ביקורת ספרותית על אוגי ואני - שלושה סיפורי פלא מאת ר"ג' פלאסיו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 6 בינואר, 2018
ע"י זה שאין לנקוב בשמו


בטוח קרו לכם גם מיקרים כאלו בחיים.
אצלי - למשל - בכיתה ד', במהלך שיעור, חשבתי על משהו מצחיק שגרם לי לצחוק בקול רם. הבעיה הייתה שהמורה שאלה שאלה כלשהי, וילד כלשהו ענה תשובה כלשהי, והמורה חשבה שהתשובה של אותו ילד מצחיקה אותי, ובקול שקט ולא צעקני, אך מעורר פחד ויראה, הורתה לי לצאת מהכיתה. הקטע הוא, שלא יכולתי להגן על כבודי, ולומר לה שבסך הכל חשבתי על משהו שהצחיק אותי ואין לזה כל קשר לדברים שקרו בכיתה, כי מרוב הלחץ היה לי פיפי, ובתיאום מושלם עם הכוונות של המורה, הדבר שהיה לי הכי חשוב לעשות הוא בעצם לצאת החוצה, להתפנות. וכשחזרתי מהשירותים, כולם כבר עברו נושא ולא היה לי נעים להעביר אותו חזרה למה שקרה בכיתה, דבר שהיה גורם לי לעוד תחושת חוסר נעימות מיותרת. וכך, כל מי שהיה בחדר, חשב שצחקתי מהתשובה של אחד התלמידים, ובעצם זילזלתי בו.
חוץ ממני, שלא הייתה לי האפשרות להשמיע את קולי.

סתם דוגמא לעוד אלפי מיקרים שקורים לכולנו בחיים.

לכן, אני חושב ש"אוגי ואני" הוא ספר חשוב שטוב שנכתב, אף על פי הרושם שנוצר, של ספר שהוא ניספח לספר אחר שאין שום סיבה להמשיך אותו - כי הוא נותן לעוד דמויות, שלא שמענו את קולן ב"פלא", להשמיע את קולן כאן ב"אוגי ואני".

אז מי משמיע כאן את קולו?
1. ג'וליאן, "הילד הרע", מנהיג הבריונים שהציקו לאוגי - בספר זה הוא מתחיל לעבור לאט לאט שינוי לטובה. וגם: הוא מסביר מה באוגי גרם לו לשנוא אותו כל כך... או שמא אולי לפחד ממנו כל כך? לא לכל מה שהוא אומר יש הצדקה, אבל, כמו שאומרים: "לכל סיפור יש כמה צדדים, וראוי שנקשיב אליהם ונלמד מהם".
2. שארלוט, "החברה של אוגי במרכאות", הילדה שמר פלוצקר הורה לה בתחילת השנה להיות חברה של אוגי - מספרת על היחסים המרוחקים עם אוגי, על התרעומת בכל הנושא הזה של הילדים המקובלים והלא מקובלים, ומצד אחד הרצון להיות עם הלא מקובלים ולהראות שהיא יכולה להיות באמת נחמדה, ולא רק אחת שאמרו לה להיות כזו, ומצד שני לא לאבד את מקומה בקרב המקובלים, מקום שלא גבוה ממילא, ומהפחד ממה כולם יחשבו עליה. היא חושפת את הקוראים לעולם נוסף, "העולם של הבנות בבית הספר", ומספרת על הסיבוך של לחיות בתוך העולם הזה. דרכו, היא מסבירה את מהות היחסים שלה עם אוגי.
3. כריסטופר, "החבר הוותיק של אוגי, עוד מלפני שהוא התחיל ללמוד בבית ספר רגיל" - שלאט לאט, ככל שהוא ואוגי מתבגרים, הם מתרחקים אחד מהשני, ונוצר הרושם שאולי זה בגלל שלפעמים להיות חבר של אוגי זה לא כל כך פשוט. הוא מספר על החיים החדשים שלו, ועל אירוע שמחזיר אותו חזרה לאוגי.

