ביקורת ספרותית על אביב באיליריה מאת אן ברידג'
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 20 בדצמבר, 2017
ע"י רץ


איים של שפיות

בחוץ התחוללה סופת שלגים, המלווה לסירוגין בגשם זועף. שמיים אפלוליים עטפו אותי בקדרות מעיקה.

היה זה לפני שנים כשטסתי לפרנקפורט, לכנס בינלאומי בעיצמו של חורף אירופי. לצדם של המשלחת האוסטרלית הקולנית, הייתה משלחת שונה בצורה קיצונית, הקרואטים, שרק זה עתה התפצלו מיוגוסלביה, במה שאמור היה להיות אביב העמים האירופי.

הם היו מופנמים וקודרים, אך הייתה להם תשורה מעניינת לחברי הכנס, חוברת תיירותית בה כנסו תמונות חוף הים האדריאטי, עיירות נושקות לים כחול שטוף שמש, איים בצורת רסיסי סלעים משוננים ומחורצים, טובלים בים טורקיז עמוק.

היה משהו מהפנט במים ובסלעים הלבנים החשופים. באותה עת היה לי קשה לפענח את סוד קסמם, כעת אני חושב שמראות אביב הים הקרואטי מציפים בקרבנו תחושות יופי ושחרור, המסעירים את נפשנו, ומעוררים בנו תשוקה כבויה למימוש מהווים אישיים הכרוכים בשינוי.

אל האביב הקרואטי, יצאתי יחד עם אן ברידג', מחברת הספר אביב באיליריה, בו גיבורת העלילה, ליידי גרייס קילמייקל, בריטית בת המעמד הגבוה, ציירת מעורכת, בגיל ארבעים ושתיים, גבוהה, דקיקה ויפיפייה בשמלתה הלבנה, מרגישה קדרות מעיקה בתוך משפחתה. בעלה וולטר כלכלן מבריק, מפלרטט עם עמיתה, אותה הוא מעריך כאינטלקטואלית, בעוד הוא וילדיו התאומים ובתו המתבגרת, מתייחסים אליה בחוסר הערכה, בעיקר לציוריה אותם הם רואים כתחביב נטול משמעות.

תחושת חוסר התועלת והערך, גורמים לגרייס לברוח ממשפחתה המתפוררת, לצאת למסע לחופי קרואטיה, הכחולים ושטופי השמש, שם היא מבקשת להתבונן לפנימיותה, ולעבור תהליך של קבלה עצמית, בכדי להבהיר לעצמה מדוע חייה נתקעו במבוי סתום. האם המסע לנופי דלמטיה, הרחוקים ממסגרות חברתיות כובלות יביא לשינוי המיוחל?

בדרך גרייס פוגשת בניקולס, צעיר רגיש, אדום פנים ועם שיער מקורזל, בן עשרים ושתיים, המבקש להיות צייר, אך הוריו הועידו את משבצת הציירת לאחותו הפחות מוכשרת, הוא יועד להיות אדריכל. היציאה שלו לחופי דלמטיה היא מרד בסמכות ההורית, השוללת מממנו את מה שליבו מבקש. המפגש עם גרייס יהפוך למסע חניכה, היא תלמד להבין לליבם של צעירים בני דור ילדיה, הוא ילמד ממנה באמצעות הציור, את ההתבוננות והביטחון ללכת עם הלב. בהתחלה היחסים ביניהם יהיו, כשל אם ובן, לאט תיבנה ביניהם אהבה בין גבר לאישה. עד לאן הם ירחיקו לכת?

את הספר צריך לראות בפרספקטיבה של זמן העושה עמו חסד, הוא נכתב בשנות השלושים של המאה הקודמת, כביקורת חברתית ופוליטית, העומדת ברקע הרומן. ולטר הבעל נוכח ונעדר, מייצג יומרה ויהירות גברית לניהול העולם כסמכות כלכלית. ולטר מבקש לנהל את חייה של גרייס, אליה הוא מתייחס כמי שמעמדה תלוי במעמדו, גישה שוביניסטית המעוגנת בתרבות הבריטית שאיננה עולה בקנה אחד עם העמדת הפנים האינטלקטואלית והמודרניסטית שלו.

