טריילר לספר המועמדת. טייק ראשון.
בספרה החדש והראשון (שלא במפתיע) של הסופרת האמריקאית קיארה קאס, ניצבת הגיבורה הראשית, אמריקה, בתחרות של פעם בחיים, תחרות שתקבע את גורלה ואת כיוון ליבה.
על המסך מופיעה נערה עם שיער אדום יפהפייה וגולש, עיניים ירוקות ועור בהיר וחלק. זוהי אמריקה. כן, שמה מאוד מוזר, אבל כמו לכל דבר, יש לזה סיבה! ולא רק הסיבה שהסופרת היתה חייבת לקרוא לדמות הראשית שלה עם שם באות ק' וכל השמות האחרים היו תפוסים, אלא כי יש מאחוריה משמעות, כמו כל דבר.
חוץ משמה המסתורי והמושך, כמו שאתם יכולים לראות ולשפוט בעצמכם, אמריקה היא נערה יפה מאוד, על אף מעמדה הנמוך במדינה איליאה, שקמה לאחר מלחמת העולם הרביעית- משמע, ספר דיסוטופיה. אבל אל דאגה, אין כמעט כל זכר לדיסוטופיה מעבר לאזכורים הקלים בשיעור היסטוריה, כי את מי זה מעניין? באנו לספר רומנטיקה!
בכל אופן, אמריקה שלנו, על אף שהיא יפהפייה, לא חושבת כך ומגדירה את עצמה "ממוצעת", על אף שכל אדם שהיא פוגשת אומר לה שהיא "מהממת" (רואים באיזו שפה אנחנו משתמשים בספר? היא כל כך עמוקה) ואף לא מבינה מה מוצאים בה.
שבנוסף על כך, תוכלו למצוא בעמוד אחד שהיא מעליבה את עצמה, קוראת לעצמה "חמת מזג, אנוכית ומכוערת," ורגע לאחר מכן, תראו אותה אומרת "קשה להיות אדם מושלם כמוני". כמה דוגמה היא משמשת לבנות הנוער בימנו!
ולא די בכך, היא מתלבטת על החלטותיה שעות רבות. רגע אחד היא אוהבת את אותו נער אחד שזרק אותה ,רגע את האחר, חושבת שהיא גמרה עם זה שזרק אותה ואיך שהוא מגיע, פוף! הכל נדלק מחדש! כאילו שום דבר לא קרה.
היא תלויה על גבו של אותו נער לאורך כל הספר. כמובן שתראו כמה עצמאית וחזקה היא כשהיא מתרגזת עליו, מעליבה את הנסיך בעלבונות לא מעליבים במיוחד, מפרנסת את עצמה וכמובן שלא רוצה להשתתף בתחרות המועמדת שאליה "נלקחה" בטעות, כדי להדגיש שיש פה גיבורה נשית ראשית חזקה, כמו בכל ספר שקיים וכדי שהספר לא יראה שוביניסטי. אבל לאורך כל הספר, המחשבות על אותו נער שזרק אותה בצורה מעליבה במיוחד, היא לא יכולה לחשוב. היא כל כך נאמנה, וטובת לב והיא מרחמת עליו בכל שניה ושניה, נותנת לו לעשות בה מה שירצה כי היא שלו לא?
מכאן אנחנו מגיעים אל אספן. שכמובן, הוא חתיך, שרירי, כל הבנות רודפות אחריו, טוב לב במיוחד ובנוסף, לא שולט ביציריו עד שהוא עושה כל מפגש כמפגש שגובל במיניות
אספן הוא גם שוביניסט שזורק את אמריקה כי חוץ מזה שהוא רוצה שיהיו לה חיים טובים יותר ולא תרד למעמד שלו, הוא כמובן לא רוצה שבת תפרנס אותו ותהיה החזקה מבניהם. כי לא, הוא שוביניסט ובנות צריכות רק לחכות שהבן יציל אותן ממצבן הנורא! מה שאמריקה תעשה לאחר מכן כמובן.
