ביקורת ספרותית על צבע השמים שלנו מאת אמיטה טראסי
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 7 במרץ, 2018
ע"י לי יניני



ספר הביכורים של אמיטה טראסי עוסק בסחר בבני-אדם, ובעלילה הזו,הסופרת מתמקדת בסחר בנשים בהודו.

מנתונים במרשתת מצאתי, שבשנת 2004 היקף הסחר בבני-אדם ברחבי העולם, נע בין 600,000 ל-800,000 איש בשנה. לדעתי נתון לא אמיתי, מפני שהסוחרים הללו אינם חשופים, והמשמעות היא שנתונים אלה נאספו מהמקרים שנחשפו בלבד. עוד עולה מהנתונים הללו ש-80% מהסחר בבני-אדם, מתמקד בנשים שמטרתו העיקרית היא ניצול מיני. בנוסף, נרשם שעפ"י נתונים ומחקרים של ארגון העבודה הבינלאומי והאו"ם, בשנת 2009 עולה שיש בעולם כ-2.5 מיליון קורבנות של סחר בבני-אדם. אני עצמי יצאתי מבולבלת מכל המספרים הללו, ואין לי מושג עד כמה נתוני המרשתת אותנטיים.

לצערי, בארץ הסחר בנשים הוא חלק ממגמה, והנשים מגויסות למטרות מין, ולרוב במרמה ובאלימות. מנתונים רשומים עולה, שישראל עומדת בקריטריונים למאבק בסחר ומיגור התופעה, אך עם ביקורת בצידה, על קלות הענישה הנהוגה בישראל כלפי סרסורים.

אמיטה טראסי מגוללת בפני הקורא, מסע רגשי מרגש וברוטאלי על שתי ילדות בהודו: טארה ומוקטה.

מוקטה ילדה בת עשר יפיפייה עם עיניים בהירות. בהתאם למסורת, וכהמשך לעבודת הסבתא והאם כזונות המקדש, הוכרזה בטקס מיוחד לזונת המקדש. על-מנת להצילה מציפורני הטרף, נחלץ לעזרתה אשיק אביה של טארה. אשיק אסף את מוקטה לביתו כמשרתת והיא סייעה בעבודות הבית. היא מעולם לא פגשה את אביה, וגם לא ידעה מי היה אביה. המפגש בינה לבין אביה הביולוגי היה ונשאר בגדר חלום. את אימה היא איבדה לאחר שהטורפים הפנטיים התעללו בגופתה, והסבתא למחייתה החליטה להיפתר ממוקטה תמורת כמה רופי.

למרות תכתיבי המסורת והבדלי המעמדות, הילדות טארה ומוקטה מוצאות שפה משותפת, וחוות יחדיו חוויות ילדות. מוקטה מילאה את תפקיד המשרתת של המשפחה, ליוותה את טארה לבית הספר, סחבה את ילקוטה, ובשעות הפנויות טארה שיתפה את מוקטה במשחקי ילדות משותפים, האזנה למוזיקה, וקריאה, על מנת להסיר ממנה את הצלקות שנותרו בנפשה.

אך...בלילה אחד של שנת 1993, מוקטה נחטפת באמצע הלילה לנגד עיניה של טארה, ובאותן דקות הרות גורל, טארה לא זועקת לעזרה. למה? הרי טארה אהבה את מוקטה, אזי מה מנע ממנה להזעיק עזרה?

צער החטיפה ומות האם של טארה, גרמו לאביה לנטוש את הודו, ולהגר לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות – ארצות-הברית.

לאחר הסתלקותו של האב מהעולם, טארה מצאה מכתב בתוך מגירה בחדרו של אביה. תוכן המכתב הקפיץ את טארה להחלטה חד-משמעית, לשוב להודו ולחפש את מוקטה שנחטפה. מה היה תוכנו של המכתב? אילו מהדברים שנכתבו במכתב גרמו להחלטה פתאומית כזו לעזוב את מקום מגוריה, בן-זוגה, לטוס להודו ולחפש את מוקטה?

