מדובר בספר שמכיל לכאורה את כל קורות המודיעין והביון הארץ ישראלי משנת בן גוריון ואילך, למרות שהוא מזכיר את ניל"י. הוא מבטיח כי בספר תיפרש ..."יריעה רחבה ומורכבת של הנסיבות, האיומים וההזדמנויות שהפכו את המודיעין הישראלי לאחד הטובים בעולם..."..
בהגינותו מתייחס לפיד לכל סוגי המודיעין. קרי,מודיעין צבאי ובו פירוט המבנה לחילות: יבשה אויר וים,המוסד, השב"כ וכל התפתחויות הרקע , הצלחות וכישלונות.
כל זה מצטופף ב 413 עמודים.
כל מפקד או בעל תפקיד מקבל עמוד המציין בחלק ממוסגר את קורות חייו מיום היוולדו ועד רגע כתיבת הספר, כך שצריך לגרוע זאת ממניין העמודים הכולל.
בקיצור אם היינו עוסקים ברפואה, היינו קוראים ליצירה זאת " סקירה לפרוסקופית" , כדי לתאר את כל הרפואה בארץ החל מאברהם אבינו ועד היום.
הכותב אינו מנצל את ההזדמנות כדי לטייח כישלונות כמו ה"עסק ביש" במצרים, מבצע "רותם", מלחמת יום כיפור, סברה ושתילה ועוד ועוד , אלא מביא אותם באותו קיצור ההופך את הקריאה ליודעי ח"ן.
בספר הרבה מקבצי תמונות, בעיקר של מפקדים, אחת של אלי כהן בסוריה ועוד כמה תמונות בודדות בנושאים אחרים.
ועם זאת, הכתיבה מדויקת ואינה מטייחת. כישלונות מוצגים בבירור, וגם אזכור של הצלחות , כמו מלחמת ששת הימים, והבאת המיג העיראקי לארץ.
הכותב הכניס רמזים על יחסו לאנשים מסוימים. חלק מהם בבחירת התמונות, כמו התמונה של שיחה בין אהרון יריב מפקד אמ"ן לעוזי ארנן שהקים את סיירת מטכ"ל. בתמונה שקוע יריב ב"נאום", ואילו עיניו והבעת פניו של ארנן נראות עוקבות אחר משהו , לאו דווקא באמפתיה.
דוגמה אחרת, היא התמונה של רפי איתן, איש המוסד באירופה, עם אסף שמחוני ו...שתי ידידות במסעדה בחו"ל.
התמונות "נותנות כבוד" למי שהיו במודיעין לאו דווקא בתפקיד בכיר, אבל "תפסו ג'וב" בחיים האזרחיים כמו הנשיא כיום ראובן ריבלין.
בסיכום , השתכנעתי כי הכותב אפרים לפיד מתאים לדובר צה"ל,כפי שהיה בשלהי שירותו הצבאי, זאת בהסתמך על העיסה שהובאה בספר.


















