ביקורת ספרותית על 67' ירושלים, מלחמה מאת גדעון אביטל אפשטיין
ספר לא משהו

---

ציון כולל - 2
תיחום האירועים – 2 ללא תיחום
בהירות תיאור שלבים ותהליכים- 2
תובנות מקריאת הספר – 2

לכאורה זהו הסיפור על כיבוש ירושלים העתיקה וסביבותיה על ידי הצנחנים והשריון של בן ארי במלחמת ששת הימים.

הספר נכתב על פי בקשה של החברים שהיו שותפים לקרבות בירושלים, וכאן מתחילה הבעיה של כתיבת ספר זה.
הספר נועד לתאר את גבורתה ומעלליה של חטיבת הצנחנים שלחמה בגבעת התחמושת וכיבוש העיר העתיקה.
הכותב השתייך לחטיבה זו. כתיבת הספר נועדה ליצור גלעד לנופלים וזיכרון לנותרים.

השאלות העיקריות שנשאלות הן: כיצד להציג סיפור מורכב של קרבות אלו? מה טווח בזמן שאליו צריך להתייחס? , מי הדמויות הראויות לציון? ולבסוף מה השקפת העולם הניבטת מבין דפי הספר.

הסופר, שמעיד על עצמו כהיסטוריון, בחר בתיזה כי הקרבות בירושלים נמצאים ברצף למהלכים היסטוריים , מדיניים וחברתיים.
תזה כזאת מעלה מיד את השאלה, מניין להתחיל?
אם רוצים להציג את החיבור של ירושלים לנפש היהודית, אולי רצוי להזכיר את דוד המלך , בית ראשון ושני, איליה קפיטולינה, יהודה הלוי " ציון הלא תשאלי.." וכך הלאה.
היות ויריעה זאת רחבה מאוד, ניתן להזכיר את הישוב הישן בירושלים, הבילויים בארץ והלאה מזה עד ימנו.
אפשר כמובן לוותר על כל זה ולגשת ישר לעניין ולדבר על הזיקה של ירדן לגדה המערבית וירושלים.

המחבר בחר בדרך מוזרה. הוא מתחיל מהצהרת בלפור ממשיך בוועדות השונות לפתרון המשבר בארץ ישראל, דרך מלחמת השחרור, כך שעד שאנו מגיעים לירושלים, נשמתנו יוצאת.
ניתן היה לוותר על השליש הראשון של הספר, בלי לערב אותנו והם, ב..או"ם , בריטניה, מצרים , סוריה ועוד ועוד.
בפרק זה יש קטע חשוב על המשולש מדינת ישראל- ירדן ואנחנו.
כשמגיעים באפיסת כוחות למלחמת ששת הימים, אנחנו נחשפים למהלכים הכוללים למלחמת ששת הימים, מדיניים , צבאיים ועוד מני אנקדוטות בכל הגזרות וכמעט בכל מדינה שתקעה רגל במזרח התיכון.
סוף פרק זה מעמיד הכותב הנכבד את עצמו בתפקיד בג"ץ כדי לקבוע מי אשם בפתיחת המלחמה.
פתיחת המלחמה בירושלים מתוארת ב" אובייקטיביות" מביכה.
בתוך כדי הקריאה נשכחה ממני העובדה כי.. הירדנים החלו בהפגזה על ירושלים וזאת לאחר שהצטרפו לברית צבאית בין מצריים, סוריה ועיראק כדי לחלק ממתקים, או הפגזות, לתושבי ישראל בהתאם להשקפת הכותב והקורא.
הסיבה לשכחה היא הפרק הקצר ששואל "מי אשם בפתיחת המלחמה עם ירדן?"

כשחציתי כבר חצי ספר , הופניתי לקרבות של המלחמה בסביבות ירושלים.
כל עוד דובר ביחידות אחרות שפעלו בירושלים בחוות הלימוד, ארמון הנציב ואבו תור כמו פעילות חטיבת השריון בפיקודו של בן ארי, התיאור יפה ומסודר.
בקטעים אלו יש הפקת לקחים וציון הצלחות, כמו ההצלחה על מוצב ה"נקניק" ליד ארמון הנציב וציון העובדה כי חומר מודיעיני היה זמין שני רחובות סמוכים למקום הכינוס , אולם לא הגיע ליחידות הלוחמות.
כמו כן בלטה המורשת השריונאית של לחימה מסודרת ומאורגנת, שהביאה למעט נפגעים , יחסית לתפניות הקרבות.

התיאור של הלחימה על גבעת התחמושת ובית הספר לשוטרים, מבולגן בדיוק כמו תהליך קבלת ההחלטות וניהול הקרב.
כאן ניסה הכותב להיות "בור סוד" שאינו מאבד אף אמירה, שמועה, זריקת רימון או ירי מרגמה. כך שיש עודף דברים משניים למטרת הקריאה והיא הבנה של מה שהיה.
הספר כתוב לאלו שנכחו או היו חלק מהקרב.
כשכותבים כך, מאבדים את השאלות המרכזיות, והעיקרית שבהן מתייחסת לכשל הפיקודי בבחירת זמן התקיפה, חוסר שילוב כוחות שריון, או לשקול , עקיפה של חלק זה עד לתום הטיהור מסביב.

אם לסכם קטע זה, אין מסקנות בהירות גם במבט שלאחר מעשה על מה שקרה שם.

הייתי מפנה את הכותב לספריו של אלישיב שמשי, בהם הציג מערכות מורכבות בדרך בהירה ונבונה.
איני ממליץ על ספר זה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על 67' ירושלים, מלחמה