נוסיף לזה שאחרי כל פגישה שלהם שבהן היא שרה "(ומהר מאוד זה עבר למשהו שהוא יותר מסתם נשיקות...) הוא נותן לה מטבע ואומר לה לשמור אותו. למישהו זה מזכיר משהו? כסף תמורת מין? זו דוגמה מצוינת לבנותינו! תשירו יפה, תעשו קצת דברים "נשיים" יותר, ותקבלו כסף!
ומהצד השני של המתרס, יש את הנסיך מקסון, זה שנראה נוקשה ומגעיל, ומסתבר שהוא הדבר הכי חמוד ומתוק בעולם, שרירי כמובן, גם כן חתיך, והוא מתנצל על כל טעות שיעשה, אף פעם לא יכעס באמת. הוא יהיה נחמד לגיבורה וכמובן יעדיף אותה על כולם כי היא "מיוחדת, שונה וחצופה", וזה כמובן מה שמדליק את הבנים המסכנים שחיים בארמון כל ימי חייהם.
והדמות האחרונה היא סלסט, או בקיצור, הביצ'ית של הספר שלנו. חוץ מזה שהיא שמה מלא איפור, מוחצנת וכולן שונאות אותה על הרגע הראשון, היא ממשיכה להיות ביצ'ית בכך שהיא עושה דברים מאוד-מאוד רעים לאמריקה שלנו, וכך גם לכולן. היא תקרע שמלות, תגרום למישהי להרביץ לה, תשפוך על מישהי משקה ביום ההולדת שלה, רק כדי לזכות בליבו של הנסיך. אבל למה ציפיתם? היא ביצ'ית, אז היא תהיה בי'צ'ית עד הסוף!
נחזור אל הדיסוטופיה. בגלל שזה ספר דיסטופי, ז'אנר שפרח מאוד מאז משחקי הרעב והביא איתו מספר חיקויים זולים כמו זה, זה נלווה עם קבוצות מורדים מאיימות. כדי שהאיום יהיה קרוב יותר וכדי שנכניס קצת אקשן, מתח ואלמנט דיסוטופי לספר הרומנטי, הפתטי עד בחילה והצפוי הזה, נעשה שלארמון תהיה אבטחה עד כדי כך גרועה שתוכלו לראות את צד של המורדים ואיך הוא נכנס לארמון! ואנחנו לא נתפלא אם בסוףיסתבר שהם הטובים בכל העניין... כמו במשחקי הרעב! איזה יופי!
אבל ברצינות, אם אני הייתי המלך, הייתי מפטר את ראש המשמר ממזמן..."
*
"דינה? מה את עושה?" דינה קפאה על מקומה כששמעה את קול הבריטון של רופוס, הבוס שלה, מעליה.
היא החליקה את ידיה מהמקלדת ועריכת הסאונד אל מתחת לשולחן וענתה בקול מתוק, ,עורכת את הטריילר כמובן. זה מה שרצית שאעשה לא?"
רופוס יישר את משקפיו על גשר אפו ובחן את הטריילר. פניו נעשו אדומות ומופתעות כאחד. בעודו ממשיך לבהות במה שדינה הכינה עד עכשיו, הוא אמר בקול מתוח, "דינה, מה את עשה?! תכתבי משהו נורמלי לעזאזל, משלמים לנו על זה שבנות טיפש עשרה יקנו את הטריילר הזה וירצו את הספר!"
דינה הזעיפה מעט את פניה. "אבל קראתי את הספר הזה. הוא די דפוק. לא כדאי לזהיר את הבנות המסכנות? חופש דעה! מותר לי לומר!"
רופוס כיסה את פניו בידו בתסכול. מה הוא חשב לתת למתמחה בת שש עשרה לערוך את הטריילר הזה? ברור שהיא לא מבינה כלום בענייני הפרסום, כמו שבספר הזה לא מדברים עם ילדה בת 13 על דברים כמו מחזור ובתולים. אוי הם כאלו תמימים ופתטיים...
"דינה, מה שאנחנו עושים פה זה לפרסם. להרוויח כסף. לא להגיד מה נכון ומה לא. תכתבי את מה שאמרתי לך עכשיו. מהר!" רופוס הביט בה מבט מצמית אחרון כשהתרחק משם.