החיפושים והמסע אחר מוקטה מפגישים את הקורא עם כיעורה של הודו: פערי העוני מול העושר, העולם התחתון, סרסורים, זונות, משטרה, אכזריות, מסורת עתיקה, שקרים, סודות, תבשלים, מנהגים, נופים מיוחדים ועוד.

הספר ערוך פרקים קצרים ונע על גבי שני צירי זמן, שכל פרק כתוב בגוף ראשון, ובקולה של כל אחת מהדמויות: טארה ומוקטה. בציר אחד אמיטה טראסי מפנה את הזום לעבר מוקטה הצעירה, שנידונה על פי המסורת לשרת את המקדש, ובזום אחר על דמותה של טארה, שנולדה למשפחה מהמעמד הגבוה ולא ידעה עוני. בחלקו השני של הספר, הסופרת מתמקדת בחשיפת טארה הבוגרת בשנת 2004 בהודו, ומאידך את מוקטה בעולם האחר. בסיכומו של דבר העלילה מגוללת בשני קווים מקבילים, כאשר בקצותיהם הם חוברים יחדיו לקו אחד.

אחד המוטיבים המודגשים בספר, הוא הפער בין המעמד העשיר למעמד העני. כאחת שעדיין לא ביקרה בהודו וניזונה מסרטים, ספרים וסיפורי חברים, ניראה לי שהסופרת הטיבה לתאר היטב את האווירה ששררה ושוררת בהודו גם היום.

מלבד נושא הסחר בנשים, אמיטה חושפת נושא לא פחות כאוב: "ההתעללות בילדים" ולהט הסרסורים לסמם את הילדים, כדי שלא יפריעו לאימהות לעסוק ב"עבודת הקודש" לה גויסו.

נושאים נוספים שמקבלים אזכור: מערכת הבריאות, התמותה המוקדמת, מחלות מין, המערכת השלטונית, אי הסדר, האינטראקציות בין האזרח למשטרה, שוחד, תן לי ואתן לך ועוד...

טארה ומוקטה משמשות כשליחות המסר, על מה שקורה בהודו גם היום באזורים מסוימים, והדמויות הנוספות בעלילה מעצימות את המסר.

מה הפריע לי בעלילה? מבזקי הזמן, צירופי המקרים המאולצים, הפיתולים הצפויים, הסוף ופירוש מונחי השפה שהותקנו בסופו של הספר ולא במהלך העריכה. אני אישית מעדיפה לעיין בפרושים, במהלך הקריאה באותו עמוד, ולא לנתר לסוף הספר ולחפש את הפירוש הרלוונטי. לדעתי ההעדפה שלי מקלה על הקורא, וחוסמת את עיצורי הקריאה המאולצים.

למרות הערותיי הנ"ל, לא יכולתי להתנתק מסיפור העלילה, ובמהלך היומיים האחרונים מצאתי את עצמי, אוחזת בספר ובכל רגע דל פנוי קוראת בו.

לדעתי, למרות העטיפה המאוירת בשמיים כחולים, שנושקים לצבעי השמש המדהימה, ממתק אמיתי אם כי קצת מריר.

בשורה התחתונה: מארג מרתק, קצבי, עצוב, עוצמתי, מלופף בבגידה, תקווה וגאולה.

ממליצה בחום.

