא בחירה חופשית.

גיבורי הסיפור הם שלושה נערים הנפגשים בפנימייה לבני אצילים. את "הג'נטלמנים" מגדלים להיות – או לפחות להראות – צחים כשלג. ויש פטנטים יקרים להסתיר את החטא. לפשוטי העם לא איכפת להעלות עשן. יש להם דברים חשובים יותר לדאוג להם לפני התדמית. הסיפור הוא סיפור הרפתקאות מפותל המיטיב להדגים את התפיסה המשתנה של "טוב" ו"רע" החל מגישה פרימיטיבית של הגדרת כל הרגשות האנושיים שאינם ברי שליטה כרעים, והתפתחות לקראת הבנה שלא כל הרגשות "הרעים" הם חטא.

וילטה – דוקטור להיסטורייה מאוניברסיטת קיימבריג' - מתעכב על הצביעות והמרמה המלווים את ההתנהגות החברתית הרצוייה, כאשר נושאי דגל השמרנות והצביעות הם החינוך והדת. הכתיבה מצויינת. התאורים התקופתיים מדוייקים היסטורית (בכל זאת דוקטור להיסטוריה...) הרעיונות ייחודיים. מה חבל שהסיפור אינו מצליח להגיע לרמת אלה, וכושל לעתים בפתרונות לא סבירים והתחמקות לסצינות שאינן תורמות לסיפור.
עניין אותי וגרם לי לחשוב על מה שאני לא נותנת עליו את הדעת ביומיום התזזיתי שלנו.
34 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נעמי (לפני 7 חודשים)
תודה בלו בלו, תמיד נחמד לגלות עוד קוראים =)
מצטרפת לשאלה של יעל
yaelhar (לפני 7 חודשים)
תודה רבה בלו בלו
מעסיק אותך נושא של טוב ורע או שוני ודמיון בין דתות מונותאיסטיות? נושא מעניין לדון בו עם בתך.
בלו-בלו (לפני 7 חודשים)
נעמי- תודה לך על דיון מרתק אף הוא.
בלו-בלו (לפני 7 חודשים)
מרתק. בדיוק היו לי דיונים בנושא עם הגדולה שלי. נושא שמעסיק אותי הרבה.
נעמי (לפני 7 חודשים)
רגזתי, לא נעלבתי, גם כאן יש הבדל =)
ואין לך מה להתנצל בפני שום דבר כאן לא אישי...
טוב, נניח לנושא, גם כך הדיון התרחק מתוכן הביקורת.
yaelhar (לפני 7 חודשים)
יקירוביץ - אנא ראה תגובתי לנעמי.
yaelhar (לפני 7 חודשים)
נעמי צר לי שנפגעת, לא התכוונתי להעליב.
מובן לי הצורך לבדל ולהתייחד, להדגיש הבדלים.

שתי הדתות שונות זו מזו בתוכן ובדגשים הנהוגים בהן ומומחים יוכלו להביא הוכחות וציטוטים המאשרים את ההבדלים. לעניות דעתי הן דומות במהות. אני חושבת שבאופן כללי קל יותר למצוא הבדלים מאשר דמיון (בוודאי אם זה מה שמחפשים). ההבדלים, נניח, בין "ואהבת לרעך כמוך" לבין הגשת הלחי השנייה. בין "בנפול אויבך לא תשמח" לבין "אהוב את אויביך" (הציטוטים מהזיכרון, ייתכנו שגיאות)

תראי - אני לא מתכוונת להתווכח בנושא - לויכוח כזה דרוש ידע (וגם רצון) שאין לי. אקבל מראש את מה שתגידי על ההבדלים - הקיימים בלי ספק. ולגבי הדמיון - אם לא ראית דמיון - נסכים שלא להסכים.
yaelhar (לפני 7 חודשים)
תודה רבה, רץ
הנורמות המקובלות בחברה הן דרך להעביר מסרים ולהגן על הגישה השלטת. לדעתי גם פוליטיקאים מקפידים על הכלל הזה. לכן כשתפגוש אותם במקפצה תוכל להבין שהבריכה הזו אינה הבריכה שלהם.
נעמי (לפני 7 חודשים)
מה טוב שבא לעזרתי אתאיסט כי, יעל, והלוואי שאני טועה, אני מניחה שקשה לך להפריד את הטענות שלי ממה שאת יודעת עלי. כך לפחות זה בסביבה שלי, אני לא יכולה לטעון כמעט כלום בלי ש"יאשימו" אותי שאני טוענת כך בגלל דתיותי. זה מתסכל למדי.