דינה נאנחה ומחקה את הקובץ שבו הכינה את הטריילר. לפחות היא ידעה את האמת. היא התחילה לכתוב אותו מחדש...
*
טריילר לספר המועמדת. טייק שני.
דמיינו שאתם יושבים מול המחשב ונכנסים ליוטיוב. במסך האפשרויות שלפניכם, צד את עיניכם סרטון ששמו "טריילר לספר המועמדת של קיארה קאס". בגלל שאתם קוראים, אתם מסוקרנים, ובכל מקרה אתם מחכים שארוחת הצהריים תגיע, אתם נכנסים לקישור וצופים בטריילר. תיהנו עד כמה שתוכלו.
"במדינת איליאה שקמה על חורבות ארצות הברית, נאלצת אמריקה, ג'ינג'ית חסרת מעצורים וקשוחה להיאבק בשביל משפחתה
בשביל אהבתה אל שני נערים מושכים וטובי לב
בשביל מדינתה הפטריוטית.
הצטרפו למחאתה!"
אם אתם אוהבים ספרים פתאטיים, מזלזלים באינטיליגנציה של הקוראים כרגיל, לעוס כמו המסטיק שדבוק מתחת לכיסאות בבית הספר, עם דמויות מעבצנות ושטחיות, עלילה שהיתה צפויה עוד מההתחלה, לכו על זה. תקראו את הספר. הטריילר היה משכנע מספיק
אם לא, תדעו שניצלתם.
כי בזכות רופוס היקר, אני ועוד אלפי בנות מסכנות נאלצנו לקרוא את הדבר הזה, שבמפתיע ולא במפתיע יחד, הוא רב מכר.
תיהנו מהקריאה או שלא. אני רק אזהרתי.
*
על אף כל מה שאמרתי עד כה, הספר הזה הוא לא הדבר הכי נורא שקראתי בחיי. יש ספרים שיזלזלו בך יותר, שהדמויות שם יהיו מעצבנות יותר וכך גם מניעיהם והחלטותיהם, והכתיבה היתה מעצבנת יותר (אם כי זה קשה, כי הכתיבה פה נוראית במיוחד). הסיבה לכך שהספר הזה הוא שני כוכבים ולא אחד, ואם היו חצאי כוכבים בסימניה הוא היה 2.5 כוכבים, זה כי הוא מהספרים המהנים, הקלילים, שלא משנה עד כמה הוויכוחים וההתערבויות שלהם שם פתאטיות (מתערבים אם ילדה קטנה תבכה ממאפה תות? ברצינות? אין לכם מה לעשות עם חייכם? זה סלנג לומר שהיא "תבכה" מזה, אף אחד לא יחשוב ברצינות שהיא תבכה מזה. בחיי. זה באמת מזלזל), הוא מהנה, די כיפי ולפעמים מעניין ובמפתיע, מעניין אותי מה יקרה עם הדמויות האלו בהמשך למרות הכל, וזה אומר שהוא לא היה נורא כל כך. קראתי אותו בנעימים והוא לא הרגיש כמו מעמסה, להפך, גמרתי אותו ביומיים.
ועל אף שנמאס לי ממשולשי אהבה, בייחוד כאלו גרועים כמו פה שברור במי היא תבחר, אני מבינה למה הסופרת עשתה את זה: כי אם לא היה את אספן או את המשולש הזה והיא רק היתה באה לשם, הכל באמת היה נראה אחרת. זה יה נראה כאילו אין לה זכות בחירה על העתיד שלה, על עצמה. הסופרת ניסתה לתת לה במשולש האהבה הזה את הזכות לבחור את עתידה בעצמה, בלי שאנשים אחרים יחליטו בשבילה. מסר יפה, דרך כושלת. חבל.
מוזמנים לקרוא, מוזמנים שלא. אני מקווה שמנעתי ממכם לעשות זאת. ואם אתם קוראים רק בגלל שאתם רוצים להבין מה נורא בו כל כך, ראו הוזהרתם.
FIN