ספר טוב, בסך הכל. ר"ג פלאסיו כותבת נהדר, ובתור אומן, יש לה את "טביעת האצבע" - החל בסיגנון הכתיבה, בצורה ששמות הפרקים נראים, באיך שהדמויות בספרים שלה מדברות ומתנהגות - וכמובן שהייתי שמח לקרוא עוד ספרים שלה, רצוי לא רק מהעולם של אוגי, אף על פי שמדובר באחלה של עולם.
הסיפורים מרגשים לפרקים. לא ברמה של "פלא" כמובן, אבל עדיין מעוררים רגשות. בעיקר בסיפור של ג'וליאן, שהוא הסיפור האהוב עליי. יש משהו מקסים בכנות ובבגרות שבה הדמויות בספר מדברות, לצד הילדותיות שניכרת דרך סיגנון הכתיבה, שמראה שלמרות האירועים המטלטלים שעוברים על הילדים, הם עדיין בסך הכל ילדים.
החוזקה העיקרית שלו, היא שהוא מוסיף עוד נפח לכל הסיפור הזה של אוגי, והיציאה שלו לאור בסמיכות ליציאת הסרט (שאגב, היה מהמם בערך כמו הספר), רק מיטיבה עימו, כי אז אנחנו, הקוראים, מקבלים הרבה תכנים של "פלא" בפרק זמן מצומצם - וכך, היקום הפלאי הזה הופך להיות חלק נכבד מהעולם שלנו בזמן האחרון, ואין דבר יותר כיפי מזה!
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 חודשים)
תודה, מירה. וזה לא אני שאמרתי שלכל דבר יש 2 צדדים - זו ר"ג פלאסיו אמרה, אני רק חוזר אחרי הדברים החכמים שהיא אמרה :)
Mira (לפני חצי שנה)
ביקורת מקסימה. וכמו בר גם אני טרם הספקתי לראות את הסרט.. ויש זמן..
אבל מסכימה איתך שלכל דבר יש 2 צדדים ולפעמים אנחנו "לא רואים" את השני..
יפה כתבת.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני חצי שנה)
רויטל - אני חושב שפשוט מדובר בסופרת שמחוברת בצורה חזקה ואמיתית לטקסטים שהיא כותבת, שהיא פשוט הרגישה שיש עוד קצוות בסיפור שנשארו פתוחים, ושהיא חשה צורך אמיתי וחף מכל תאוות בצע, לסגור אותו. אם תקראי את ההקדמה הפותחת את הספר, תקבלי את ההוכחה לכך שפלאסיו היא הסופרת מהסוג שתיארתי. חוץ מזה, תודה רבה על התגובה, וגם על הסיפור האישי של אחיך :) הסרט מתאים לכל גיל אני חושב, למעט ילדים שמפחדים מילדים אחרים שנראים שונה מהם.

חני - תודה רבה. כשאת אומרת "את הספר קצת פחות", את מתכוונת לספר הזה או לפלא? אם הספר הזה, אז למה הוא לא מצא חן בעינייך?

אירית - איזה כיף לקרוא את תגובתך!

האופה בתלתלים - שמח שאת מסכימה איתי פעם שנייה השבוע בנוגע לספרים שאני קורא... ואני כמובן גם מסכים איתך, כך שזה לגמרי הדדי :)
ואולי גם ספרות מבוגרים? כמו למשל שג'יי קיי רולינג עשתה.

בר - הסרט אכן מדהים, ואת מוכרחה לראות אותו אם אהבת את "פלא". לגבי הספר הזה, נראה לי שכדאי לך לנסות. (ראי מה כתבתי לרויטל)
בר (לפני חצי שנה)
אהבתי מאוד את הספר "פלא"
את הסרט עוד לא יצא לי לראות אך שמעתי שהוא מעולה.
אני מסכימה עם רויטל שלפעמים בספרי המשך על אותו נושא יש הרגשת סחיטה ומיצוי של העלילה ורצון לרכוב על גל ההצלחה. בשבילי לפעמים זה יותר מידי
האופה בתלתלים (לפני חצי שנה)
מסכימה, ובעיקר חושבת שהיא צריכה להרפות מפלא ולעבור לספרות ילדים איכותית בפני עצמה.
אירית (לפני חצי שנה)
כיף תמיד לקרוא אותך .
שבוע נפלא.
חני (לפני חצי שנה)
אהבתי את הסיפור האישי . את הספר קצת פחות. את הסקירה קצת והרבה גם יחד.
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
לא השתכנעתי...
עדיין נשמע לי כמו ניסיון לסחוט עוד קצת את בועת ההצלחה של פלא.
החל מאיזה גיל לדעתך הסרט מתאים?

(ולגבי הסיפור שלך, אז לאחי קרה משהו דומה:
הוא ביקש מחק מחבר בתחילת מבחן... רגע אחרי שהמורה צעקה על תלמיד בכיתה "תמחק את החיוך הזה מהפרצוף שלך!".
כמובן שלא עזרו טענותיו שהוא לא שם לב ולא שמע, והוא נזרק מהכיתה עם 0 במבחן.
שנתיים מאוחר יותר, אותה המורה ביקשה מתלמידיה לכתוב סיפור על עוול שנעשה להם.
נחש על מה הוא כתב...
הפעם, המורה האמינה ואף התנצלה בדיעבד).





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