בכל אופן, ההבדל היותר מהותי, לדעתי, מן ההבדל בתחום המעשה, הוא בתפיסה של מה נחשב לקודש ומה לחול. הנצרות מחלקת את החיים ואת האמונה לשני מרחבים זרים זה לזה, ואילו היהדות מציבה את העיקרון של האחדות ("ה' אלוקינו ה' אחד"). ישנה אמירה נוצרית מפורסמת ברוח "תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלוהים את אשר לאלוהים". הכוונה הרחבה של האמירה, מעבר לאירוע הספיציפי בו נאמרה, היא שענייני הקיסר - כלומר ענייני המדינה, אינם שייכים לאלוהים. אלוהים עוסק בנשמות והמדינה בכלכלה, מיסים, ביטחון וכו'. הפרדת דת ומדינה מוחלטת. היהדות, לעומת זאת, מציבה תפיסה אחדותית, לפיה הקדושה נמצאת בכל תחומי החיים, גם באלו שהתפיסה המערבית, הספוגה נצרות, חינכה לראות בהם את ההפך מן הקדושה, למשל ביחסה למין, אפילו במסגרת נישואים. ניתן להדגים את האמירה הזו ביחס לבית-המשפט. "עד האלוהים יבוא דבר שניהם" בתורה הדיינים נקראים אלוהים. אדם דופק לחברו את הרכב ומגיע למשפט - הפסיקה מתנהלת על-פי דינים אלוהיים. המשך הפסוק: "אשר ירשיעון אלוהים, ישלם שניים לריעהו". אלוהים נוכח בבית-המשפט. לא להבין כפשוטו, להבין את העיקרון: היהדות לא מדירה את אלוהים ממרחבי "החול". אלוהים אם כן "מתעסק" בביטוח של הרכב וההשתתפות של הצד השלישי. (ע"פ שיעורו המומלץ של הרב שרקי, "ההבדל האמיתי בין נצרות ליהדות", ביוטיוב). כנראה שמסיבה זו קל יותר ליישם את עיקרון הפרדת הדת מן המדינה בארצות נוצריות, ואילו כאן מתקיים מאבק קשה.

בנימה אישית, כתיבת הדברים הצריכה ממני מאמץ מה, אבל זה נושא חשוב, וראוי להעמיק בו, והקלות המצערת בה אדם משכיל ואינטליגנט כמוך פטר את היהדות והנצרות במשיכת כתף של "זה היינו הך" גרמה לי לכתוב, ממש על קצה המזלג.
יקירוביץ' (לפני 7 חודשים)
היי יעל, לא נראה לי שניתן למצוא בנאדם רציני אחד שיסכים איתך, שאין הבדל אמיתי בין יהדות לנצרות. דעתך בסופו של דבר נובעת מראייה שטחית - "אהה כל הדתות האלה אותו דבר". אבל זה רק אם מסתכלים על הדברים בצורה הכללית ביותר האפשרית - בפרטים השוניות הן רבות, ובסופו של דבר הפרטים הם מה שמרכיב את הכלל. מן העובדה שאני אתאיסט ומבטל בכך משהו משותף לכל הדתות, לא נגזרת העובדה שכל הדתות הן אותו דבר.

אני לא מכחיש שיש גישות מסויימות ביהדות ובנצרות שהן מאוד דומות. אבל אם נתחיל אולי בהבדל היסודי הבולט ביותר, שמשפיע גם על כל שאר ההבדלים, זה שהיהדות היא דת של מעשה והנצרות היא דת של רוח. ביהדות החטא הוא במעשה. מחשבה על עבירה היא לא חטא, השאלה היא מה עשית בשורה התחתונה. ישו אמר שהחטא יסודו כבר במחשבה על עבירת עבירה, עם זאת הוא לא ביטל את המצוות. אבל פאולוס ביטל את המצוות וייסד את הנצרות היותר מוכרת לנו. הוא כן השאיר את ברית המילה. תחשבי על זה, מדובר באורח חיים שונה לגמרי. בפרקטיקה, ההבדלים בין הדתות הם עצומים. בנוסף, החסידות שהכניסה "רוחניות" ליהדות לא כפרה בקיום תרי"ג מצוות. כשהשבתאיות ניסתה להוביל לכיוון הזה היא הוחרמה על ידי יהודים.