הציור מאפשר לנו לגעת ברגשות כמוסים. נופי האביב בדלמטיה מעוררים ומציפים תשוקות סמויות, ואהבה שלכאורה בלתי אפשרית, ההופכת למשאת נפש אליה מותר להשתוקק . ברידג' מתבוננת בנופים בעיניי ציירת, היא מפרקת אותם לגוונים, ומחברת אותם לקומפוזיציה מסעירה של צבעים וצורות, המעניקה לנו תחושה מוחשית כאילו אנחנו עצמנו משתאים מיפעת הנוף. גרייס חונכת את ניקולס במסע התבוננות וצמיחה עצמית, באמצעות העברת תחושות הנוף אל בדי הציור.

"אלוהים אדרים! אמרה גרייס, צנחה והתיישבה על אבן ובהתה סביבה בתדהמה מוחלטת. הסלעים הלבנים, הפרחים, עליהם הכסופים דמויי הלהב, הכל זהר בשמש העזה והכה אותה בסנוורים... ניקולס התיישב לידה. הוא לא אמר דבר... היא הייתה מודעת לזרם חזק של רגש שעובר בו."
הרומן הזה עוסק בבחינת גבולות האהבה, ניקולס וגרייס ינסו להגדיר האהבה כאפשרית, למרות פערים לא מקובלים בין נשים בוגרות לגברים צעירים. במקביל גרייס תהייה קרועה בין אהבה חדשה ובלתי אפשרית, לבין נאמנות משפחתית, אבל משהו בסוף משתבש.

אן ברידג' מספקת הסברים מאולצים ומיותרים על מערכות יחסים בין גיבורי הרומן, באמצעות פילוסוף מבוגר בו גרייס תפגוש בדרכה. הסיום יפתיע, בסוף הטוב והמאולץ שלו, הדומה לקומדיית מצבים, כשמוסר ההשכל שלו, הוא כמו הפתגם, להוציא מהלימון את הלימונדה, כפילוסופיה בגרוש.
הרומן הזה היה מהפכני וחתרני לזמנו, למרות שחלף זמן מכתבתו, הוא עדיין שומר על רעננות קסם המסע הפיזי והרוחני שבו, וגם על תמימות ונוסטלגיה סכרינית כמבטאים תקופה שחלפה.

רובו של הספר הוא עבורי פנטזיה, באמצעותה בקשתי לצאת עם גרייס - האישה בלבן לטיול, בחופי דלמטיה, ולצייר, סלעים, ים ושמיים, כשלווה וסערת נפש, וגם ליהנות משיחה שנונה על החיים. לבטח הייתי מתאהב אנושות.
22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Pulp_Fiction (לפני ארבעה שבועות)
תודה, לא יודע אם אקרא, אבל כתבת יפה.
רץ (לפני ארבעה שבועות)
האמת חגית, שאת צודקת, לספר פגמים רבים, אבל אני כמו מאהב נוטה להביט פחות לפגמים, בעיקר שכבשה אותי דמות הלידי הציירת ( ולבטח את יודעת שיש לי חולשה לנושא הזה), והנופים הנפלאים עם אווירת שנות השלושים שתוארו ביופי גדול.
רץ (לפני ארבעה שבועות)
בר - כך זה אצלי כשסיפור על חוברת תירותית פשוטה יצרה בקרבי חלום מסע ישן שכמעט ושכחתי, ולפתע משום מקום הוא חוזר בספר שמצליח לשחזר תקופה אחרת שנות השלושים של המאה הקודמת.
חגית (לפני ארבעה שבועות)
לא יודעת משום מה,
יש לי תחושה שכתבת נפלא יותר מהספר.
בר (לפני ארבעה שבועות)
רץ, איזו ביקורת מקסימה וכנה.
הצלחת לסקרן אותי מאוד.
ניכר כי הספר מעביר רגש רב





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