ביקורת ספרותית על חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט] מאת ליונל שרייבר
ספר מעולה

---

לפי דעתי, המדד לכמה טוב ספר מסוים תלוי בזמן שממשיכים לחשוב עליו מרגע סיום הקריאה.
את "חייבים לדבר על קווין" סיימתי לקרוא בערך לפני חודשיים, ועד היום עדיין לא הפסקתי לחשוב, לדבר עליו ולספר לכל מי שמוכן להקשיב.
אני בת 18 וחצי. לא מתיימרת להחשיב את עצמי כאדם בוגר לכל הדעות ועם זאת כבר מזמן לא מגדירה את עצמי כילדה. קשה להגיד בהחלטיות מתי עוברים לחלוטין את גיל ההתבגרות, אבל אחד הדברים ההחלטיים ביותר שאני יכולה להגיד על עצמי זה שאני אפילו לא קרובה ל-להיות אמא. קראתי לא מעט ביקורות על הספר לפני שהתחלתי את הקריאה בו (מה גם שלא היה פשוט למצוא אותו, הוא לא היה קיים באף אחת מהספריות שחיפשתי בהן) ובין ההמלצות לבין תיאורי סערות הרגשות שחוו כמה מהקוראים, נכתב לא פעם שהוא לא מומלץ לנשים שחושבות להביא ילדים באחד מן הימים. ובכל זאת קיבלתי על עצמי את האתגר וקראתי אותו.

בגדול, "חייבים לדבר על קווין" מדבר על נער שביצע טבח מתוכנן לפרטי פרטים בבית הספר שלו. אבל מה שמבדיל אותו מספרים אחרים שנכתבו באותו נושא (ועל ההשוואה שלי ל"תשע עשרה דקות" ארחיב בהמשך) זה שזה לא באמת העיקר כאן. הרי כבר מקריאת התקציר שבגב הספר אנו מגלים את הפרט הזה, ככה שלא קיימת בנו שום הפתעה כשבסוף הפרק הראשון של הספר, לאחר הקדמה מלאה ברמזים, נכתב לראשונה על כך באופן מפורש. קודם כל, בחירת נקודת המבט של הסיפור היא מושלמת. ללא ספק יכול היה להיות מרתק לשמוע את הסיפורים גם מנקודת מבטו של קווין עצמו, אבל עצם זה שאווה אמו מספרת את הכול מנקודת המבט הכה סובייקטיבית שלה תורמת המון לעלילה ולהבנה הכללית של הסיפור. מה גם שבדרך זו אני הצלחתי ללמוד הרבה מאוד על שתי הדמויות האלה במקביל.
אחת השאלות המהותיות ביותר שעולות בספר היא השאלה האם קווין נולד רוצח ומהי מידת ההשפעה של האם על האדם שהוא גדל להיות. אם להיות מאוד כנה, עד היום עדיין לא הצלחתי לגבש דעה החלטית לגבי מי יותר אשם ומי יותר קורבן: אווה או קווין. אם אני אגיד ששנאתי את קווין ותיעבתי אותו לחלוטין זה יהיה שקר; היו אפילו רגעים שריחמתי עליו ואולי קצת חשתי חיבה כלפיו. ברור שהמעשים שעשה היו בלתי נסלחים, אבל לאורך כל הספר לא הפסקתי לשנות את הדעה שלי לגבי מי מהם יותר קורבן בסיפור הזה. מצד אחד, קווין עשה הכול כדי לאמלל את החיים של אמו, כבר מהרגע שנולד. אבל מצד שני, אני חושבת שלאם יש השפעה לא קטנה כאן. נכון, אי אפשר להאשים מישהי שלא אוהבת את הבן שלה, על אף הקושי. יחד עם זאת, ההחלטה הפזיזה שלה להביא ילד למרות שהיא לא רצתה בו היא אשמתה בסופו של דבר. ונכון שאין לשפוט אדם על טעות אחת שעשה, אבל במקרה שלה הטעות הזאת עלתה לה במחיר יקר שאין כמוהו. בנוסף, היא תיעבה אותו עוד כשהיה עובר. ככה שגם אם היא לא אשמה בזה שהוא הפך לרוצח, אני חושבת שכן הייתה לה השפעה לא קטנה על עיצוב האישיות שלו, גם אם באופן בלתי מודע וגם אם היא ניסתה לתקן את זה כשנולד.