תחשבי גם על התנאים שבהן הדתות האלה נוצרו - מי שעשה מהפך אינסטיטוציה ביהדות זה חז"ל, אליטה יהודית גולה בבבל שכתבה למיעוטים. ואילו הנצרות הייתה הדת של אחת האימפריות הגדולות ביותר בהיסטוריה, רומא, ואח"כ הייתה הדת של הכוחות המובילים בעולם, בתקופת מסעות הצלב ובכל מה שקרה לאחר מכן, בקולוניאליזם המוקדם של האימפריות האירופאיות וכו', ועד עצם היום הזה (הנצרות היא עדיין הדת הגדולה ביותר בעולם כיום). מן הסתם דת תיראה אחרת כשהיא צומחת בהקשר כזה, מאשר דת של מיעוטים.

זה ממש על רגל אחת.
נעמי (לפני 7 חודשים)
יעל, באמירה הזו חשפת בורות מוחלטת בנושא.
ההבדל הרעיוני וההשקפתי בין היהדות לנצרות הוא תהומי, הרבה הרבה יותר מהבדלי התנהגויות בין זרמים.
זה לא המסגרת להרחיב אבל הייתי חייבת לפחות למחות...
אני אומרת זאת על סמך עשרות שיעורים ממרצים שונים (באקדמיה ולא באקדמיה) שהדגישו וחידדו את השונות, אם כי כל מי שנחשף לשתי הדתות יכול בקלות לזהות שהן אינן חולקות כמה מהיסודות הבסיסיים ביותר.
רץ (לפני 7 חודשים)
פעם הייתה אגדה אורבנית שבברכות שחיה ציבוריות, מכנסים פיגמנט, הגורם למי שמשתין במים כתם אדום סביבו, מצב שגורם לו בושה גדולה, אחר כך הבנתי שהפוליטיקאים של היום עולים למקפצה הגבוה ביותר, וממנה הם משתנים למים בלי בושה. סקירה מעניינת. וצריך לחשוב על העשן ששלטון יוצר סביבו כשיטה.
yaelhar (לפני 7 חודשים)
תודה רבה, בת-יה
לעניות דעתי - כהדיוט בנושא - אין הבדל אמיתי בין היהדות לנצרות. יש כמובן הבדלי התנהגויות ופרשנות שונה - אבל הבדלים כאלה אפשר למצוא בזרמים שונים של יהדות ושל נצרות.
דתות המזרח - עד כמה שאני יודעת - אינן דתות מונותאיסטיות, ואין בהן "אל" אחד. את הסוגייה של אדם רע מיסודו אי אפשר לבדוק דרכן.
בת-יה (לפני 7 חודשים)
למיטב ידעתי, ובקיצור: היהדות מתייחסת ל"יצר לב האדם רע מנעוריו" כפי שנכתב בפרשת נח, ומכאן גם טקס עול המצוות בגיל 13.
הנצרות מתייחסת ל"חטא הקדמון" ומכאן שכל אדם נולד בחטא, לכן הוא רע מייסודו. (ולכן גם אסרה הנצרות הקתולית על נשים בהריון לצאת מביתם - שהחטא לא יראה, כמעט עד 1920).
דתות המזרח בכלל לא מתייחסות לנושא החטא כפשוטו. שם האדם, כל אדם, נברא על פי רצון האל, ולכן צריך לקבל אותו כמו שהוא. על הטוב ועל הרע.
באיסלם, בדומה ליהדות, כל אחד אחראי למעשיו.
נעמי (לפני 7 חודשים)
זה לא נכון יעל, היא לא שייכת לתפיסה היהודית, והתודעה הכללית של סיפור אדם וחווה רוויה בכל כך הרבה פרשנות נוצרית שצריך להיזהר מהסקת מסקנות. אבל זה נושא רחב ואין לי באמת סבלנות להוכיח. =)
yaelhar (לפני 7 חודשים)
פואנטה - אמנם יש ניסויים בעשן
אמנם יש פטנטים יקרים להסתירו ולהסוות רצונות אבל לעניות דעתי כל אלה שייכים לרקע, לא לנושא הסיפור כפי שאני ראיתי אותו.
לי הספר לא הזכיר את ג'קיל והייד.
פואנטה℗ (לפני 7 חודשים)
ממה שאני מבינה, יש ניסויים בעשן. הניסויים נועדו להסתיר אותו - ללכת בלי ולהרגיש עם...(או להפך, תלוי בזווית הראיה).
הפטנטים יקרים ונועדו ליחידי סגולה (ד"ר ג'קיל), והרעיון הכללי הוא הסוואה של רצונות ומעשים שלא מקובלים בחברה, כאלה שעלולים לגרום לאנשים *מכובדים* לשלם מחיר כבד, להפוך למנודים וכו' (זה בקצרה למה ראיתי דמיון בין שני הספרים).
yaelhar (לפני 7 חודשים)
רב תודות, חני
הנושא, הרעיונות והכתיבה מרתקים בהחלט. הסיפור עלול לייגע.
yaelhar (לפני 7 חודשים)
תודה רבה, פואנטה.
יש לו פוזה ויקטוריאנית - כי הוא כאילו רומן של התקופה. אבל הכתיבה טובה יותר ופחות פתלתלה מספרים דומים שנכתבו ברוח אותה תקופה.

