ביקורת ספרותית על מבצר החורף מאת ניל בסקומב
ספר בסדר

---

עלילה : 4 מותחת.
תובנות: 3 על דבקות במטרה, צדקת הדרך ורוח האדם.

הספר מביא כרקע, את התפתחות המרוץ הגרעיני במלחמת העולם השנייה, בגרמניה הנאצית, ובאנגליה וארצות הברית במקביל.
הסיפור העיקרי הוא המרוץ אחר המים הכבדים המיוצרים בנורבגיה והמאמצים למנוע אותם מהנאצים. זהו אפוס גבורה של לוחמים מסוגים שונים, החל ממנהל המפעל שניסה להאט ולהקטין את תפוקת המים ועד לאנשי הקומנדו הבריטים והנורבגים שפגעו במערכת הייצור, ולאחר מכן, במעבורת שנשאה את קו הייצור ומכלי מים כבדים למעבדות הנאציות בגרמניה.
הסופר מצליח להביא את התנאים הקשים של שרידות בחורף הסקנדינבי תוך אלתור שנובע מחוסר באספקה והחשש להתגלות על ידי " לא קרואים".
יש בקריאת הספר כמה בעיות יסוד.
א. השמות הנורבגים. אם נקרא ספר שבו מופיעים משה, מישה ומושיקו, הרי מיד נאניש בדמיוננו את הדמויות ונקשור אותם לאירועים של הסיפור. ואילו כאן עמד הסופר על הצורך להעניק יקר לדמויות האמתיות, ואנו הקוראים נמצאים במרחק של זמן ופער תרבותי.
לדוגמה, בהטבעת המעבורת השתתפו, כפי שמזוהים בשמם הפרטי לאורך כל הספר: לרסן, הנסן, נילסן וגם סיברסטד, סרלי ושם ייחודי, דיסט.
מדי פעם מישהו עושה פעולה, נפגע או דבר אחר, בהתחלה התאמצתי להבין מיהי הדמות והאם זה לרסן שנשוי לבסט, או אולי לרסן זה הרווק שמקנא ב.. זה שנשוי לבסט. בסוף התייאשתי .
ב. מפות שצורפו להבהרת המהלכים לא עזרו להבין את הקושי שבו היו גיבורינו (אין בזה שום ציניות), אלא אם קוראים את הטקסט ויוצרים בדמיוננו מין תבליט ותמונה פרטית שלנו, בדומה לציירי הרנסנס שציירו את סיפורי התנ"ך והברית החדשה , על ידי העתקת הסביבה הקרובה שבה חיו.
ג. ידע בפיזיקה. לעניות דעתי, נדרש כאן ידע בסיסי על מושגי יסוד בפיזיקה גרעינית. ליודעים, מתווסף "מכפיל תובנה והנאה מהקריאה", ואילו לאחרים חוסר זה הוא גורם מעכב.
ועדיין ניתן להתרשם מהנחישות והדבקות במטרה גם של אנשים שלא הובהר להם מדוע צריך לחבל במפעל וקו יצור שעבד גם לפני המלחמה ופתאום נהיה מקור לעניין גם לבנות הברית וגם לגרמנים.
נסיים בסצנה מצחיקה. גיבורינו שהו בבקתה במעלה ההר, רעבים, עייפים וחיים את הרגע עד שתינתן הפקודה. אל הבקתה הגיע אדם שנראה כצייד הנושא נתחי בשר צייד.
כמובן שקבלו אותו בנשק דרוך. ההוראות היו כי יש להרוג אדם כזה לבל תפגע המשימה.
מפקד החוליה החליט לחקור את "האורח הלא קרוא". ומתברר כי כמו בתאטרון היה בסיטואציה קונפליקט מובנה. "האורח" חשב שהם נאצים ולכן הביע אהדה מוגזמת להם. מפקד החוליה מזהה את הזיוף , אבל אינו יכול לשחרר את הפתי שממשיך בהפגנת " הפטריוטיות".
איך זה נגמר כדאי לקרוא.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על מבצר החורף