"חייבים לדבר על קווין" זה לא ספר שנגמר ברגע שמסיימים לקרוא בו. הוא מסוג הספרים שנשארים איתך לנצח. מה שכל כך מיוחד בו זה צורת הכתיבה הבוטה והישירה. אישית אני יכולה להעיד, בלי להגזים, שהפרספקטיבה שלי על ספרים השתנתה מאז שקראתי אותו. לצורך ההשוואה, לפני כשנה קראתי את "תשע עשרה דקות" של ג'ודי פיקו, שהיא אחת מהסופרות האהובות עליי. זהו ספר שמדבר גם הוא על נער בן 16 שביצע טבח המוני בבית הספר שבו למד. אבל בין שני הספרים האלה יש כל כך הרבה הבדלים שאני לא יכולה להימנע מלהשוות ביניהם.
דבר ראשון, ליונל שרייבר מול ג'ודי פיקו. הכתיבה של ג'ודי פיקו היא מאוד מטלטלת ודרמטית ויחד עם זאת עוטפת את המילים במעטפת של מילים יפות ורכות, ככה שכשמגיעים לרגעים הקשים הם שוברים את הקורא בבת אחת, מפילים אותו לרצפה, לעתים גורמים לו לדמוע, אבל הדמעות האלה מהוות סוג של קתרזיס, כי גם אם היא תהרוג את כל הדמויות בסוף הספר אנחנו נכעס אבל אז נירגע ונסלח לה, וגם נרגיש שפרקנו מעלינו איזה משקל כבד שהיה על הכתפיים לאורך כל הקריאה. הכתיבה של פיקו היא נורא רגועה וסוחטת רגשות ומנסה לחלחל עמוק ולרגש ולגעת. לעומת זאת, הכתיבה של ליונל שרייבר כל כך הפוכה. היא חצופה, בוטה, כנה ולא נרתעת מלכתוב את האמת בדיוק כמו שהיא, בלי לנסות לייפות אותה בכלל. היא לא מפחדת לגעת בנקודות הכי רגישות שיש ולכתוב על נושאים שלא נהוג לכתוב עליהם. בהשוואה לשרייבר, פיקו כותבת בצורה מתחנחנת וסוחטת רגשות.
דבר שני, ב"קווין" הוצגה ביקורת כל כך נוקבת, אבל להבדיל מ"תשע עשרה דקות" היא לא הופנתה רק כלפי הנער. אפילו אפשר להגיד שהרבה מאוד ממנה לא הופנה כלפיו. הדבר היפה בספר הזה הוא שהביקורת היא לא חד משמעית ושאם אתם פסיכים מספיק כמוני (סתם צוחקת) אתם יכולים אפילו להגיע למצב שאתם אוהבים את קווין למרות כל מה שעשה. ותאמינו לי, הוא עשה הרבה.

מעבר לזה, בתור אחת שלמדה קולנוע אני חייבת לציין בסוגריים את עניין הסרט שנעשה בהשראת הספר. יכול להיות שהגעתי אליו בציפיות גבוהות מדי, אבל אני חייבת להגיד שהתאכזבתי ממנו לגמרי ושלדעתי הוא ממש עשה עוול לספר המבריק הזה, אבל אני לא חושבת שזה המקום המתאים לפרט את רשימת הסיבות הארוכה שיש לי. זו רק דעתי והרבה מבקרי סרטים יחלקו עליי בעניין הזה.

אני יכולה להמשיך לכתוב על הספר הזה בלי סוף, אבל אני חושבת שזה מספיק. לסיכום אגיד שזה ספר אכזרי, יפה, כואב, מצמרר, מעורר השראה ויותר מכל - מומלץ ביותר. כי אחרי הכול והרי גם אם לא נרצה, חייבים לדבר על קווין.

» ביקורות נוספות של Wish You Were Here
» ביקורות נוספות על חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט]