ביקורת ספרותית על עד שהירח יתמלא מאת ערן בדינרי
ספר מעולה

---

ארבע נובלות. בכולן גיבורים מיוסרים, אינדיבידואליסטים, זאבים בודדים. הכתיבה יפה, לפרקים אף נושאת איכות לירית. איזון מתקיים בין עלילה לבין זרם תודעה. אחת הנובלות מתמקדת בסופר השוקד על כתיבת רומן במשך עשר שנים. לאחר צאתו לאור, זוכה הרומן לביקורת אחת מאת המבקר המהולל ביותר באנגליה. אם נובלה זו הייתה נכתבת בעידן הישן, שבו המבקר הקלאסי הוא האנטגוניסט המושלם ביחס לסופר, היא לא הייתה מחדשת דבר. דווקא בעידן הטכנולוגי - "העולם הקטן" שבו טושטשו הגבולות והפערים בין האינדיבידואל לבין ההמון, בין המבקר לבין הסופר - בדינרי מצליח להראות עד כמה השינוי, מן הבחינה הזאת, הוא אשליה. הדרך שבה נובלה זו בנויה, מתוך מודעות לעידן שלאחר מות המבקר, הופכת את הרעיון לחדשני. בנובלה מתואר כיצד הסופר האומלל בודק באינטרנט אם נכתבו על ספרו סקירות מצד קוראי יום-יום באתרים ציבוריים, שעה שהוא מבין היטב כי גם אם ימצא כאלה, הן יתגמדו לנוכח ביקורתו של המבקר הרשמי. דווקא משום שכל קורא שני בימינו מכריז על עצמו "מבקר" מעצם היותו חבר בפלטפורמה זו או אחרת, הסופר בן זמננו נושא עיניו אף יותר אל המבקר האמיתי. זאת ועוד, כאשר אדם מחפש באינטרנט ביקורת על ספר משום שהוא מתלבט אם לקרוא אותו או לא, מה ישפיע עליו יותר - ביקורת מאת מבקר רשמי המתפרסמת בעיתונות הממוסדת, או סקירה של קורא אנונימי באתר ציבורי?
בתום קריאת הנובלה נותרה בי התחושה כי כוחו של המבקר המקצועי בעידן הנוכחי, לא רק שלא אבד אלא אף התעצם. דווקא משום שהמבקר המקצועי פועל היום לצד אינספור מבקרים חובבניים, כוחו רב יותר מכפי שהיה בעבר. זו לוגיקה פשוטה: צבע בולט כשלעצמו, בולט יותר כשהוא לצד צבע שאינו כזה.
כך גם לגבי רעיונות נוספים בספר, רעיונות שלכאורה שייכים לעולם הישן אך הקורא המעמיק עשוי להבין כי אין זה כך. בי עבר הרושם כי מאחורי ארבע הנובלות ישנה הבנה חדה של הסופר את הרעיונות הפרדוקסליים שהוא מבקש להעביר.
מעבר לכך, בנובלות שזורות תובנות בעלות ערך אנושי.

» ביקורות נוספות של הקורא במצודה הרמה
» ביקורות נוספות על עד שהירח יתמלא