אם הספר הזה היה סרט, הוא היה זוכה בהרבה פסלוני אוסקר.
את פאולינה סימונס הכרתי בפרש הברונזה. היה לי הרושם שהשם המאד-אמריקאי מסתיר אחריו מישהי שגדלה ברוסיה ולא מכירה עולם אחר. עד כדי כך היו הספר והסיפור אמינים בעיני. לכן קצת הופתעתי כשראיתי והתחלתי לקרוא את "כוכב בודד".
סיימונס היא כשרון אדיר. היא יודעת לספר סיפור, היא יודעת לכתוב.
והסיפור נהדר. לפחות אני אהבתי אותו מאד. הוא החזיר אותי לנעורים אבודים, לנופים ומרחבים. לתחושת החופש המעורבת בידיעה שבקצה החופש מחכה עולם מרובע, קשה ותובעני. הסיפור העמיד בפני שאלות בסגנון של "אולי ויתרתי על האהבה האמיתית היחידה שהייתה לי בחיים"...
נהנתי מכל עמוד שקראתי, בתוך 590 העמודים. התפלאתי כשבסוף הסיפור לא יכולתי להפסיק לקרוא בטענה שמדובר בשמאלץ הוליוודי. סיימונס הכניעה אותי בכשרונה...
אהבתי את הסיפור, נסחפתי בקסמו ואני מאמין שכך ירגישו גם רוב הקוראים האחרים.
מומלץ.

ספר טוב, שואב ומרתק. מאד אהבתי את פרש הברונזה ולכן רצתי לרכוש את הספר הזה מייד כשיצא והאמת שקצת התאכזבתי. לדעתי הוא פחות טוב מפרש הברונזה אך הוא בהחלט ספר מומלץ. בהתחלה הוא משעמם אבל כאשר נכנס לתמונה ג'וני התמהוני, הספר תופס תאוצה.
זהו סיפורם של ארבעה חברים בעיירת מיין, (מייסון ובלייק, קלואי והאנה), שני אחים ושתי החברות שלהם, שמחליטים להגשים את החלום שלהם ולצאת לטיול לברצלונה לפני תחילת הלימודים בקולג'.
אחד מהנערים רוצה לזכות בפרס כספי גדול שהוצע בבית הספר למי שיכתוב סיפור מעניין והוא מאמין שבחו"ל הוא יצליח לעשות זאת.
החברים נתקלים בקשיים רבים מצד הוריהם שלא מרוצים מהחלטתם וגילם הצעיר וכן בקשיים כלכליים שכן לא פשוט לממן את הנסיעה. המריבות עם הוריהם מפורטות על גבי עשרות עמודים וכמעט שנטשתי את הספר, לדעתי היה ניתן לקצר את החלק הזה מבלי לגרוע מהסיפור עצמו.
סבתה של קלואי באה לעזרתם, היא מוכנה לממן להם את הטיול בתנאי שיבטיחו לה שקודם יבקרו את משפחתה ליד ריגה, ואחר כך יסעו למזרח אירופה ויעברו דרך מחנות הריכוז: טרבלינקה, וורשה ואושוויץ כדי שילמדו "איזה משמעות יש לקיום הזמני שלך בעולם האינסופי הזה?".
החבורה יוצאת למסע וברכבת הם פוגשים את ג'וני, נגן גיטרה תימהוני בעל עבר אפל וסודי שמשמש בין היתר כמדריך תיירים. ג'וני מתחבר אליהם ומשמש להם מדריך במזרח אירופה במחנות הריכוז. המסע שלהם במחנות ששימשו במלחמת העולם השנייה מרתק ומרגש. התיאורים של הזוועות לא פשוטים והילדים מזועזעים.
בהמשך ג'וני מתגלה כאדם רדוף, שחייב כספים והוא מכניס את החברים להרפתקה לא נעימה שבמהלכה הם נקלעים למצוקה כלכלית. קלואי נשבית בקסמו של ג'וני והחבורה מתפרקת. קלואי הולכת אחריו והשאר בורחים חזרה לארצם.
מה יקרה לחברות בין ארבעתם? מיהו ג'וני האמיתי? האם קלואי וג'ואי יממשו את אהבתם? זאת ועוד המון פרטים ואירועים תמצאו בספר המרתק הזה.
סוף הסיפור יפה אם כי קצת צפוי (אני ניחשתי אותו) ומלמד אותנו ש"האהבה נמצאת מעבר לפינה" ולא צריך מסעות חובקי עולם בכדי למצוא אהבה, פשוט צריך לפקוח את העיניים.
זהו ספר מעניין, על מסע התבגרות של ארבעה ילדים, על חברות, על נאמנות, על שקרים והסתרות ,על אהבה ותשוקה והעיקר סיפור עם המון המון תקווה! ממליצה בחום!

כולל ספוילרים, נא לקרוא בזהירות:

קלואי וסיימון זה לא. אין שם רגש והוא לא באמת שם עליה.
בלייק מקסים והאנה המפונקת בכלל לא ראויה לו.
אז היה לי ברור מההתחלה מי באמת צריכים להיות ביחד.

והם טסו לאירופה, ושם במזרח היבשת ממש סיוט להתנייד ולנסוע ברכבות,
עם כל הצפיפות, השיכורים, האיחורים, הרעש והריח (זה באמת ככה גם כיום?).
אבל אז הגיע ג'וני ריינבו. וכמה שהוא מושך, ומסתורי ושר מקסים.
ומאז אסון יפהפה לא שנאתי ככה זוג וכל כך לא רציתי שהם יהיו ביחד.
כי קלואי נהדרת והוא משקר לה, ומסתיר, ועם הסמים וההרס העצמי,
ברור כמו שאמרו בעובדה עם אילנה דיין- ששום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

מעצבן קצת שלא באמת גילו לנו מה הרקע שלו ומה הסיפור האמיתי.
ולהיתקע בחושך בטרבלינקה זה סיוט מכל הבחינות.
אבל הספר לא כזה שואתי והוא משלב גם רומנטיקה נחמדה,
כי החלק האחרון נחמד נורא והסוף נפלא ומישהי תפסה שכל.

אז מומלץ וקריא והסוף מפצה.

את פרש הברונזה קראתי, ואפילו אהבתי את הספר, את ההמשך הראשון קראתי בקושי, והשני ממש היה גרוע.
בכל זאת התפתתי לקרוא עוד ספר של אותה הסופרת.
הספר כתוב בצורה מאוד לא אחידה, גם בתוכן וגם בסגנון.
שליש ספר מספר על חבורת נוער שסיימה את התיכון, כמעט ועזבתי את הספר, ממש ספר נוער.
בשליש השני, שיפור. הסיפור הפך למעניין יותר, אפילו מעט מותח. בשליש השלישי, שוב נסיגה.

הספר כתוב בגוף שלישי, מנקודת מבטה של קלואי. אבל בחלק מהספר כל פרק מחולק ל-4 חלקים כאשר כל אחד מהחלקים מסופר מנקודת ראותו של גיבור אחר מהחבורה. פעם בגוף ראשון, פעם בגוף שלישי, ממש סלט.
משהו לא יציב בספר.
אפשר לקרוא.

היה לי מוזר לקרוא ספר של פאולינה שלא קשור לטרילגיה של טטיאנה ואלכסנדר אבל מהר מאוד התאהבתי בדמויות החדשות.
אני מאוד אוהבת ספרים עבים וארוכים והספר הזה היה טוב מאוד. הדמויות אמיתיות, הצלחתי להזדהות כמעט עם כל אחד. ברור שהיו כאלו שאהבתי פחות ודווקא את הדמות הראשית לא אהבתי בכלל, קלואי הצטיירה עדינה מידי וכל הסיפור עם ג'וני ממש לא התאים לה, אבל אולי זה מה שפאולינה רצתה להעביר, להראות איך אהבה משנה אנשים וגורמת להם לעשות דברים שלא היו חושבים עליהם בחיים.
ספויילר...
לא אהבתי בכלל את הסיפור אהבה של בלייק וקלואי. כלכך הזוי וכלכך לא מתאים. זה הדבר היחיד שבאמת שנאתי. בלייק הוא הדמות האהובה עלי בספר וקלואי כלכך מעצבנת עם הנואשות שלה למצוא את ג'וני גם ארבע שנים אחרי שנעלם. בסוף כשמגלים שהוא מת חצי שנה אחרי ההרפתקה שלהם באירופה ושהוא השאיר לה תמונה שבלייק מסתכל עליה כמאוהב ורק בגלל שג'וני אמר שהיא צריכה להיות עם בלייק פתאום נופל לה האסימון והיא שוכחת מהארבע שנים שהיא בזבזה על החיפושים אחרי ג'וני ומתאהבת בשניה בבלייק? אחרי שהוא כלכך ניסה והיא דחתה אותו כל פעם בגלל האהבה והגעגוע שלה לג'וני? זה פשוט לא משהו שקורה בחיים האמיתיים לדעתי אז היה לי נורא קשה לקבל את הסוף הזה. ועוד כשהיא רצה פתאום לזרועותיו של בלייק הכל כלכך מושלם והוא מקבל אותה ומאושר ולא סקפטי בכלל.. למה פתאום היא כן רוצה אותו? פשוט הזוי מידי בשבילי.
הדבר שהכי ריגש אותי זה החיבור בין ג'וני לטטיאנה ואלכסנדר. אני זוכרת שפשוט קראתי את החלק הזה איזה חמש פעמים ואז סגרתי את הספר עיכלתי את זה והמשכתי לקרוא. אני פשוט מאוהבת בטרילגיה שלה שכל דבר שקשור אליהם מרגש אותי ♥

אני מאוד אוהבת את הכתיבה של פאולינה סיימונס וגם בספר הזה הצליחה להתעלות על עצמה, בספר מסופר על 4 חברים שנוסעים לברצלונה אבל עוברים דרך פולין לבקשת הסבתא של קלואי ואז נתקלים בכל מיני הרפתקאות, סיפורים, אכזבות ועל האהבה שמעבר לפינה.

בהתחלה קצת צולע...
כשהחבורה מצליחה לנסוע מתחיל להיות מעניין.
פתאום הם מגלים דברים שהם לא חשבו... שיכולים לקרות להם...
כשהם מכירים את הזמר נודד המוזר הסיפור מתחיל לתפוס תאוצה ונעשה הכי מעניין
ובסוף גם מגלים שיש משהו שקושר את הספר הזה לטרילוגיית פרש הברונזה...