לי יניני

הוצאה: אריה ניר, פרוזה תרגום, 376 עמודים, 2018
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני 4 חודשים)
יונתן בן- תודה רבה. שמחה שאנחנו חושבים אותו דבר. חג שבועות שמח
לי יניני (לפני 4 חודשים)
דינה תודה רבה
יונתן בן (לפני 4 חודשים)
ביקורת מעולה - מסכים עם כל מילה. גם לי הפריע מילון הפירושים בסוף הספר ואני חושב שהיה עדיף להביא את הפירושים בהערות שוליים בעמודים עצמם - זה הרבה יותר קל ונח לקורא. גם לי צירופי המקרים הרגישו קצת מאולצים, אבל בכל זאת, בשורה התחתונה - ספר חזק ונפלא.
dina (לפני 5 חודשים)
סקירה מעולה לילוש. ספר יפה ומרגש.
לי יניני (לפני חצי שנה)
רץ תודה רבה
רץ (לפני חצי שנה)
ביקורת נפלאה ומעניינת לנושא כאוב גם אצלנו בארץ.
לי יניני (לפני חצי שנה)
חני תודה וסופש נעים
חני (לפני חצי שנה)
העוולות שקיימות בעולם הם לעיתים בלתי נתפסות לי. הארת את מקום הסקירה הנבחרת בסקירתך .
לי יניני (לפני חצי שנה)
בת-יה....תודה על הבעת דעתך
לי יניני (לפני חצי שנה)
Pulp תודה. גם הפעם אני מסכימה איתך
לי יניני (לפני חצי שנה)
אפרתי תודה רבה
בת-יה (לפני חצי שנה)
סחר בנשים זו בעיה כלל עולמית, ומי שאחראי לה הם דווקא גברים רמי דרג שצריכים להפגין כוח. וגרוע יותר, לא מעט נשים אחראיות גם הן לחטיפות האלו. יש שמפחד הבוסים אבל יש גם מרצון - סוג של עליה בדרגה בתוך אירגון שפל. יש לנו נטיה לחשוב שהחוטפים בשטח הם האחראים, או מנהלי בתי הזונות, אבל אם לאלה לא היה כיסוי "מלמעלה" הכל היה נגמר מזמן.
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
הודו רחוקה מרוחניות כמזרח ממערב. לעולם לא הבנתי את הנהירה לשם בשם "חיפוש עצמי" כביכול. עם זאת, מהטמה גנדי היה אגדה.
אפרתי (לפני חצי שנה)
נושא מזעזע. איום ונורא. ואיומים האנשים שצורכים את זה. ביקורת מסקרנת מאוד.
לי יניני (לפני חצי שנה)
אירית תודה. סחר בבני אדם לא בשבייל אף אחד. אבל, זו עובדה קיימת לצערי
אירית (לפני חצי שנה)
סחר בבני אדם- לא בשבילי...
אבל נהניתי לקרוא את סקירתך .
יום נפלא לי ותודה .
לי יניני (לפני חצי שנה)
וונדי פן תודה רבה ויום מקסים
וונדי פן (לפני חצי שנה)
הנושא מעציב ומתסכל, ביקורתך מקצועית ורהוטה. תודה.
לי יניני (לפני חצי שנה)
שונרא תודה
לי יניני (לפני חצי שנה)
אנקה אולי מזכיר קצת. תודה
שונרא החתול (לפני חצי שנה)
מזעזע.
נראה לי שההערכות לגבי היקף הסחר בבני אדם הן לחומרא ולא לקולא. הן גם כמעט בנות עשור ומאז חל שיפור. כך אני מקווה, לפחות.
אנקה (לפני חצי שנה)
ביקורת טובה. תודה לי. העלילה באמת קצת מזכירה את רודף העפיפונים.
לי יניני (לפני חצי שנה)
רויטל שתקראי את הספר תביני למה קראתי להם "טורפים". תודה ויום טוב
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
אוקיי, הנחתי שאליהם הכוונה אבל הכינוי "טורפים" לא היה לי ממש ברור.
(אז כנראה שרק התקציר מזכיר...)
לי יניני (לפני חצי שנה)
רויטל, הטורפים הפנטיים הם אותם סרסורים ומשתמשי הזונות.... לעניות דעתי זה מאוד ברור מבין השורות על מה מדובר ומי הם אותם הפנטיים.
לזכותה של הסופרת ייאמר שאין אף סצנה המגוללת פרטים אינטימיים הכל נכתב מאוד נקי למרות הכיעור שבהתעללות.

נ"ב: זה לא רודף העפיפונים ממש לא... זה משהו אחר לגמרי
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
נשמע שהעלילה מזכירה איכשהו את "רודף העפיפונים" אולי זה רק נראה כך מהתקציר.
(ולא הבנתי מי אלו "הטורפים הפנטיים"?)





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