ביקורת ספרותית על מכתבים לאיזי מאת דיוויד ארנולד

---

הרגע סיימתי לקרוא את הספר.
ישבתי היום לקרוא אותו- 11:05- 16:50, עם הפסקה של בערך שעתיים במצטבר.
הספר הזה כל כך מתוק.
בדרך כלל לא הייתי מתחברת לצורת כתיבה כזו, כתיבה שהיא פשוט שפת הדיבור. אבל זה בדיוק העניין. מים לא מספרת את הסיפור שלה דרך הספר- הספר הוא מים. וכל מילה היא- היא.
הספר עורר בי כל כך הרבה רגשות שונים. צער, שמחה, כאב, צחוק, עליזות. הוא מקסים.
לא באמת ציפיתי שהנער עם הפנס בעין יחזור בהמשך העלילה.
רק רציתי לציין.
דיוויד ארנולד הזה פשוט גאון. גאון, גאון, גאון. הוא כותב בצורה כל כך מדוייקת, מעוררת הזדהות, פשוטה.
אין לי הרבה מילים לכתוב. אבל כל כך התחברתי למים, והיא- כלומר- כל כך *מתבגרת*.
וולט היה מתוק. בק היה מקסים. ארלין הייתה מהממת. קארל היה אידיוט. קתי הייתה אומללה.
אחד הספרים בספר הזה היא העובדה שאי אפשר להצביע על העלילה. אני שונאת שאנשים שואלים אותי מה העלילה של איזה ספר, כי אי אפשר לעביר במילים פשוטות ואפורות את הוויתו של דבר כל כך רגשי-לוכסן-מלהיב-לוכסן-יפהפה כמו ספר שאהבת.
אהבתי את התובנה שהוצגה שם. אדם הוא לא רק רע, ולא רק טוב. בשונה מספרים אחרים, שנשארים נאמנים לתדמית לאורך כל הספר.
בקיצור, אחלה ספר. אני מציעה לך ללכת לקרוא אותו ברגע זה.
ממני:)

» ביקורות נוספות של קוראת מגיל צעיר
» ביקורות נוספות על מכתבים לאיזי