ביקורות ספרים על הספר הדוד טונגסטן - כימיה של זיכרונות ילדות

**** כשהילדים שלי היו יותר קטנים, בעיקר הבנים, הייתי לוקח אותם לבית הספר ברגל, ובדרך הם היו שואלים אותי שאלות. אבא, למה השמיים כחולים? אבא, ממה עשויים בני אדם? אבא, איך מכניסים חשמל לבטריה? אבא, ואבא, ואבא, איך, ולמה, ומי המציא... הייתי מחייך ברוחב לב לשמע שאלותיהם המקסימות שנשאלו לרוב כדי להרשים אותי. על השאלות שידעתי, הייתי עונה, או רק מחרטט משהו. על אלה שלא, הייתי שולף את דוקטור גוגל ומוצא איזה מענה דחוק שהיה מניח את דעתם. תכל׳ס, הם לא באמת רצו לדעת. לא באמת. ואת התשובות שלי הם היו שוכחים אחרי חמש דקות. יותר עניין אותם מי היה מנצח בקרב, ספיידרמן או סופר... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

בזכרונות הילדות שלי היו לטרסטים. איורים מיוחדים על נייר שקוף שמצמידים לדף, מגרדים בעזרת מקלון ובכל מעבירים אותם לדף עצמו. לחברות שלי היו כאלה עם השם שלהן בתוך לבבות סגולים. השם שלי מעולם לא הופץ במוצר תעשייתי כלשהו, אבל זאת לא הנקודה. לאבא שלי היו כאלה, בעשרות. בלי שמות ובלי לבבות. רק בצורות שונות של משושים וקווים. היום היו עושים את זה במחשב, אבל הדוקטורט של אבא שלי נכתב בכתב יד בעט כחול, הועבר לקלדנית להדפסה במכונת כתיבה. במקומות שבהם היו צריכים איורים של מולקולות, היו משתמשים בלטרסט ייעודי. הדוקטורט של אבא שלי היה בכימיה. גם העבודה שלו אחר כך. חופש... המשך לקרוא

נצחיה

בסיפור זה נחשפתי למסורת מדענית של יהודים תושבי הממלכה הבריטית. בצד המתוסים הידועים כמו פרויד ואיינשטיין, מסתבר שהיו עוד שותפים (זוטרים יותר?) לפריצה היהודית לעולם המדע והטכנולוגיה , שעין ההיסטוריה עוד לא שזפה. סקירה היסטורית יפה של תהליך היציאה מהשטייטל אפשר למצוא בספר "רקוויאם גרמני" של עמוס אילון. בספר זה, חורג אוליבר סקס מהמסורת של סיפרי הניורולוגיה שלו לכוון העבר המשפחתי המרתק שלו. לפיכך, זהו סיפור אישי חם ומסקרן, עם נחוח יהודי, של התבגרות בצל המלחמה הגדולה. מעניין לציין שהפנים האנטישמיות של אנגליה מוצנעות היטב בסיפור, ולמי שמכיר יהודים גלות... המשך לקרוא

האח הגדול