אני לא ראיתי בו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד כי מדוברלאו דווקא ברוע אלא ב"חטא" כלפי החברה ומה שמקובל בה.
yaelhar (לפני 7 חודשים)
תודה רבה נעמי.
את מעלה נושאים שקשה לענות עליהם במסגרת הזו.

התפיסה ש"אדם רע מיסודו" שייכת לדתות המונותאיסטיות - לא דת מסויימת. התפיסה הזו מקורה אולי בריחוק ההכרחי בין אדם לבורא עולם, אבל היא מופיעה בכל מקום, אפילו בסיפור על אדם וחוה (-:

בספר הזה אין דת מסויימת, אבל יש מורה "לעשן ולמוסר" וחלק מהאנשים שם מתפללים ומתנזרים (אבל גם עושים מעשים איומים כלפי אנשים וילדים אחרים).

הדוגמה של הצרעת דומה מאד לגישה המתוארת בסיפור כלפי עשן, אם כי ההתנהגות כלפי מצורעים היתה דומה בדתות שונות, כולל דתות של המזרח הרחוק.
yaelhar (לפני 7 חודשים)
תודה רבה, צב השעה
כן, הוא קוטלג כפנטזיה בגלל העשן.
חני (לפני 7 חודשים)
הנושא של הספר והתקופה מרתקים. מעניין שאנחנו באמת כמעט ולא מתעסקים במשמעומות של טוב ורע.
סקירה יפה.
פואנטה℗ (לפני 7 חודשים)
סוג של ד"ר ג'קיל ומר הייד גרסת עשן.
מעניין. הוא אצלי ברשימה, רק מקווה שאין שם הרבה פוזה ויקטוריאנית שעושה לי אלרגיה.
נעמי (לפני 7 חודשים)
וכן נזכרתי בצרעת, אולי משם הסופר שאב את ההשראה לעשן (סמן חיצוני על חטא), הצרעת הייתה גמול למדבר לשון הרע, והמצורע הורחק מחוץ למחנה לכמה ימים, מידה כנגד מידה על כך שבדיבורו ניסה להרחיק אנשים זה מזה ולפלג את החברה. עם זאת, הצרעת לא הוסתרה, התהליך היה בפיקוח "המימסד" (הכהנים) שגם היו אחראים לקבלו בחזרה אחרי שהייתה למצורע שהות להרהר במעשיו, לבדו.
נעמי (לפני 7 חודשים)
התפיסה של "אדם רע מיסודו" היא לא של "הדת", היא של הנצרות, ולבטח לא של היהדות (לפיה האדם נמצא בשיבה מתמדת אל הבורא, שרחוק מעצם האינסוף בין בורא לנברא, ולפיכך החטא נתפס כמשהו שמרחיק אותו מהמטרה הזו אך ניתן לתקן). אני לא יודעת מה האסלאם אומר, או שאר הדתות, אבל וודאי שצריך לעשות אבחנה.
צב השעה (לפני 7 חודשים)
ביקורת מצוינת. למה בעצם הוא קוטלג כפנטזיה? רק בגלל הקטע של העשן?





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