כריסטי היתה אשפית בהמצאת עלילה מורכבת ומסובכת. העלילות שלה היו מורכבות בערך משליש רמזים רלונטיים לפתרון הפשע שהתבצע, ושני שליש של קש וגבבה - חומרים למלוי פערים ולהסטת הקורא מהמסלול הנכון. ההנחה של כריסטי – באמצעות גיבורה הבלגי המשופם והעגלגל - היתה שכולם משקרים, כולם חשודים וכולם יכלו בנסיבות מסויימות לעשות את זה. היא איששה את ההנחה הזו בעלילות ספריה. שם יש תמיד די הרבה דמויות שנמצאות במחיצת הקורבן ויש להן סיבה מספיק טובה לפגוע בו – בדרך כלל כסף או כבוד או שניהם.
האם הספר טוב? תלוי למה משווים. הוא טוב יותר מספרה הראשון שקראתי לא מזמן. כריסטי – שהספר הזה, השביעי שכתבה, יצא לאור ב-1926 שילבה בו פיתרון תעלומה חריג לזמן בו נכתב ואולי גם לזמננו. לא זכרתי את עלילת הספר – קראתי אותו מזמן – והופתעתי כהוגן כשפוארו חשף את הרוצח.
אבל כריסטי היא תוצר של תרבות שעבר זמנה, וכותבת על נושאים שעבר זמנם. אדונים – עשירים, מעצבנים, חסרי התחשבות. קרובי משפחה – עניים, מצפים לאיזו ירושה שתיפול לחיקם (לא עולה בדעתם להרוויח כסף בעבודה. זה לא יאה) משרתים – מסתירים את מה שהם חושבים מאחורי מסכת השירות האדיבה. הקורא מתוודע לקרבן של כריסטי כשזה כבר מוטל מת, מה שחוסך התקשרות לדמות וצער. המוות – למרות שהוא לרוב אלים – הוא נקי: החדר בו בוצע הרצח נשאר נקי יחסית גם כשהמת נרצח בדקירה או יריה. דמויותיה המתות של כריסטי נשארו מכובדות, לא לכלכו את הבגדים או את השטיח.
המניעים, ההתנהגות – על כולם אבד הכלח. חבל. זה היה יכול להיות עולם לא רע לחיות בו, אם לא היית משרת או סתם עני-סמוך-על-שולחן קרובו העשיר.
![רצח רוג'ר אקרויד [מהדורת 2017]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers98/986686.jpg)

















